"הבנתי" אמרתי, בטון של איש עסקים שמבין עניין. די קינאתי במשה רבנו, שאלוהים התקשר אליו...
"תבין", הוסיף האיש (אם הוא ברא אותנו בצלמו, אז הגיוני שהוא מתייחס אלינו כאל חברים שלו, בכל אופן הוא נשמע כמישהו שמרגיש צורך להתנצל). "בדיוק גמרתי לברוא את העולם ואני נח ביום השביעי."
"אהה", אמרתי ולקולי התנגנה נימת מרירות, של מי שרגיל שהדתיים מסדרים אותו.
"אבל, אלוהים אדירים, בדיוק בגלל זה אתה אמור להיות פנוי עכשיו לדבר אתי."
"לא, לא!" זעק אלוהים, "שעבאס!"
ההתנהלות שלו נראתה לי מוזרה.
"תגיד", שאלתי, "אתה מתכוון לרוץ לפוליטיקה, אחרי שכבר פרשת לגימלאות?"
"נו", עונה לי אלוהים, "מה נשאר לי לעשות. ככה החיים יהיו מעניינים יותר: פעם אני בורא ופעם אני הורס..."
אני לא זוכר אם השיחה התנתקה, או שמישהו מאתנו פשוט ניתק, או שבכלל התעוררתי ככה סתם. בכל מקרה הרגשתי מאוכזב מאוד. כנראה שהדתיים פה הצליחו להשתלט גם למעלה על העניינים...
