Text Size
רביעי 22 אוגוסט 2018

דעות - מאמרים

אתמול היה לי חלום מוזר. התקשרתי לאלוהים. אני לא זוכר אפילו אם זה היה מטלפון קווי או סלולרי, אם מאפל או אנדרואיד. מאז שכחלון עשה את הרפורמה בשוק התקשורת, יותר זול להתקשר לאלוהים, מאשר להתפלל אליו. בכל אופן אלוהים ענה, מה שמוכיח שדברים השתנו מאז שיעקב בודו, במערכונו המפורסם 2222, התקשר לאלוהים וזה טען שאין לו עדיין טלפון ...

"אני עסוק, אני לא יכול לדבר אתך", ענה לי היושב במרומים (אם כי אם הוא באמת היה עסוק, אז הוא כנראה לא ישב...)

"הבנתי" אמרתי, בטון של איש עסקים שמבין עניין. די קינאתי במשה רבנו, שאלוהים התקשר אליו...

"תבין", הוסיף האיש (אם הוא ברא אותנו בצלמו, אז הגיוני שהוא מתייחס אלינו כאל חברים שלו, בכל אופן הוא נשמע כמישהו שמרגיש צורך להתנצל). "בדיוק גמרתי לברוא את העולם ואני נח ביום השביעי."

"אהה", אמרתי ולקולי התנגנה נימת מרירות, של מי שרגיל שהדתיים מסדרים אותו.

"אבל, אלוהים אדירים, בדיוק בגלל זה אתה אמור להיות פנוי עכשיו לדבר אתי."

"לא, לא!" זעק אלוהים, "שעבאס!"

ההתנהלות שלו נראתה לי מוזרה.

"תגיד", שאלתי, "אתה מתכוון לרוץ לפוליטיקה, אחרי שכבר פרשת לגימלאות?"

"נו", עונה לי אלוהים, "מה נשאר לי לעשות. ככה החיים יהיו מעניינים יותר: פעם אני בורא ופעם אני הורס..."

אני לא זוכר אם השיחה התנתקה, או שמישהו מאתנו פשוט ניתק, או שבכלל התעוררתי ככה סתם. בכל מקרה הרגשתי מאוכזב מאוד. כנראה שהדתיים פה הצליחו להשתלט גם למעלה על העניינים...