ראשון 19 ספטמבר 2021

דעות - מאמרים

אישי

טורים אישיים, טורי דעה וכל נושא אישי אחר שאין לו מקום בקטגוריות הנושא האחרות.


אנא שמרו על זכויות היוצרים וכן מערכת בית הסרט העברי תשמח לקבל מידע על פרסומים נוספים ופריטי מדיה לפרסום.



כיפור של סליחות ובנייה מחדש

יום כיפור

יום כיפור של מחילה, כפרה וחתימה טובה.

אם בעבר כבר רשמתי כי כבר לא מרגיש לי כיפור של יהדות כפי שאני מכיר אותה, אלא של תרבות המקדשת את האני על חשבון האחר והמחר, את השנאה, את הקיטוב ואת ההסתה - הרי שהפעם ועם הבחירות והקמת ממשלת הריפוי הלאומי, אני יותר אופטימי. נכון, זו בהחלט לא ממשלת החלומות ונושך שפתיים בכל פעם מחדש.

אבל אווירת הסליחות של כיפור שורה עליה, חשבון הנפש נעשה בה, המחילה, הכפרה והחתימה הטובה ניכרת בכל אחת ואחת מהפעולות שלה.

המשך קריאה: כיפור של סליחות ובנייה מחדש

רוחניות

ישנם משפטים שחוזרים על עצמם כמעט בכל הרצאה שלי בשנים האחרונות. אנשים אומרים: “אני אדם רוחני”, “אני מאמינה ברוחניות”, “זה לא אני”, “אני לא מתחבר לכל הרוחניות הזו”.

אנשים רבים חושבים שרוחניות זה להיות באשרם בהודו, לעשות מדיטציה או להיות אדם דתי.

אז זהו שלא.

המשך קריאה: רוחניות

היום בעבודה - יומנו של פועל עברי

עכשיו כשעניין החל"ת התפוצץ, כולם שואלים את עצמם היכן טעינו ומה עשינו ובשביל מה. אז הנה לכם, יום עבודה אחד, רגיל, לכאורה, של פקיד בתפקיד.

הבוקר יוסי הגיע לעבודה עייף וכעוס. "מה קרה?" שאלתי אותו. "אל תשאל", הוא עונה, "כל הלילה דפקתי אבל בסוף פתחו לי!"

המשך קריאה: היום בעבודה - יומנו של פועל עברי

הכי אוהב אותה

יפעת שורצברד

הכי אוהב אותה,
הכי טוב לי איתה,
הכי קל שהיא שם,
הכי מושלם שהיא.

רַעְיָתי אהובתי, מהמילה רֵעוּת נגזר רַעְיָה - שהיא רֵעַ לשוח, כי רעים השניים להתרועע יחדיו ואת רְאָיָה לכך.

בגלל זה אני הכי אוהב אותה והאמת, אני פשוט אוהב אותה - בגלל מי שהיא, ככה קל בגלל שהיא.

המשך קריאה: הכי אוהב אותה

פגישת מחזור אחרי חמישים שנה

אולי הדבר המרתק ביותר, שקרה לי במפגש עם בני כיתת מחזור בית הספר העממי באילת, כעבור חמישים שנה ויותר, היו הדברים שאמרו לי שתי בנות כיתה. כן, מוזר, אבל זה בדיוק מה שאני מוצא לנכון לכנותן: בנות כיתה. גם אחרי חמישים שנה ויותר, בפגישה מחזור, אתה חוזר להיות נער בן 14...

המשך קריאה: פגישת מחזור אחרי חמישים שנה

פרק ראשון מהספר: "היעלמותו המופלאה של ראש שקט"

הכול התחיל בהופעה ישראלית, בתיאטרון בניו יורק. ישבתי עם ידיד דוקטור הס, באולם המלא כולו יהודים וצפינו בזמר ששר שירים על ארצו. הוא היה לבוש חולצת תכלת פתוחה, כמיטב המסורת הצברית. לפתע באמצע השיר, כשהגיע למילה "ארץ-ישראל" ופתח כבר את פיו לבטא את האלף של ארץ, הוא התחיל להשתעל. אני זוכר איך ידידי הרופא הרים את ראשו המנומנם, מביט בעיניים מקצועיות בזמר. שיעולו של הלה גבר, האלף שבגרונו המשתנק, הפך לגניחה, עד שכל גופו התעוות והוא עזב את הבמה בגרון מחרחר: א, אי.

המשך קריאה: פרק ראשון מהספר: "היעלמותו המופלאה של ראש שקט"