Text Size
חמישי 17 אוגוסט 2017

דעות - מאמרים

עידן כהן, קרוב משפחה יקר שלי תמיד ריתק אותי בהתמודדות שלו עם מחלתו ובפרט לאחרונה בהתעקשות שלו לשרת בצה"ל. כעת, גם דובר צה"ל בחר ליחד לו מאמר באתרו (דובר צה"ל - רותם קארו ויצמן, 2009) ואני מרשה לעצמי להביא אותו כאן ולהשוויץ!

------------------------------------------------------------------------------------------------

על עידן כהן שמעתי מליאנה, מרפאה בעיסוק בבית ספר "און" לחינוך מיוחד. היא אמרה לי שעידן הוא בחור מקסים ושבטוח יהיה לי נחמד לראיין אותו. עוד לפני שפגשתי אותו בטלפון הוא נשמע בחור מלא בשמחה וחיוניות אבל כשפגשתי אותו היה לי ברור שמדובר במועמד ראוי ביותר לפרויקט "גיבורים קטנים".

אחרי שיטוטים אינסופיים בתל השומר (ניווט אף פעם לא הצד החזק שלי) הגעתי למצר"פ- מרכז ציוד רפואי. בש.ג חיכה לי עידן. לא ידעתי איך הוא נראה אבל הבנתי מאוד מהר על מי מדובר כי הוא היה החייל היחידי שישב בכסא גלגלים. למרות שכבר הכרתי הרבה אנשים, בעלי נכויות שונות כמו הרבה אנשים בשנייה הראשונה לא ידעתי איך להתנהג, מפחדת לפגוע או להגיד משהו לא במקום. אבל בחיוך אחד עידן הצליח להשכיח את כל זה. בשנייה אחרי שהציג את עצמו כבר אמר "יש לי אוסטיאוגנזיס אימפרפקטה", דומה היה שרק רצה כבר להתחיל ולהוציא את זה החוצה.

רב''ט עידן כהן ומפקדו

רב''ט עידן כהן ומפקדו רס''ן אולג ליבשיץ. צילום: רותם קארו ויצמן, דובר צה"ל

כשהתיישבנו באחד החדרים במקום, אחד מהמעטים אליהם יש לעידן גישה אליהם, הוא החל לגולל את סיפורו. הוא נולד בפתח תקווה שם חי את רוב חייו, עד לפני 4 שנים אז עבר לשוהם. בעודו בן מספר חודשים ספורים נשברה רגלו באופן מפתיע, "בדקו אותי וגילו שיש לי אוסטיאוגנזיס אימפרפקטה ((O.I". המחלה של עידן נובעת מפגיעה בגן האחראי על קולגן סוג 1, כלומר בכל רגע נתון מכל פגיעה קלה, נפילה, או תנועה לא נכונה הוא יכול לשבור את עצמות גופו. נשמע מפחיד? זה בהחלט כך. "פעם תוך כדי שינה, בזמן שחלמתי התעוררתי וקלטתי ששברתי את העצם. בגלל זה מפחיד אותי לפעמים לעשות תנועה לא נכונה". עידן חי את חייו למעשה כילד מזכוכית. בעבר עוד היה הולך באמצעות הליכון, אך נחלש מאוד עקב ניתוחים רבים שעבר בגלל השברים ברגליים וכיום הוא יושב בכסא גלגלים "נפלתי מאות פעמים ואפילו יש לי מסמרים ברגלים כי היו צריכים לחבר לי חזרה את העצם", הוא מספר.

למרות כל הקושי עד כיתה ו' למד עידן בבית ספר יסודי רגיל בפתח תקווה. "הייתה לי סייעת צמודה שעזרה לי ללכת לשירותים ושמרה עלי שלא אקבל מכות או אפול", הוא נזכר. הוא הסתדר בבית הספר אבל זה לא היה קל, בעייתו שהייתה בולטת לעין לא חלפה מעל ראשם של חבריו לכיתה שצחקו עליו. עידן החליט לא להאיר את המצב כמו שהוא "החלטתי עוד בכיתה א' לכנס את כל הילדים בכיתה והסברתי להם על המחלה שלי. הם הבינו ואפילו אמרו שישמרו עלי. מאז ההצקות לא חזרו על עצמן. גם המורה שלי עזרה מאוד בהתמודדות עם הקשיים, היא ליוותה אותי עד כיתה ו', אבל עד היום אני בקשר איתה".

פגישה ראשונה עם צה"ל

לפני המעבר לחטיבת הביניים, ההורים של עידן החליטו שהם שולחים אותו לבית ספר "און" לחינוך מיוחד. הם פחדו שנשקפת לו סכנה גדולה יותר בהתרועעות עם ילדים גדולים יותר. "הייתי הראשון בבית הספר שסבל מהמחלה שלי אבל בכל זאת הוא היה עבורי מעין חממה, לא הייתה לי סייעת וכולם תמכו בי. בהתחלה היה לי קשה לפגוש חברים חדשים כי אנשים בחינוך מיוחד שונים אבל בסוף התרגלתי ויש לי חברים טובים מבית הספר. הגעתי להבנה שבסופו של יום כולנו אותו הדבר, כולנו בני אדם", מספר עידן. בבית הספר אליו הגיע פועל פרויקט מיוחד אשר נותן לילדים מהבית ספר הזדמנות להתנדב פעם בשבוע בצבא, במחנה תל השומר, בפירוק ציוד רפואי. כאשר הוא פנה לליאנה המרפאה בעיסוק והביע עניין להתנדב לצבא, היא צירפה אותו מייד לפרויקט. "במהלך ההשתתפות בפרויקט הבנתי שאני באמת רוצה להמשיך במסגרת הזאת. רציתי לעזור ולתרום למדינה ככל יכולתי. אבא שלי היה סגן-אלוף בחיל הרפואה ואחותי שהתגייסה אחרי היא פרמדיקית, אז זה מאוד נחמד שכולנו משרתים בחיל הזה", הוא מציין בשמחה. כל יום מגיע עידן ב-9:00 למצר"פ ועושה סטריליזציה למספריים כירורגיות. גם בבחירת תפקידו הצבאי היה צריך לשקול את צעדיו. " זה היה האזור הכי נגיש לאדם בכסא גלגלים", הוא מסביר לי בפשטות.

לעידן, כמו לרוב החיילים, היו את הקשיים הרגילים של התמודדות עם המשמעת הצבאית. "גם עלי צחקו שאני צעיר ולא מבין דברים", הוא מתלוצץ. את הטירונות הוא עשה בבה"ד 7 עם 150 מתנדבים אשר סבלו ממחלות שונות, גם שם הצמידו לו חייל שעזר לו עם בעיות הנגישות. "שרשרת החיול הייתה גם היא בעייתית מאותה סיבה, הייתי שמח אם הצבא היה קצת יותר נגיש". למרות הבעיות שהאוסטיאוגנזיס אימפרפקטה גורמות לעידן הרוח החיובית ושמחת החיים הם משהו שמפצה על כל השאר הוא בכלל לא בוחר להתמקד בשלילי או בקשה ונזכר כי מאוד נהנה "לירות ברובה הלייזר בטירונות. עכשיו אני נהנה מהגאווה שאני מרגיש כשאני מגיע לבית-ספר און לבוש מדים ולראות איך הצוות שעודד אותי גאה בי. אבל הכי נחמד זה לראות את המשפחה שלי שמחה מכל מה שאני עושה".

"אני חותם עכשיו קבע כי אני מאוד רוצה לתת למדינה עוד שנה. זה גורם לי להרגיש רגיל", אומר עידן ובדיוק כשחשבתי שהוא לא יכול להרשים אותי יותר הוא מוסיף, "אני מאוד נהנה מהעבודה והחברים שעוזרים לי ולוקחים אותי לאכול. אלו הם דברים שאני מנסה להעביר לאחרים ולגרום להם להתנדב גם כן, וזה גם מצליח. בדיוק כמו עם אפרת, תלמידה שלמדה באון שנה לפני עשתה לי".

"לעבוד עם עידן זה ממש כיף", אומר רב"ט אור קוקלר, "בזכותו למדתי לעזור למישהו עם נכות. עכשיו אני יודע מהם הצרכים המיוחדים שלו ואני רואה באמת כמה שהוא מנסה לתרום כמו כולם. כולם פה אוהבים אותו". דברים אלו נשמעים נכונים אך אז נכנס לחדר רס"ן אולג ליבשיץ, ראש המדור של עידן, ומוסיף: "עידן הוא חייל גרוע אני לא מבין למה הוא כאן בכלל", ומייד הוא ועידן צוחקים. הוא ממשיך ברצינות: "עידן היה המוביל בקבוצה של בית הספר. אפרת בדיוק השתחררה ורציתי מישהו אחר ועידן היה מושלם לתפקיד. אני אוהב אותו הן מקצועית והן אישית". במשך שנה רס"ן ליבשיץ דיבר עם הוריו של עידן והכין את הקרקע לשילובו של עידן במסגרת צבאית נורמטיבית ככל האפשר. "הוא חייל טוב. העובדה שהוא פה חשובה גם לשאר החיילים. כשהם רואים איך עידן מצליח הם יודעים שגם הם מסוגלים. כמו כן, זה מראה להם שכולם אותו הדבר וזה מוריד להם את סף הפחד מהשונה. הקבלה והעבודה עם השונה רצויה ומשפרת אותנו בחברה".