על הכביש התקשורת היחידה הקיימת בין הנהגים היא צפצופים. הצפצפה, שבמקורה נועדה להזהיר מפני סכנות על הכביש, הפכה במדינה שלנו לאמצעי ביטוי מספר אחד. משנכנס הישראלי הממוצע למכונית, הוא מאבד לא רק את כושר השיפוט שלו, אלא גם את יכולת הדיבור. הצעקות המקוטעות שאנו שמעים מנהגים: אידיוט, מפגר, רק מעידות שהנהג שלנו מצליח מקסימום לבטא מילים של ילדותו המוקדמת והקשה.
בקרוב נחגוג 60 שנה למדינת ישראל. תאריך ראוי לחגוג אותו.
מה שעשינו כאן לא עשו כל עם ולשון, וזה מרגיז מאוד את כל "אוהבי ישראל". אבל מסורת ישראל היא של "ואהבת לרעך כמוך", זו הבשורה החשובה ביותר שהבאנו לעולם, זה "האור לגויים" האמיתי.
אז כדאי לחשוב שנית על מה מוציאים את תקציב החג. למשל, התכנית הבאה (ואני מתנצל מראש לפני ספקי הזיקוקים ודוכני האוכל):
אולי הגזמתי, 6000? טוב שיהיו 5999, שיהיו 60! אבל שיהיו!
מי צריך את פסטיבל רוחמה ואהוד אולמרט? קודם נגמור לקרוא את דו"ח וינוגרד ואחר-כך נחשוב על חגיגות.