כשנתבקשתי לראשונה לכתוב "לכלכלון" (עיתון סטודנטים באונ' תל-אביב; המחבר) נראתה המשימה קלה למדי.

למי שמגדיר את עצמו כסוציאל-דמוקרט נדמה שאין קל מלקבץ כמה מאות מילים שיבהירו לכלכלנים עד כמה ראית העולם שלהם הנה חד-ממדית. עד כמה תפיסה של מדינת רווחה לא הולכת יד ביד עם שווקים פתוחים או סגורים. עד כמה קלוש הקשר בין מצבו של האזרח הממוצע לבין נקודת שיווי משקל כלשהי. הרי, חשבתי, אין טיעון קפיטליסטי מחושב אחד שמסוגל לעמוד מול הלהט הסוציאליסטי.