Text Size
חמישי 30 מרס 2017

דעות - מאמרים

אחיזה טיפולית מרסנת בפנימיות הלכה למעשה: הפער בין הרצוי למצוי

כתיבתי מגיעה מנקודת מבט אישית, כצעירה שהתנדבה בפנימיה בעבר וכעובדת סוציאלית לעתיד.

לפני כחמש שנים התנדבתי לשנת שירות, שנת התנדבות טרם השירות צבאי, בה הדרכתי בפנימייה טיפולית/ פוסט אשפוזית. בפנימייה זו שהו ילדים ובני נוער שהתאפיינו בבעיות התנהגות וברקע נפשי, אשר הגיעו ע"פ הוראת צו בית משפט לחוק הנוער. במסגרת לא קלה זו נפגשתי לראשונה עם שיטת טיפול וריסון באחיזה פיזית, האחיזה הטיפולית המרסנת, או בקיצור אט"מ. ברצוני לחשוף אודות האחיזה לא בשל הסקרנות הרבה למתרחש ב"חצר האחורית", הפנימיות ומוסדות הקצה, אלא בעקבות הבעייתיות הרבה סביבה: הנזק שנגרם בפועל מחוסר מקצועיות מול התועלת הרצויה שבתיאוריה.

ראשית, מה זו האחיזה הטיפולית המרסנת?

אנשי המקצוע בשטח לרוב ינקטו בראשי התיבות אט"מ או לחילופין בתרגום המקורי מאנגלית- הולדינג. האחיזה היא שיטת התערבות רגישה ביותר בה איש המקצוע, כדוגמת מדריך, מורה או מטפל, אוחז בילד בכדי לרסנו ולמנוע התנהגות אלימה כלפי עצמו או הסובבים אותו. האחיזה נעשית באופן בו איש המקצוע אוחז בילד הנמצא בהתפרצות אלימה באופן בו הוא מנטרל אותו מידית מהתנהגותו וחותר ליצירת "פסק זמן", משמע ניתוק מהמערבולת בה נמצא הילד עד הגעה לרגיעה מוחלטת. פעולת האחיזה נמשכת מספר דקות, מתחילה בשלב ההתפרצות האלימה כאשר הילד בסערת רגשות ומסתיימת רק כאשר הילד נרגע לחלוטין, הן מבחינה פיזית כאשר הינו רפוי וגופו נרגע והן מבחינה נפשית כשנראה שיצא מהסערה בה היה שרוי. נקיטה בהתערבות זו הינה המוצא האחרון של איש המקצוע המטפל בילדים ובנערים בעלי רקע טיפולי (בעיות התנהגות), פוסט אשפוזי (נפשי) ואף באוטיזם. כלומר, כאשר ננקטו פעולות מוקדמות לריסון ולמניעה והן לא צלחו והאחיזה הינה כברירה האחרונה לפעולה.

מלבד הריסון וההרגעה, לאחיזה הטיפולית יתרונות והישגים עבור הילד. בתהליך זה גוברת תחושת השליטה העצמית בקרבו על ידי לקיחת אחריותו כלפי עצמו. בנוסף, תחושת הביטחון שלו מתעצמת ונוצרת קרבה ואמון בין המטפל והילד, אשר מעצימה את ביטויו הרגשי מול המטפל ונוצר פתח להתקדמות ביחסיהם ובטיפול. היתרונות הנ"ל המצדיקות את האחיזה הטיפולית, מתקיימות אך ורק בתנאי שזו נעשית כראוי. אך מה קורה במידה והאחיזה מתבצעת שלא כנדרש? במהלך שירותי בפנימייה עם ילדים ונוער בעלי רקע כה רגיש, לא אחת הבטתי מן הצד בעת ביצוע אחיזה וחשתי שלא בנוח בעת התרחשות פעולה לא ראויה ולעיתים אף לא מוצדקת. במצבים אלו מתבטלים ההישגים וההצלחות מהליך האחיזה, יתרה מכך, עלולה להתרחש פגיעה בילד.

מהי אחיזה טיפולית שאינה ראויה? באילו מקרים מתרחשת?

ניתן להבחין במספר שגיאות הנעשות בפעולת האחיזה הטיפולית המרסנת: * אחיזה מיותרת- איש המקצוע עלול לנקוט באחיזה כשאינה נדרשת כלל, כאשר הילד אינו מצוי במצב אקוטי ויש לפעול בדרכים אחרות להרגעתו. * ביצוע האחיזה הטיפולית באופן לא נכון- כאשר המטפל בילד אינו מחזיק אותו כראוי. תיתכן אחיזה בילד על פי התחושה האינטואיטיבית והמידית ולא בהתאם לדרך הנכונה. * חוסר יציבותו של המטפל מול הילד בעת האחיזה- ייתכן מצב בו איש המקצוע יושפע מהתנהגותו הבלתי נשלטת של הילד ומסערת רגשותיו. לפיכך, במקום להוות את הסמכות המרגיעה ולהכיל את הילד עלול המטפל להיות סוער ולא שקול בתגובתו. במקרים קיצוניים חוסר שלוותו אף עלולה להביא לידי מגע כוחני ואלים. אחיזה כזו תגרום לילד את התוצאה ההפוכה, במקום להרגיעו ולהכילו איש המקצוע המטפל בו יגביר את התנהגותו חסרת השליטה וכן את מצבו הרגשי הפגיע.

במקרים מסוימים, מלבד הפגיעה בילד, מתקיימת גם פגיעה באיש המקצוע עצמו. מטפלים רבים הינם צעירים וחסרי ניסיון, אשר מתמודדים עם סיטואציה מורכבת לא תמיד יודעים כיצד לפעול. לכן עלולים לחוש במהלך האחיזה בלבול, חוסר בטחון ואף כישלון טיפולי עם הילד.

מהן הסיבות לאותן אחיזות לא ראויות?

לאנשי מקצוע רבים המטפלים עם ילדים ונערים אין כלים וידע בדבר האחיזה, משום שאינם עברו הכשרה לשם כך. הכשרה זו נדרשת ומחויבת על ידי הרווחה, האחראית לפיקוח ולאכיפת ההתנהלות במוסדות אשר המדינה מתקצבת. אך גורמי הרווחה אינם תמיד אוכפים את קיום ההכשרה אודות האט"מ. מצב זה התרחש בפנימייה בה התנדבתי, כפועל יוצא מכך, רוב המדריכים והש"ש (המתנדבים בשנת שירות), אשר בפועל נמצאים עם הילדים והנערים ברוב שעות היום, היו ללא ניסיון ולא עברו הכנה והתלמדות בדבר האחיזה. בסיטואציה בזמן האמת בה ילד היה זקוק להרגעה מידית בדמות האחיזה הטיפולית, אותם מטפלים צעירים, ללא ידע וכישורים נדרשו לבצע את האחיזה. בלא מתכוון אלו מבצעים פעולת טיפול לא נכונה ועלולים לגרום לילד נזק במקום תועלת. בנוסף, לא כל המדריכים והאנשים העובדים בפנימיות מתאימים לתחום הטיפול, בפרט בפנימיות בעלות רקע טיפולי-פוסט אשפוזי הדורשות רגישות. מלבד שהאחיזה תיעשה ככל הנראה ללא רגישות ומקצועיות, יתכנו במקרי קיצון סממנים כוחניים ואגרסיביים, וודאי לא דפוסים שיביאו להצלחתה.

האט"מ, שהינה שיטת טיפול רגישה ביותר כלפי ילדים ונוער בעלי רקע רגיש גם כן, זקוקה להתייחסות תואמת. בשטח, במגוון המוסדות המטפלים בילדים אלו, קשה הרבה יותר להתמודד ברגישות הרצויה והראויה. זאת מפאת ריבוי אנשי המקצוע ותחלופתם המהירה, גילם הצעיר, חוסר ידע וניסיון וכן חוסר התאמה. קל וחומר הקושי גדל כאשר לא ניתנות הנחיות מפורשות ולא נעשית התלמדות לגבי ביצועה של האחיזה.

כיצד יש לפעול למען אחיזה טיפולית מרסנת נכונה וראויה?

אני מאמינה שלא בכל מוסדות הטיפול התנהלות דומה להתנהלותה של אותה פנימייה בה פעלתי, שאגב בתום אותה שנה היא נסגרה בשל התנהלותה הלקויה. מלבד התנהלותן העצמאית של הפנימיות, הרווחה כגוף המפקח נדרשת אף היא להקדיש תשומת לב והשגחה על טיפול ילדי המוסדות הטיפוליים. ישנן לא מעט דרכים בהן הרווחה יכולה לפעול למען קיום אחיזות טיפוליות ראויות, למשל: אכיפת הכשרת העובדים ואנשי המקצוע בנושא האחיזה, כתיבת תקנון עם הנחיות מפורשות- מתי לבצע אחיזה וכצד, יצירת דו"ח לשימוש המוסדות המתעד את האט"מ- למען יצירת מעקב ושיפור מערך הטיפול. דרכים אלו יסייעו להגברת המודעות למקצועיות ולרגישות הנדרשות לפעולת האחיזה הטיפולית המרסנת.

למרות הביקורת הרבה סביב נושא האחיזה הטיפולית במוסדות ובפנימיות, קיימת בי אופטימיות רבה לגבי טיפול נכון, מיטיב וראוי עם ילדים ונוער. אנשי מקצוע בתחום הטיפול בהווה או בעתיד, נדרשים תמיד לחתור למצות את הטיפול המיטבי למטופלים. כאשר הטיפול עלול שלא להטיב ואף להזיק עלינו לבחון את הטיפול- לעיתים יש לתקנו ולעיתים מספיק לדאוג לביצועו הנכון והראוי, כדוגמת האחיזה הטיפולית המרסנת (האט"מ).