בעת מלחמת המפרץ הראשונה, כשהסקאדים נפלו בישראל, עם ישראל ברך את בגין על הפצצת הכור העירקי.

כולם שכחו את הביקורת הקשה שהושמעה נגד בגין בכל כלי התקשורת ועל ידי חלק מהאופוזיציה מיד לאחר ההפצצה.
גם אז התקשורת קבעה שהמהלך מהווה תעמולת בחירות.

כאשר אנו מדברים על דמוקרטיה בארץ אנו חושבים על חופש הדת ושיוון זכויות שווה לכולם אך במאמר זה בעזרת דברי פרופסר סמי סמוחה אשר היה סוציולג שטבע את המונח "דמוקרטיה אתנית" ארצה לנתח את היחס בארץ למיעוט החיי פה.

סליחות.

סליחות מזו שהיא כל עולמי.

סליחות מזו שהיא כל עולמי, ואני חוטא לה.

סליחות מזו שהיא כל עולמי, ואני חוטא לה בהיותי.

סליחות מזו שהיא כל עולמי, ואני חוטא לה בהיותי ... אני.

שערו בנפשכם אחרי פיגועי ה 11.09, הפגנה בניו יורק בה צועד המון משולהב, המניף את דגלי אל קעידה, קורא להמשך הפיגועים וצועק מוות לכופרים.

האם הסובלנות וחופש הדיבור בדמוקרטיה הגדולה בעולם היו מאפשרים הפגנה שכזו?

בתאריך ה-10 ליולי, באמצעו של מבצע "צוק איתן" ערכה "המועצה לשלום וביטחון", ארגון בו חברים בכירי יוצאי מערכות הביטחון של מדינת ישראל, ערב עיון בנושא "לאן ממשיכים מכאן" שכלל רב שיח בהשתתפות גלעד שר, קובי הוברמן, שאול אריאלי וישראל הראל על כיווני הפעולה האפשריים בערוץ הישראלי – פלסטיני.

צו 8 – לכל אנשי החינוך : כיפת ברזל אזרחית לתלמידי מערכת החינוך!

עלינו להתייצב החל ממחר בבוקר ועד הודעה חדשה, לסדרת אימונים והכנת תגובה חינוכית בלתי מתפשרת! כי המלחמה האמיתית עוד לא התחילה... זה הרגע להתייצב לקרב שרק הוא יביא את הניצחון, הקרב על דמותנו כחברה, ודמותנו כאנשי חינוך!

זעקה וקריאה לפעולה של עדנה גולדשמיט מחנכת, מנהלת, מדריכה מחוזית, חברת קיבוץ.

"אסור לנו לשתוק גם כשהתותחים רועמים"!

לפעמים, לא הכול עובד כמו שמתכננים מראש ואז, אז נבחנת הזוגיות - בכתף התומכת שנמצאת שם כאשר הכי קשה לך.

בגלל זה אני אוהב אותה.

האמת, אני פשוט אוהב אותה - בגלל מי שהיא ומה שאני.

בגלל מה שהעניקה לי ומעניקה לי כל יום.

סיור ברוחב ביאליק בתל אביב, הנו פעילות זולה, נגישה ומומלצת לתקופה החופש עם הילדים ובכלל.

רחוב ביאליק עצמו, ממוקם בלב העיר הישנה של תל אביב ובו מספר אתרים היסטוריים חשובים, בניינים מעניינים אדריכלית ומאפשר טעימה מאווירת תל אביב של פעם ותוך צעידה ברחוב מטופח, מוצל ושקט. הרחוב עצמו, מתחבר לרחוב אלנבי ההומה ובמרחק צעידה קצרה משוק הכרמל שהוא חגיגה של ריחות, טעמים, צלילים ומראות ומאפשר בילוי של יום שלם עם הילדים ותוך הקניית ערכים היסטוריים וחוויתים שונים מאלו שתקבלו בביקור באחד מפארקי המשחקים הבנאליים ופסטיבלי החגים השונים או הקייטנות החלולות של שוקו ולחמניה.

בקשת סליחה מהעתיד אשר כפרטים, קהילות ואומות אנו מכתיבים לו מציאות שכולה ממוקדת בתהליך הטכני ומתעלמת ממהות החברה הדמוקרטית, הליברלרית והנאורה.

מעתיד, אשר בו הפרט נתפס אצלנו כסך הדימויים החברתיים המלאכותיים שלו ובו אנו מתעלמים מהתכונות והערכים המוספים שהוא מביא איתו.

את הטור הזה אני כותב ביום בו הייתי אמור לבקר ברמאללה ובמסגרת משלחת של נציגי כנסת ישראל החברים בשדולה למען שתי מדינות לשני עמים ושהוזמנו על ידי יושב-ראש הרשות הפלסטינית אבו-מאזן לכבוד ראש השנה, ולאחר שנציגים פלסטינים דומים ביקרו בכנסת ישראל ... לצערי, אני לא שם.