Text Size
רביעי 13 דצמבר 2017

דעות - מאמרים

האם ג'רמי קורבין ינצח בבחירות בבריטניה וכך יעשה וכמו טראמפ ומקרון את הבלתי-יאומן ובניגוד לכל הסקרים, התחזיות והפרשנויות הפוליטיות? על פי מגמות הסקרים ומדדים נוספים - נראה שכן.

בחירות בריטניה

הסתייגות והבהרה: טור מאולתר בעקבות ויכוח עם הרב-פרשן קובי ברדה. ככלל, כותב שורות אלו אינו נוהג לייצר תחזיות בתחומים שאינו בקי בהם ובוודאי עבור הפוליטיקה של האי-הבריטי. אולם וכמו במקרה טראמפ בו נחזה נצחונו הרחק במאי 2016 ובהתבסס על ניתוח מערכתי ובהעדר הבנה פרטנית של המערכת הפוליטית בארצות-הברית, מוכן המחבר להסתכן. לכן ובניחוש מושכל ובניתוח מערכתי דומה, לצפות נצחון של קורבין בבריטניה. עם זאת, הניתוח מתבסס בעיקר על מגמת הסקרים וניתוח מרכיבי נצחון טראמפ ולכן קלושה עד כדי לא מתקיימת התקיימותו. על למה חיזוי זה צפוי לכשלון? ראו למה בפרק נוסף על "סקרים ושיטות בחירה".

למעשה מניתוח מגמות ושיטות הפעולה - נראה כי קורבין שואף לפחות לניצחון במניין הקולות הכללי ומתוך כך שיקום התדמית האישית שתאפשר המשך כהונה כראש האופוזיציה. לעניין זה, ניצחנו נראה אף ודאי יותר מהסיכוי למינויו לתפקיד ראש הממשלה.

בכל מקרה, כללי המשחק של הפוליטיקה השתנו - אם נאהב זאת ואם לאו.

השיטה והמגמות

מגמת הסקרים בבריטניה חד-משמעית - מפלגת הלייבור בראשות קורבין סוגרת במהירות את הפער מהמפלגה השמרנית בראשות מיי וזאת מאז אמצע אפריל וההכרזה על בחירות בזק. אם מגמה זו תמשך ובהנתן מספיק זמן - הלייבור וקורבין יזכו בבחירות.

ניתוח וחיזוי תוצאות בבחירות דמוקרטיות, כנראה וחייב להסתמך על ניתוח מגמות ונוכח הפער הגדול בין תוצאות סקרים במערכות בחירות בישראל ובעולם והתוצאות בפועל (ולא כאן המקום לנתח כשל זה). חשוב לציין כי גם תיאוריה זו כשלה בבחירות האחרונות בישראל (ובארה"ב) ואם כי סקרי פנים של הימים האחרונים כן הצליחו לזהות את מגמת השינוי הדרמטי לטובת הליכוד - הרי שבסקרים הפומביים נותר הכשלון חד משמעי.

הלייבור עם מגמת סגירה של הפער מכ23% עד לכ3-4% לטובת השמרנים ובחודש וחצי של קמפיין בלבד - ניצבת על סף מהפך.

בחירות

אתרים כמו Mirror (המתבסס על סקרי BritainElects) או Telegraph הבריטים מציגים מגמה חד-משמעית של צמצום פערים מתמשך ומאז אמצע אפריל. זאת לעומת מגמת גידול בפער בין מיי וקורביין עם מינויה לראשת ממשלת בריטניה ביולי 2016 ושנמשכה עד לשינוי שהתרחש באסטרטגיית הלייבור במרץ\אפריל 2017.

על פי אתר YouGoV הסוקר את מערכת הבחירות הבריטית, צמצם הלייבור הבריטי את הפער עד כדי טעות סטטיסטית מוצהרת של 3-5% וכעת עומד על 38% תמיכה ולעומת 42% לשמרנים - וגם אם התוצאה תשאר כזו, הרי שהרכבת קואליציה ובהתבסס על צילום הסקר הנוכחי יש ולא תהיה אפשרית עבור מיי ולכן תועבר לקורבין. בכל מקרה, נראה כי יש סיכוי סביר לניצחון הלייבור בקול הכללי שהוא יעדו הראשון של קורבין ולפי סקרים באזורי בחירה משמעותיים עם אחיזה של כ50% בלונדון וכ46% בווילס לטובת הלייבור. עד כדי כך גדולה הצלחת קורבין בקול הכללי, שצופים כי יקבל יותר קולות מאשר אד מילבנד בבחירות 2015.

השיטה המפלגתית-אזורית

שיטת הבחירות בבריטניה אינה אישית כי אם אזורית-מפלגתית - "ההצבעה נערכת באזורי בחירה כאשר כל אזור מיוצג על ידי חבר פרלמנט אחד בבית הנבחרים, הבית התחתון של הפרלמנט. ישנם 650 מחוזות המיוצגים בבית. על פי החוק, מנהיג המפלגה או קואליציה של מפלגות שיכולות לפקד על רוב החברים הנבחרים יזומן על ידי המונרך הבריטי להיות ראש הממשלה הבא" (וויקיפידה).

לכן, סיבה נוספת שחשוב לציין, היא כי למרות התחזיות מפלגת UKIP שלכאורה איבדה את יעודה (פעלה לאישור הBREXIT) לא נטמעה לגמרי לתוך המפלגה השמרנית ועדין מכרסמת בה.

מכאן ובכל מקרה ועם תימשך המגמה או אפילו תוקפא תמונת המצב, הרי שלמפלגה השמרנית יהיה קושי גדול בהרכבת קואליציה שתמליץ על מיי לראשות הממשלה.

בחירות בריטניה

גם בתמונת ההתאמה האישית (תזכורת, הבחירות הן מפלגתיות ולא אישיות לתפקיד ראש הממשלה) ניכרת מגמת סגירת הפערים ואף מהפך. אמנם בסקרי ההתאמה האישיים מיי עדין מקבלת כ43% תמיכה לעומת 30% לקורבין - אבל גם פה ניכרת מגמת סגירה מתמשכת וקבועה. לדוגמא וכפי שמציין אתר YouGov הבריטי מסקרי 30-31 במאי האחרונים, בלונדון זוכה קורבין לתמיכה של 37% לעומת 34% למיי ולעומת תמונה הפוכה לפני כשבוע בה זכתה לרוב של 38 לעומת 32 אחוזים.

גם פרשן הארץ חמי שליו כבר נוקט לשון זהירה כאשר הוא מסביר, "... פרשנים שניבאו למיי ניצחון היסטורי עדיין מעריכים שהיא תזכה, ולו ברוב דחוק, אבל תחזיתם כבר מהוססת, מה עוד שהנפילה בסקרים עלולה ליצור פאניקה שתהפוך אותם לנבואה המגשימה את עצמה ..." (הארץ 2.6.17)

טראמפ, אורן חזן ושלי יחימוביץ' - הראשונים לזהות

קורבין - מבחירה או מטבעו האישי, קשה לקבוע - אימץ את השיח הישיר עם הבוחר והנוגד לגמרי את זה המתנשא של יריבתו העיקרית מיי. כך שבפועל וגם אם לא במודע, אימץ את שיטת הפעולה המצליחה כל-כך של טראמפ.

טראמפ כמובן הנו הדוגמא הטובה ביותר לשיח החדש, עוקף המדיה הישנה, מגייס המדיה החברתית, מדבר מעל ראשי האליטות והפועל בניגוד לכל כללי המשחק ותוך שבירת כלים מתוכננת היטב. ניתחה זו ג'ואן וויליאמס היטב כאשר הסבירה במאמר את הפער בין הילארי קלינטון המייצגת את התנשאות האליטות ובין טראמפ והדיבור הישיר (ראו "... Hillary Clinton, by contrast, epitomizes the dorky arrogance and smugness of the professional elite ... Trump’s blunt talk taps into another blue-collar value: straight talk ... ...", מקור Harvard Buisness Review 10.11.16).

אצלנו בין הראשונים לזהות את כוחה של המדיה החברתית, יכולתה לגשר מעל אמצעי התקשרות המסורתיים והתוצרים המיידים שלה אפשר לסמן את אורן חזן ושלי יחימוביץ' - הראשונה הימרה על המדיה החברתית בבחירות להסתדרות וכשלה ומתוך העדר ניתוח נכון של הגוף בו פעלה. השני, אמנם לא מתמודד עדין אבל הצליח לייצר וכמו טראמפ ונתניהו מסלול עוקף תקשרות וערוץ ישיר עם קהל הבוחרים שלו וצודק כאשר מסביר כי "תמיד קוראים לי טראמפ הישראלי ... זה עידן חדש, הגיע הזמן לשנות את הפרוטוקול" (הארץ 23.5.17).

הצלחתו של קורבין מתבטאת הרבה מעבר לסגנון דיבורו הישיר, אלא באה לידי ביטוי בפעולה ממוקדת ברשתות החברתיות ושמטרתה קהל יעד צעיר שבמקור אינו נוטה להצביע כלל וכאשר אכן יוצא מהבית - השמרנים אינם המפלגה המועדפת עליו. "מפלגת הלייבור אימצה גישה מבוססת משפיענים בניסיונה להגיע למצביעים הצעירים ... נראה כי קורבין אינו פועל דווקא להשיג מושבים, אלא להגדיל את חלקו הכללי במצביעים ... " (מקור TheDrum 31.5.17). מאמצים אלו אינם מסתכמים רק במשפיענים אלא בקמפיין מדיה-חברתית מקיף הכולל שימוש בכלים שוברי כללי משחק, בשפה עדכנית וישירה המאמצת את הגישה הטראמפית (רק עם מסר שמאלי ראדיקלי ביחס לימני שמרני המקורי).

הצלחתו גם מתבטאת בנתוני התמיכה בקהלים צעירים אלו - השאלה וכמו שכל מי שמנוסה במערכות בחירות יודע, כמה מהם אכן יגיעו לקלפי ובפרט איך מנגנון יום הבחירות של הלייבור ידע להוציא אותם מהבית?בחירות בריטניה

מסביר חמי שליו "... נסיקתו המפתיעה של קורבין מעוררת בבריטניה אסוציאציות מתבקשות לניצחונו של דונלד טראמפ בארצות הברית, אף שהשניים מגיעים מקצוות פוליטיים שונים ... ממועמד חסר תקווה למי שמושך קהלים הולכים וגדלים לאספות שלו ... קורבין מדבר דוגרי, הוא אחד משלנו, הוא לא מפחד מאף אחד, הוא תוקף את הממסד, התקשורת הממוסדת נגדו, הוא אלוף במדיה החברתית, הוא משמיע מסרים פופוליסטיים ..." (הארץ, שם).

כך ובדומה ליחימוביץ' אצל ניסקורן, איתר קורבין נקודת חולשה אצל מיי והמתכתבת עם היותה "מתמודדת נעדרת" (כאשר ההבדל וסיבת הכשלון של יחימוביץ' הנו הבנה לקויה של הגוף הבוחר עצמו) ובדרכו לשיקום מעמדו האישי יש ויצליח מעבר למשוער אף להתמנות לראשות הממשלה!

נכון לאתמול, תרזה מיי החליטה לאמץ גם היא את שיח-טראמפ ופרסמה פנייה בסגנון נתניהו "הערבים נוהרים לקלפיות" (ראו למטה) וכנראה אחרי שקראה את הניתוח בטור זה.

תרזה מיי - מתמודדת נעדרת

גם המועמד(ת) שממול תורמת רבות להפתעה ההולכת ומתפתחת בבחירות באי-הבריטי באפרוריות שאינה מצליחה להיפטר ממנה ובפרט העדר היכולת לאמץ את כללי המשחק החדשים שקורבין נראה כאילו נתפרו למידותיו.

מסביר אנשיל-פפר בהארץ, "... תרזה מיי לא נועדה לעמוד בראש המפלגה השמרנית בבריטניה. היא לא חלק מהדור הצעיר של השמרנים החדשים כמו ראש הממשלה הקודם דייוויד קמרון, שותפו לדרך שר האוצר לשעבר ג׳ורג׳ אוסבורן ויריבם, שר החוץ בוריס ג׳ונסון, שנמשחו לגדולה בגיל צעיר ... היא נעדרה את התחכום הנוצץ, את כישורי הרטוריקה וההתחככות, את הברק של חינוך אקסקלוסיבי והיתרונות של ״כסף מהבית״ ... רק בגיל 41, אחרי שני ניסיונות כושלים במחוזות בחירה שבשליטת הלייבור, קיבלה את ההזדמנות ב-1997 להתמודד ב״מושב בטוח״ ונכנסה לפרלמנט ... ללא בחירות אפילו בקרב חברי המפלגה, כשהתברר שהיא השרה היחידה שמוכנה להתמודד אחרי הקזת דמים ממושכת של בכירי השמרנים" (הארץ 2.6.17).

בחירות בריטניה

העדר המנהיגות והיכולת להשתלט על השיח של מיי, תומצת היטב על-ידי קרוליין לוקאס ממפלגת הירוקים, "הכלל הראשון של מנהיגות הוא להגיע" (I think the first rule of leadership is to show up", Huffington Post 30.5.17") ובהתייחסה לבחירת מיי להעדר מהעימות שקיים הBBC בין מנהיגי המפלגות השונות ושפגע בה קשות בסקרים.

כמובן שהאפרוריות שמקרניה מיי והחולשה שלה בשיח העדכני הלעומתי, מתלהם וישיר פועל לרעתה בעיקר בקהלים הצעירים ובפחות בקהלים המבוגרים והשמרניים יותר. כאשר מעל גיל 65 השמרנים בפער של 49% על הלייבור ואילו בגילאי 18-24 הלייבור מוביל ב19% (מקור: אתר הטלגרף).

גם אם מנהלי הקמפיין של מיי זיהו כשל זה, נראה כי הדימוי האפרורי שלה מתחזק נוכח הכשלון ביישום הניסיון לשחק על קלף ההפחדה הטראמפי המוכר ולעסוק בחשש מהטרור האיסלמי (הארץ 28.5.17). כשלון המתבסס על העדר יכולת בשדה המשחק החדש. נתוני מגמת הסקרים האישיים והמפלגתיים, ומאז אפריל המופיעים למעלה, מאוששים ניתוח זה ואת חוסר היכולת של מיי להתאים עצמה לכללי המשחק החדשים וכמו שתיאר זאת ח"כ חזן הישראל "לשנות את הפרוטוקול" (הארץ, שם).

וכאילו כדי להצדיק את הניתוח למעלה ולאחר פרסום טור זה, תרזה מיי השמרנית במהלך טראמפיסטי מבית מדרשו של נתניהו בסגנון "הערבים נוהרים לקלפיות", בניסיון אחרון לאמץ את השיח הישיר והמתלהם לטובתה - בפניה נרגשת למצביעים: "אם השמרנים יפסידו 6 מושבים בחמישי הקרוב, נפסיד את הרוב וג'רמי קורבין יהיה אחראי על BREXIT ... יש הרבה על כף המאזניים ..." (עמיחי שטיין 2.6.17).

קורבין מנצח או לא, העקרונות אוניברסליים

בהתאם לניתוח מגמות הסקרים ואימוץ גישת טראמפ לשבירת כללי המשחק והדיבור הישיר, נראה כי מפלגת הלייבור וקורבין בראשה עומדים בפני נצחון מפתיע מאוד.

עם זאת, מחבר מאמר זה יחזור ויסתייג כי ניתוח זה לוקה בהעדר הכרות מעמיקה עם שיטת הבחירות האזורית בפרט והפוליטיקה הבריטית בכלל וכן אופי ואמינות הסקרים עליהם מתבסס הניתוח. עם זאת, ההגדים והעקרונות המוצגים בה ישארו נכונים וכנראה אף הופכים אוניברסליים במציאות הפוליטית החדשה בישראל ובעולם. לכן, חשוב שישמשו כר פורה לכל מדען מדינה השואף להבין ולנתח מגמות ברמה הפוליטית המקומית, המדינתית והבינלאומית.

כללי המשחק השתנו, הכלים נשברו, השיחה והמדיה עוברים שינוי דרמטי - אם נאהב זאת ואם לאו (ואם לצטט שוב, "לשנות את הפרוטוקול" - אורן חזן).

על סקרים ושיטות בחירות

[תוספת מאוחרת לחיבור]

כידוע כלי הסקרים הנו בעייתי ביותר בחיזוי תוצאות בחירות ומסיבות רבות - המעבר מטלפון קווים לניידים, המדיה החברתית, נטיה הולכת וגוברת של הנדגמים לשקר ו\או לפחד לחסוף את הצבעתם האמיתית ועוד. בבריטניה, שיטת הבחירות תורמת עוד יותר למובהקות היסטורית נמוכה שהסקרים מציגים לאורך השנים.

בניגוד לישראל בה נהוג מחוז בחירה יחסי אחד ולכן הדגימה יחסית פשוטה (וגם פה נתקלת בקשיים מגזרים, חברתיים, תפעוליים ואחרים), בבריטניה הבחירות הכלליות הן אזוריות ומתקיימות בנפרד בכל מחוזות הבחירה של בריטניה ובמסגרתן נבחרים כל 650 חברי בית הנבחרים, הבית התחתון של הפרלמנט. כל נציג מגיע ממפלגה אחרת ולאחר מכן בהצבעה בפרלמנט ובעקבות השגת רוב מפלגתי או קואליציוני מתמנה ראש הממשלה.

ממוצע המצביעים בכל מחוז הנו 71,314 לכן ולמעשה סקרי-רוחב שאינם דוגמים כל אחד מהמחוזות באופן פרטני מוטים באופן שכנראה לא מאפשר חיזוי אמין של תוצאות הבחירות כלל ומכאן ההיסטוריה הרעה בחיזוי בתחום זה.

גורו הסקרים מאמריקה נייט סילבר (Nate Silver) מתייחס לכך בניתוח עומק וטוען כי -

1. היסטורית הסקרים בבריטניה טועים לרעת השמרנים בכמה נקודות ועל בסיס תיאוריות "השמרן הביישן" (“Shy Tory Factor" - מי שמתביישים בתמיכתם) ומכאן שנראה שמיי הולכת לקחת במרווח של 7-10% ומעלה

2. אולם, ההיסטוריה גם מלמדת שתוצאות האמת נוטות להיות הפוכות מאלו של "חכמת ההמון" (Almost all polling errors occur in the OPPOSITE DIRECTION of what the conventional wisdom expects) ולכן הלייבור הולכים לנצח

בגלל סתירה זו בניתוח ההיסטורי, מוצגת לנו גם שורה של הסברים לטעות הצפויה:
1. “Shy” voters who don’t state their true voting intentions;
2. Overly lax turnout models;
3. Last-minute swings that come too late in the campaign to be captured by polls;
4. Nonrepresentative samples or improper demographic weighting;
5. Incorrect assumptions about undecided voters;
6. Tactical voting (voters abandoning their top choice — often a minor party — for a party they think can win), and
7. Pollster “herding” toward incorrect targets.

הסברים אלו מעניינים בכל מקרה לכל מי שמבקש לנתח היום או בעתיד כל מערכה פוליטית.