טורים אישיים, טורי דעה וכל נושא אישי אחר שאין לו מקום בקטגוריות הנושא האחרות.
אנא שמרו על זכויות היוצרים וכן מערכת בית הסרט העברי תשמח לקבל מידע על פרסומים נוספים ופריטי מדיה לפרסום.
כיפור של סליחות? של חרטות?
לא ממש.
כבר לא מרגיש לי כיפור של יהדות כפי שאני מכיר אותה, אלא של תרבות פגאנית המקדשת את הזבח לאלוהי העכשיו והאני על חשבון האחר והמחר.
הפכנו לעם ששונא, ליהדות של זבח במקום אמונה ודרך, לתרבות של מיד ועל חשבון סבלנות וסובלנות.
חשבון נפש
לקראת חצות הלילה חיוך על פניי
לקראת חצות הלילה הוא יאיר חיי
אל דרך לא נודעת בחלומות תועה
וכמעט תמיד בהם את הדרך חזרה לא מוצא
אני רוצה הביתה לשקט ושלווה
"יום אשר לא קרה לך בו דבר מה מוזר, הוא יום אבוד". זוהי ציטטה של אחד המדענים הדגולים של העת החדשה. ואכן הפיזיקה המודרנית מלאה בדברים מוזרים, שההיגיון אינו יכול להסביר אותם. מי שיצר את העולם הזה, עשה, ללא ספק, נסים ונפלאות.
בניגוד למה שנטו לחשוב, אחרי שתורת ניוטון הפכה למקובלת בעולם, העולם שלנו אינו כה פשוט וניתן להסבר מכני מדויק. למעשה זהו עולם משונה עד להחריד, שבו הזמן אינו אלא ממד נוסף על שלושת הממדים של היקום. הוא יכול להתקצר, להתארך ולהשתנות. בעצם בעולם המיקרוסקופי, מספר הממדים הקיימים הוא הרבה מעבר לארבע... היקום עצמו על כל גודלו ותפארתו, הולך ומתרחב וגדל בקצב עצום, במהירות העולה בהרבה על מהירות האור. והשאלה המוזרה מכל: לתוך מה בעצם גדל היקום שלנו, אם הוא כל מה שישנו והוא אינסופי? עם כל המכשור החדש, שאפשר לנו להציץ בנבכי היקום, הרי היקום הנראה הוא רק רבע מהיקום הקיים בפועל ...
יום כיפור עבורי הוא היום החשוב ביותר בשנה, בהקשר תפיסת היהדות שלי כתורת מוסר.
השנה ובמקום למחזר את עצמי, מקשר פה הסבר קצר "על אלוהים", שחיברתי עבור בני והמנסה להסביר מה הוא בעצם אלוהים ומה היא היהדות כתפיסת מוסר.
יום כיפור הוא היום היחיד החף מטקסיות, משיחיות, אמונות טפלות ושאר אילוצים המאפשרים התמקדות ומיצוי מלא של העומק המוסרי אותו מייצגת בעבורי היהדות. ובהמשך לטור שמקווה שקראתם כבר, להתמודד עם המתח של תפיסתה כיישות רוחנית-ממשית בעלת זהות מוגדרת ומוחלטת בתבנית יצוקה, או ביטוי מופשט של דת כתורת חיים מוסרית-פילוסופית ותוצר חוכמת המונים בתהליך בלתי-נפסק של התגבשות ולאורך מסעו ההיסטורי-תרבותי של האדם.
אני סוף סוף עשיתי את זה. הצעתי נישואין לאשת חלומותיי ועשיתי זאת בדרך הכי רומנטית שניתן לדמיין. היא אהבת חיי, ולכן כשהצעתי לה וידאתי שההצעה ראויה למלכה - מלכת חלומתיי. הלילה ביקשתי מהיפה שלי להיות אשתי. לקחתי אותה על סיפון יאכטה בהרצליה, לארוחת ערב רומנטית לשניים.
הכל היה מושלם, בדיוק כפי שתכננתי. ארוחת הערב על סיפון היאכטה התנהל ללא חדש קל מצידה. לאחר שסיימנו את הארוחה, הובלתי אותה אל חרטום היאכטה. אור הירח השתקף במי הים התיכון. הבחנתי במבט העמוק של עיניה. היא הביטה, היא ידעה מה קורה. אף פעם לא הרגיש כל כך שלם עם עצמי. ירדתי על ברך אחת, ולפני שהספקתי לשאול אותה משהו היא צעקה באושר "כן!"
אחיזה טיפולית מרסנת בפנימיות הלכה למעשה: הפער בין הרצוי למצוי
כתיבתי מגיעה מנקודת מבט אישית, כצעירה שהתנדבה בפנימיה בעבר וכעובדת סוציאלית לעתיד.
לפני כחמש שנים התנדבתי לשנת שירות, שנת התנדבות טרם השירות צבאי, בה הדרכתי בפנימייה טיפולית/ פוסט אשפוזית. בפנימייה זו שהו ילדים ובני נוער שהתאפיינו בבעיות התנהגות וברקע נפשי, אשר הגיעו ע"פ הוראת צו בית משפט לחוק הנוער. במסגרת לא קלה זו נפגשתי לראשונה עם שיטת טיפול וריסון באחיזה פיזית, האחיזה הטיפולית המרסנת, או בקיצור אט"מ. ברצוני לחשוף אודות האחיזה לא בשל הסקרנות הרבה למתרחש ב"חצר האחורית", הפנימיות ומוסדות הקצה, אלא בעקבות הבעייתיות הרבה סביבה: הנזק שנגרם בפועל מחוסר מקצועיות מול התועלת הרצויה שבתיאוריה.
אני לא יודע לכמה מכם יצא 'לבלות' שבת שלמה בבית חולים ולאלה מכם שבילו זה ככל הנראה לא היה במחלקת המיון,אז כפי שאתם הבנתם ,אני מאמין, אני הייתי במיון בשבת, אך למזלי לא בתור חולה.
ביום שישי שבוע שעבר סבא שלי (בן למעלה מ-90) הובהל לבית החולים שערי צדק שבירושלים, לאחר בדיקה הוגדר מצבו "קל" אך הוחלט להשאירו בבית החולים למשך השבת ולכן התנדבתי להעביר איתו את השבת (אציין שמשפחתי ואני דתיים).
רבות דובר על מסך לד לפרסום העסק, אך מעט מאד יודעים שזה למעשה השלט חוצות החדש של שנות 2016 ואילך. בצמתית מרכזיות כמעט בכל אזור בארץ ישנו לפחות מסך לד אחד, שפרסום בו מצריך פנייה לעירייה, למועצה, למועצה האזורית או לחברה שהתקינה את המסך. הפרסום נמכר לבעל העסק תמורת תעריף לא זול בהכרח, אך הוא מספק לו תפוקה אדירה, הכרת אנשים חדשים, ובפרט – לקוחות פוטנציאליים שלרוב הופכים להיות הלקוחות האמתיים שלו.
