טורים אישיים, טורי דעה וכל נושא אישי אחר שאין לו מקום בקטגוריות הנושא האחרות.
אנא שמרו על זכויות היוצרים וכן מערכת בית הסרט העברי תשמח לקבל מידע על פרסומים נוספים ופריטי מדיה לפרסום.
אָדָם צוֹעֵק אֶת שֶׁחָסֵר לוֹ - אָדָם מַפְגִּין אֶת שֶׁחָסֵר לוֹ - חָסֵר לוֹ צֶדֶק רוֹדֵף צֶדֶק - לֹא חָסֵר לוֹ - לֹא צוֹעֵק,
פתאום תקפה את דיק הרגשה משונה שמישהו עוקב אחריו. הוא הסתובב וגילה אדם עם מגבעת שחורה ומשקפיים כהים, נושף ממש בעורפו.
"הי, מה אתה רוצה!" פנה אליו דיק.
האיש הסיר את משקפי השמש שלו והביט נדהם בדיק.
כיפור של סליחות? של חרטות?
לא ממש.
כבר לא מרגיש לי כיפור של יהדות כפי שאני מכיר אותה, אלא של תרבות פגאנית המקדשת את הזבח לאלוהי העכשיו והאני על חשבון האחר והמחר.
הפכנו לעם ששונא, ליהדות של זבח במקום אמונה ודרך, לתרבות של מיד ועל חשבון סבלנות וסובלנות.
חשבון נפש
לקראת חצות הלילה חיוך על פניי
לקראת חצות הלילה הוא יאיר חיי
אל דרך לא נודעת בחלומות תועה
וכמעט תמיד בהם את הדרך חזרה לא מוצא
אני רוצה הביתה לשקט ושלווה
"יום אשר לא קרה לך בו דבר מה מוזר, הוא יום אבוד". זוהי ציטטה של אחד המדענים הדגולים של העת החדשה. ואכן הפיזיקה המודרנית מלאה בדברים מוזרים, שההיגיון אינו יכול להסביר אותם. מי שיצר את העולם הזה, עשה, ללא ספק, נסים ונפלאות.
בניגוד למה שנטו לחשוב, אחרי שתורת ניוטון הפכה למקובלת בעולם, העולם שלנו אינו כה פשוט וניתן להסבר מכני מדויק. למעשה זהו עולם משונה עד להחריד, שבו הזמן אינו אלא ממד נוסף על שלושת הממדים של היקום. הוא יכול להתקצר, להתארך ולהשתנות. בעצם בעולם המיקרוסקופי, מספר הממדים הקיימים הוא הרבה מעבר לארבע... היקום עצמו על כל גודלו ותפארתו, הולך ומתרחב וגדל בקצב עצום, במהירות העולה בהרבה על מהירות האור. והשאלה המוזרה מכל: לתוך מה בעצם גדל היקום שלנו, אם הוא כל מה שישנו והוא אינסופי? עם כל המכשור החדש, שאפשר לנו להציץ בנבכי היקום, הרי היקום הנראה הוא רק רבע מהיקום הקיים בפועל ...
יום כיפור עבורי הוא היום החשוב ביותר בשנה, בהקשר תפיסת היהדות שלי כתורת מוסר.
אני סוף סוף עשיתי את זה. הצעתי נישואין לאשת חלומותיי ועשיתי זאת בדרך הכי רומנטית שניתן לדמיין. היא אהבת חיי, ולכן כשהצעתי לה וידאתי שההצעה ראויה למלכה - מלכת חלומתיי. הלילה ביקשתי מהיפה שלי להיות אשתי. לקחתי אותה על סיפון יאכטה בהרצליה, לארוחת ערב רומנטית לשניים.
אחיזה טיפולית מרסנת בפנימיות הלכה למעשה: הפער בין הרצוי למצוי
כתיבתי מגיעה מנקודת מבט אישית, כצעירה שהתנדבה בפנימיה בעבר וכעובדת סוציאלית לעתיד.
לפני כחמש שנים התנדבתי לשנת שירות, שנת התנדבות טרם השירות צבאי, בה הדרכתי בפנימייה טיפולית/ פוסט אשפוזית. בפנימייה זו שהו ילדים ובני נוער שהתאפיינו בבעיות התנהגות וברקע נפשי, אשר הגיעו ע"פ הוראת צו בית משפט לחוק הנוער. במסגרת לא קלה זו נפגשתי לראשונה עם שיטת טיפול וריסון באחיזה פיזית, האחיזה הטיפולית המרסנת, או בקיצור אט"מ. ברצוני לחשוף אודות האחיזה לא בשל הסקרנות הרבה למתרחש ב"חצר האחורית", הפנימיות ומוסדות הקצה, אלא בעקבות הבעייתיות הרבה סביבה: הנזק שנגרם בפועל מחוסר מקצועיות מול התועלת הרצויה שבתיאוריה.