Text Size
חמישי 27 פברואר 2020

דעות - מאמרים

הרבנים הראשיים: "חלילה לְשום יד, ובפרט יד של זר, לנגוע בכל הוד השֵׂיבה של הכותל הקדוש הזה מבלי הרשאתֵנו" |"הרשו לעצמם אנשים זרים שאינם מבני דתֵנו, לנגוע באותה הנחלה הקדושה לנו, קודש קודשים, זיכרונֵנו העתיק והקדוש קדושת עולמים" | הרב קוק: "אם יהיה הכרח להשיב להממשלה באופן של פשרה, יעשה רק על־ידי הסכמתם של גדולי גאוני הדור בארץ־ישראל ובגולה" | פנחס רוטנברג: "הרב קוק התאונן על כך שהסכימו להחלטת הממשלה להקים את הבנינים מסביב לכותל ולפתוח את השער, מבלי להודיע על זה לרבנות, אשר יש לה ענין רב מאוד בשאלה זו".

מאת: חיים לנגזם | כ"ג בשבט תשע"ו

הכותב בוגר B.ED בתושב"ע ומחשבת ישראל, חוקר בנושא הכותל המערבי ועורך הספר "כותלנו - הרב קוק והמאבק על הכותל המערבי", בהוצאת חוסן ישועות, ירושלים תשס"ט.

הכותל המערבי של הר הבית שריד בית מקדשנו

"וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ" (במדבר יח, ה) - במילים אלו מצווה אותנו התורה לשמור על קדושת המקדש.

בימינו, כשהבית חרב, מתקיימת מצווה זו במידת מה על ידי שמירת הקדושה והטהרה ליד הכותל המערבי, וכפי שכותב הרדב"ז (מצודת דוד, מהד' הר"צ תשס"ג, מצוה דש): "טעם המצוה לפי הפשט: להיות לנו בית מיוחד בקדושה ובטהרה... ליחד מקום לעבודתו, ושם תשרה שכינתו והשגחתו, כדאת אמר (מלכים-א ט, ג): 'וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים'. וכן אמרו רבותינו ז"ל (זוה"ק ה ע"ב): 'מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי', ולא יפול עד שיבנה [המקדש] במהרה בימינו, והכי איתא במדרש שיר השירים על פסוק: 'הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ'... ומכאן תבין מעלות התפילות בירושלים אפילו בזמן הזה".

עמדת הרבנים הראשיים בנוגע לקדושת הכותל המערבי וסדרי התפילה בו

המושל הצבאי הבריטי בירושלים לפני כ-100 שנים, הביע הסכמתו לכך שערביים יבצעו שינויים בכותל וברחבה שלידו. רבה של ירושלים דאז, הראי"ה קוק, פנה מיד במכתב חריף לגנרל הבריטי בולס, והודיע כי כל שינוי או שיפוץ בכותל המערבי - שריד מקדשנו - צריך לקבל אישור מהרבנים הראשיים או מגוף שמייצג נאמנה את כלל היהדות. הרב דרש שזכות השמירה על מורשת הכותל המערבי לא תיפגע משום אדם שבעולם (אגרת מכ"ח באייר תר"פ):

"הנני בזה מביע להדרת כבודו, את הצער הגדול של היהדות הארץ ישראלית ושל היהדות הכללית של כל העולם כולו, שכולנו מרגישים אותה בנפשנו, על אשר הרשו לעצמם אנשים זרים שאינם מבני דתֵנו, לנגוע באותה הנחלה הקדושה לנו, קודש קודשים, זיכרונֵנו העתיק והקדוש קדושת עולמים - זהו הכותל המערבי של מקום בית מקדשנו.. שום אמתלא של תיקון ושל יִפוי לא תוכל להיות מוֹעֶלֶת [=מועילה] לעשות בְּהכותל הקדוש הזה שינויים בלא ידיעתנו, ובלא המלכתם [=עצתם] של באי-כוח היהדות. על כן הנני מבקש מכבודך.. שאותו הזכות העתיק השומר על מורשתֵנו לא ייפגע משום אדם שֶבעולם. אם ימצא איזה צורך של תיקון בְּהכותל הקדוש הזה, תואֵל נא הממשלה להודיע את הדבר לבאי-כוח היהדות, [כלומר:] לאחד הרבנים הראשיים של העדה, או לאיזה כוח ציבורי יהודי בטוח. ואנחנו הננו תמיד נכונים למלא את הדרישה.. אבל חלילה לְשום יד, ובפרט יד של זר, לנגוע בכל הוד השֵׂיבה של הכותל הקדוש הזה מבלי הרשאתֵנו, שזהו לנו עלבון דוקר עד הנפש בכל רִגשות הקודש שלנו".

אמנם דברי הראי"ה קוק נכתבו ביחס לממשלה בריטית, ובנוגע למאבק עם הערבים על שפוץ אבני הכותל, אך דומה שהעקרונות שייכים לא פחות גם בדורנו, כשמעת לעת מתרחשים מאבקים פנימיים סביב רחבת הכותל בין היהדות הנאמנה לבין רוחות זרות שמנסות לחלחל בתוכה.

לאחר כעשור, בשנות תרפ"ט-תרצ"א, שוב עלתה שאלת הבעלות על הכותל המערבי וניהול הסדרים במקום, ושוב הביע הרב קוק בפני יהדות הארץ והעולם את עמדתו האיתנה. במכתב לרב ראובן בענגיס, לימים - גאב"ד העדה החרדית בירושלים, דרש הרב קוק שכל פשרה בנושא קדושת מקום מקדשנו תקבל את הסכמת הרבנים הראשיים וגאוני הדור ('כותלנו', עמ' 183):

"בענין זכיותינו בשריד מקדשינו הכותל המערבי שיבנה במהרה בימינו אמן, כיוונתי ב"ה לדעת גדולי הדור.. ששום ויתור מצידנו לא יוכל לבא בשום אופן, ואם יהיה הכרח להשיב להממשלה באופן של פשרה, יעשה רק על־ידי הסכמתם של גדולי גאוני הדור בארץ־ישראל ובגולה, שכל ישראל הוא קשור בכל עמקי נשמתו בקדושת מרום מראשון מקום מקדשנו".

גם רבה של וילנא, הגאון ר' חיים עוזר גרודז'ינסקי, כתב אל נשיא ה'מזרחי' שכל רבני הגולה סומכים את ידיהם על רבני ארץ־ישראל, ונותנים להם את הרשות לדבר בשם היהדות כולה בענין הכותל המערבי. במכתבו עמד על כך שאופיה של השאלה הוא דתי: "ועל כן גם על חברי המועצה לשאלת הכותל להיות נמנים גדולי התורה והיראה המפורסמים בתפוצות הגולה" ('כותלנו' עמ' 167).

בעניינים דתיים על הממשלה לקבל חוות דעת מהרבנות הראשית

את תפקיד הרבנות הראשית ניתן אולי לסכם במשפט אחד, מתוך דברי הרב קוק בפני 'האסיפה הבוחרת של הרבנות הראשית' (התור, כ"ד באדר-א תרפ"א):

"הכח הרבני הראשי שבארץ ישראל יהיה המרכז הדתי-רוחני העליון של כל העם היהודי, אליו יפנו, ועם דעתו יתחשבו, בכל דבר דת ודין... יבוא יום והעם לא יקבל שום ספר דתי אשר לא תבוא עליו הסכמת משרד הרבנות שבארץ ישראל".

הראי"ה קוק ראה במוסד הרבנות הראשית את כתר המנהיגות הרוחנית על העם היהודי כולו, מעין הכנה דהכנה לסנהדרין בלשכת הגזית שתתחדש באומה בבוא העת.

לכן כאשר נחקר הרב קוק בפני ועדת האו"ם בעקבות 'פרעות הכותל', עמד בתוקף על כך שבעניינים דתיים חובת הממשלה לפנות גם אל הרבנים הראשיים, ולא להתייעץ רק עם גורמים ציוניים. הרב הוסיף וציין שבלאו הכי, זהו גם ה'סטטוס קוו' שנהג מאות שנים בנוגע להתנהלות היהודים בחומת הר הבית (פרוטוקול ועדת החקירה, 'כותלנו', עמ' 141 ו-151):

  • בעניין הבניה על יד הכותל, אמר הרב, כי היות והענין הוא דתי, היה בטוח שלא תתקבל שום החלטה בלי התיעצות שני הצדדים, כלומר: ההנהלה־הציונית והרבנות־הראשית...
  • - דרייטון (חוקר): אם על הממשלה להחליט על איזה מכשיר תפילה להתיר להביאו אל הכותל, האם חובתה לפנות בנידון זה לשמש, לרבנות־הראשית או להנהלה־הציונית?
  • - הרב קוק: לדעתי נכון יהיה, אם הממשלה תפנה בענינים דתיים אל הרבנות־הראשית.
  • - דרייטון: הרבנות־הראשית היא השלטון הדתי העליון והמוסמך ביותר בעניני דת?
  • - הרב קוק: כזהו הסטאטוס הרשמי.
  • - דרייטון: בתשובתך לאחת השאלות של מר סטוקר אמרת ששאלת הכותל היא שאלה דתית ושום החלטה לא היתה צריכה להתקבל בלי התיעצות עם הרבנות־הראשית?
  • - הרב קוק: כך דעתי בשאלה זו.

מעניין כי מי שהיטיב לבטא את עמדת הרב קוק, היה דוקא מנהל 'חברת החשמל' ונשיא הועד הלאומי מר פנחס רוטנברג, שכלל לא היה אדם דתי, ואף הדגיש בפני הוועדה ש"אינו מתייחס לדברים מנקודת מבט דתית אלא מנקודת מבט של כבוד". רוטנברג הצהיר בפני השופט: "אני בתור יהודי הרגשתי את עצמי נעלב [כאשר הממשלה התערבה בצורת התפילות של היהודים בכותל המערבי]". וכך אמר בפני הוועדה (שם, עמ' 265):

-         סילי (חוקר): תוכל להגיד לי, מה היתה כוונתו של הרב קוק בפנותו דוקא אליך [לסייע בשמירה על זכויות התפילה בכותל]?

-         פנחס רוטנברג: הרב קוק התאונן על ההנהלה-הציונית ועל הועד-הלאומי על שהם הסכימו להחלטת הממשלה להקים את הבנינים מסביב לכותל ולפתוח את השער, מבלי להודיע על זה לרבנות, אשר יש לה ענין רב מאוד בשאלה זו...

-         סילי: האם חושב אתה, שהרב קוק דרש את הזכות שיתיעצו אתו בשאלת פתיחת השער בקנינו של הווקף [=רחבת הכותל המערבי]?!

-         פנחס רוטנברג: הוא חשב, כי זאת היא זכותה של הרבנות, כבעלת ענין גדול מאוד בשאלה זו, שיתיעצו איתה בדבר... הרב קוק מביט על המקום הזה כעל המקום הכי קדוש לעם ישראל. ואִתו, בתור ראש המוסד הדתי הכי גבוה, יש להתיעץ בשאלה איך להבטיח את יחס הכבוד לקדושת התפילה.

-         סילי: האם חושב אתה, כי מתפקידך ויעודך למסור לממשלה את התנגדותם של המוסדות הדתיים היהודים, לשינויים שנעשו בבנינים [שסביב רחבת הכותל]?

-         רוטנברג: חשבתי, שזאת היא חובתי ותעודתי - לחפש פתרון מכובד כזה שקדושת התפילה לא תיפָּגַע בַּמקום...

מלבד זאת, חושבני שיש ליהודים את הזכות - מתוך המנהג - להתפלל במקום הנחשב בעיניהם לקדוש... הרי דבר אחד ברור - מקום זה קדוש בעיני היהודים האדוקים, ואַל לה לממשלה להתערב בצורת התפילה.

גם כאן, הדברים אמנם נאמרו בימים אחרים, ובהקשרים אחרים, אך קשה שלא לראות בהם יסודות חזקים ורלוונטיים למציאות שמתרחשת כיום למול עינינו במדינת ישראל.

הרבנות הראשית לאחדות ישראל

ההתעלמות מחוות דעתה של הרבנות הראשית לישראל בנוגע לסדרים על יד הכותל, נמשכה שנים בחסות ה'ממשלה הבריטית'. במכתב מושל המחוז קמפבל אל מזכיר הממשלה הודיע המושל כי אף שהופר החוק בבניה ובפתיחת דלת חדשה מחצר סמוכה אל הכותל: "לא אוכל לאכוף את החוק בגלל בעיות טכניות... לא נתקבל שום מכתב רשמי מן הרבנים הראשיים וניתן להסיק מכך שאינם רואים בזה עניין..." (אייר תרצ"ד). כשנודע הדבר לרב קוק, הוא הגיב על כך מיד ופנה יחד עם הראשל"צ הרב יעקב מאיר במחאה אל מזכיר הממשלה עצמו, על כך שנכנעו ללחץ הערבי. הרב קוק דרש לשם חידוש המאבק לצרף גם את חתימת הרב הספרדי הרב יעקב מאיר, כדי שתהיה זו פניה בשם הרבנות כולה ולא שלו בלבד, והיה מוכן להמתין עוד כמה ימים עד שתושג החתימה ('כותלנו' עמ' 197). דרכו המאחדת הזו של הרב קוק מוזכרת ב'לשלשה באלול' (א, עה): "כמה פעולות כלליות חשובות, שהוא היה עושה, היה קורא עליהן את שם הרבנות הראשית לארץ־ישראל, מבלי להבליט את שמו, שלא בהכרח, ולעומת־זה להוסיף ערך וחזוק לשמה של הרבנות הראשית...".

"הכותל הוא מקום דיבוקם של ישראל זה בזה, מקום בו ניטעת אהבת ישראל בלבבות... תיירים אומרים שביקורם ליד הכותל בלילות שבת, זו הנקודה הרוחנית המרכזית בביקורם בארץ, חוויה הנשארת חרותה בלבם, אותה הם נושאים עמם לביתם בקצווי תבל..." (הרב מאיר יהודה גץ, קונטרס הכותל).

הרבנות הראשית מאחדת את האומה סביב נושאי הדת במדינה, וממנה צריכה לצאת הוראה אחת לכל ישראל. לכן היא צריכה להיות הסמכות הרבנית של הכותל המערבי - האתר הדתי היחיד על פני תבל שמאחד את כל ישראל.

אם לא נכתיר סמכות רבנית אחת עבור הכותל, נקבל קרב על הכותל.

על הממשלה לתת לרב הכותל המערבי את הסמכות הבלעדית לכל אורכו של הכותל.

הסדרים בכותל המערבי כמו גם הנהלים ביחס להר הבית צריכים להיקבע לפי המלצות הרבנות הראשית לישראל, ויהי רצון שנזכה במהרה בימינו שגם הסדרים הציבוריים בבית המקדש יתנהלו בצורה מאחדת ומאוחדת, על פי הסנהדרין שתקום בעתיד מתוך נתינת הכבוד והערך בהווה למעמדה של הרבנות הראשית לישראל.