Text Size
רביעי 24 מאי 2017

דעות - מאמרים

יום כיפור מתקרב והגיע שעת הסליחות. והשנה - סליחה ומחילה אינן עסקה במעמד צד אחד והאחריות האישית שלנו כלפי עיצוב מי שאנחנו ומה שתהיה החברה בה אנחנו חיים מחייבת אותנו שלא לבחור בגישת "הסליחה האוטומטית".

כמנהגי מדי שנה - אני רואה חשיבות דווקא ביום כיפור כמייצג את מי שאני ומה שהייתי מבקש שהחברה בה אני חיי תהיה ולכן שולח לכם הרהור זה ומקווה שתראו בו פניה אישית לבקשת מחילה.

כאמור, השנה (ובהמשך לבקשת הסליחה משנה שעברה ואלו שלפניהן) אתייחס לחטאים של אחרים ולא אלו שלי. בפרט כאלו שאינם בשליטתנו ושעבורם אנו נדרשים לסלוח במסגרת פסטיבל הסליחות המכונה יום הכיפורים. לאחרונה, עלתה אצלי השאלה - האם אני חייב לסלוח למי שלא מוכן להודות בחטא או לפחות להכיר בכך שנפגעתי מדבר שעשה.

אחרי לא מעט הרהורים, הגעתי למסקנה כי אין טעם בסליחה למי שלא מכיר בכך שפגע בי, גם אם ללא כוונה תחילה, לא במודע או בכול אופן אחר שלא היה יזום על ידו. כי הרי מה שווה אותה סליחה עם אחד הצדדים לא שותף לה ולמשתמע ממנה? מכאן שאפשר להמשיל אותה לעסקה במעמד צד אחד שאין בה תוקף.

הרי, בסופו של יום כולנו אחראים לעצמנו ולמה שנהיה מאיתנו וזו בעצם גם מטרת בקשת הסליחה של יום כיפור - הטהרות עצמית. מכאן גם החובה שיש עלינו לסלוח ולמחול כחלק מההשפעה הישירה שלנו על הסביבה ועל עיצובה. אולם, האם לא יהיה זה חטא כלפי עצמנו אם ננחיל לסובבים אותנו את ההבנה כי עליהם לא מוטלת חובת האחריות ההדדית ובפרט האחריות לעיצוב גורלם ועתידם שלהם? כי אם נסלח ונמחל למי שאינו לוקח חלק בתהליך כזה הרי שנפגע באופי ובמהות המוסרית של הסובבים אותנו ובכך נפגע בעצמנו!

צא ולמד, יום הכיפור אינו עוסק רק בהתבוננות פנימה אלא גם ובפרט בהתבוננות החוצה על החברה וההשלכות של המעשים שלנו עליה.

היות שכך, בחרתי השנה שלא לבקש סליחה גורפת, אוטומטית וחסרת הקשר - כי סליחה ומחילה אינן עסקה במעמד צד אחד.