Text Size
ראשון 23 פברואר 2020

דעות - מאמרים

דעות קדומות וסטריאוטיפים הם לעתים קרובת  פועלות כבומרנג, אך אם בכול זאת בוחנים את האובייקט שלהם בפועל, לא זו בלבד שיש סיכוי שהם מופרכים אלא עשויים להוות בסיס למחשבה שנייה, בונה יותר.

זאת הייתה ההתייחסות שלי לזימון לשעורים לנהיגה נכונה על ידי מינהל התחבורה- אגף הרישוי.  הסיבה.  במהלך 5 השנים האחרונות צברתי 12 נקודות, ביניהם אי עצירה באור אדום = 8  נקודות, ועוד תוספת של 4 על איזו עברה פעוטה, ובעטיים נקראתי לרענון כלליי נהיגה נכונה.  חשבתי לעצמי. מה כאן הפשע הנורא? במהלך יותר מ-40  שנות נהיגה אשר בהם לא פגעתי באדם, לא גרמתי לשום רכב נזק בלתי הפיך, שילמתי את הקנס,  אז אי אפשר לסלוח. כמובן שלא עברתי לסדר היום והסברתי בקן טעמים מדוע מגיעה לי מחילה. כאשר זה לא עבד, ביקשתי להעביר את השיעורים מחורף לקיץ. לא ידעתי אם "הליך מתקן" זה מחייב נהיגה, מתקני רישוי וכיו"ב ועוד בחורף. בדיעבד הסתבר כי  מדובר בכיתה עם שולחנות וכיסאות,סבירים, ושקפים דהויים וחוברת ומרצה ידידותי,וידען גדול בנושא וגם בעל חוש הומור יהודי חביב.

הקורס נערך על ידי מכללת אפיק , המרכז הבינתחומי להשכלה טכנולוגית-  בין היתר למקצעות תחבורה.השעורים, של שני מפגשים, נערכו בשרות משרד התחבורה. מכאן שלא  יצאתי לקורס לחפש את  הצאן האבוד וגם לא מצאתי את המלוכה. אבל מצאתי משהו אחר. המשהו הזה גילה לי שהקורס  הוא לא עונש. אדרבא הוא צ'ופר.הוא גישה קונסטרוקטיבית  לתיקון ליקויים אצל "הגורם האנושי", ורענון דרכי נהיגה נכונה ובמסגרת החוק.  ואם הדברים מועברים גם בעזרים חזותיים, לוח ומרצה טוב, הם דרך לא רעה לשיפור איכות הנהיגה שלנו בכבישים.

אלא מה . יש נבערים מדעת שיישארו כאלה, וכל למידה היא בחזקת עונש. ולא לכולם "מתמזל המזל" להשתתף בקורס הזה. יש,  ואנשים, רבים מאוד, מגיעים במקום לקורס, לבתי חולים ונשארים נכים לצמיתות. להם קורס לא יעזור.יש והם מגיעים ישר, או תוך זמן קצר לקבר. ויש שעבריינים, מועדים ממש, פשוט לא נתפסים.

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שהתפרסמו באמצעי מאי 2007  היו בשנת 2006 כ- 17,000 תאונות קשות שאחראי להם  ה"גורם האנושי" כלומר הנהג, ובראש הרשימה אי ציות לרמזור.דווח על סייגים של מומחים, אשר טוענים כי משטרת ישראל רושמת תאונה על בסיס עבירה אחת.משמע שגם אם יש בצד שובל של עוד עברות פחותות ערך, אלה לא נרשמות. ככה או אחרת, זאת רשימה מפחידה מאוד שאין לה כל קשר לתשתית או לכול גורם זולת "הגורם האנושי". לדעתי גם אם הכביש משובש, הראות לקויה וכיו"ב גורמים שאינם תלויים בנהג, הגורם האנושי הוא דומיננטי, מכיוון שנהג טוב ואחראי חייב להביא אותם בחשבון. אני למשל ,אם נהג יושב על זנבי, כאשר אני נוסע במהירות המרבית המותרת, לא מחכה שהוא יאותת לי שאני אזוז,אני פונה ימינה, או אם יש רק שני נתיבים- מאט, מנופף לו שיעבור ואני חש את האכזבה של האיש שכול התחמושת שהוא הכין היא לריק. תסכול.
 
המדיום חשוב,אבל המסר הוא העיקר.

כאן  אני מוסיף הערת ביניים. במוקד הקומוניקציה, מבחינתי, עומד המסר. המדיה באים לשרת אותו.אבל יש לו ,למסר, שני קצוות. אחד של מעביר המסר והשני של מקבל המסר.מי שרוצה לקבל אותו  ישכיל לאמץ אותו בכול מדיום, אשר אינו אלא אמצעי.מי שמלכתחילה ניגש לנושא בזלזול, יתעלם  מכל אמצעי תקשורת. שמעון אליצור,האיש שהגיש את השיעור המתקן, נאלץ ,לצערי ולצערו, להיעזר באמצעים פרימיטיביים, אבל מי שרצה ללמוד אצלו דבר או שנים,למד גם את הלקח. אני יודע שבימינו לעתים קרובות מרוב מדיה לא מבחינים במסר ולעתים המסר הולך לאיבוד לחלוטין, או שהוא מלכתחילה מטושטש ונמחק מן התודעה. כלומר מלכתחילה מתייחסים אל קורס כזה כאמצעי ארכאי. חיפשתי ומצאתי באתר y-net   ב- 14 בפברואר 2002 "פסיקה" של כותב בשם הילל פוסק, שנהיגה מונעת בעצם לא שווה כלום ומה שדרוש הוא קורס נהיגה מעשית. 54 התגובות בעקבות המאמר, השטחי משהו, התחלקו פחות או יותר למצדדים ולמתנגדים.אחת המגיבים בשם אילנית פסקה אף היא ש"כול הקורסים לנהיגה מונעת הם פרי יצירתם המטופש של חכמי חלם".

אבל מצאתי גם תגובות תוך היבט שונה.לאה אהרונוביץ'  באתר notes( האתר המשותף שבו מתפרסם "זרקור" ) במאמר  תחת הכותרת "חזרה לכיתה ליומיים- קורס לנהיגה מונעת", כתבה בין היתר: "ואז התחילו להן 6  השעות הארוכות ביותר שהיו לי בזמן האחרון. שמעון הוציא שקפים עם תרשימים משנות ה- 80 שבקושי כבר הצליחו לראות אותם על הקיר (מי חשב אז על כללי שימושיות של כיתוב לבן על אפור בהיר שיוצג על הקיר...?!). שום חידושים,  שום תרחישים, קצת הקראות, קצת ניסיון לשתף אותנו בדיון "איך אתם חושבים ניתן היה למנוע את התאונה הזו?" והרבה סיפורים אישיים של אנשים ששמעון מכיר שהיו מעורבים בתאונות.
אני כותבת כאן כבר זמן מה על הוראה וטכנולוגיה, על מיומנויות חדשות שנדרשות מהלומד ומהמורה.  אבל המפגש הראשון החזיר אותי אחורה,  אחורה. אפילו  ppt –(power point tutorials - תהליך בניית מצגת- צ.ג.)  הייתה מצילה אותנו לפחות ברמת השקפים. במקום שכל אחד יוציא את נרתיק המשקפיים שלו מהתיק וכעבודה קבוצתית ננסה לפענח מה הצבע של התמרור שמופיע על הקיר. ומוסדות הלימוד שמקבלות הכנסה יפה מאיתנו פורעי החוק, לא יכולות להשקיע מעט בלומדה אינטראקטיבית שנוכל לעשות מהבית? אולי לפתח סימולטור קטן שיאפשר "לחוות" את התוצאות של ההחלטות שלנו בכביש? 
מישהו ראה לפני כמה שבועות את התוכנית בהנחיית חיים הכט, בסגנון "המבחן של המדינה" שעשו בשיתוף עם עמותת אור ירוק ושם קיימו מבחן אמריקאי לתרחישים אפשריים יומיומיים בכבישי הארץ וכל אחד יכול היה לחשב איפה הוא "מת" לאורך הנסיעה לפי התשובות שנתן.תוכנית כזו העניקה לי יותר ממה שמתכנני הקורס הזה חלמו עליו. חיים הכט - יצאת צדיק! " עד כאן ציטוט מדברי  לאה אהרונוביץ'.
 

פניות שמאלה -מתוך חוברת ההדרכה.

אלטע זאכען.
 
הכותבת מתארת נכון את העזרים הארכאיים והדהויים שבהם משתמשים, ואני, אף שיצאתי מן הרענון הקצר עם ידע לא מבוטל על הרקע לתאונות, ( אגב עם אותו שמעון- אליצור) לא ממליץ  על שיטה זאת. אני גם לא ראיתי את המשדר עם חיים הכט .שמעון אליצור הוא  הנדסאי אלקטרוניקה ומחשבים גמלאי של חב' "בזק" שבעבר לימד  נהיגה והתנדב במועצה למניעת תאונות ושימש כסגן יו"ר במועצה הלאומית למניעת תאונות בירושלים הוא מאמין בשיטת הלימוד המרענן .לגבי תגובות הנהגים הוא  מקבל תגובות די חיוביות ."ישנם גם מעטים כאלה שמקטרים אבל הרוב באים ולוחצים יד ומאוד מרוצים ובפרט במגזר החרדי ששואפים ללמוד בצימאון רב ואף מאוד פעילים ".לאליצור אין שום אינדיקאטור  כמה נהגים   יחזרו שוב לקורס או לקשיחים יותר. ככלל אין לו ספק שאת השיעורים הללו כמו אחרים יש להקנות כבר בגיל הרך.
 

אליצור: מסר קשה מועבר ברוך

אשר לנתונים  הן על מספר המשתלמים בשיטה הישנה והן על תועלתם.זאת תגובתו של דובר משרד התחבורה, אבנר עובדיה. "משרד  התחבורה הזמין מחקר שבוצע במהלך שנת 2005 על ידי חברה חיצונית. מהמחקר עולה כי מרבית המשתתפים הביעו שביעות רצון מן הקורס.הקורסים נחשבים להצלחה, במיוחד לאחר ההפרטה שביצע משרד התחבורה בשנה האחרונה ובמסגרתה ניתנים הקורסים על ידי שלושה זכיינים חיצוניים שזכו במכרז, דבר שהעלה את רמת ההוראה בקורסים ורמת השירות.יש לציין כי ישנם נהגים רבים אשר מבקשים לעבור את הקורס באופן יזום. מנובמבר 2006 ועד אפריל 2007 סיימו הדרכה בנהיגה נכונה כ- 52 אלף נהגים." עד כאן הודעת הדובר.
 
מכול מקום שיטת הפרסום הקיימת בטלוויזיה וברדיו, שבמרכזה הפחדה, שיזומה  על ידי המנהל לבטיחות בדרכים , נחלה לדעתי כישלון. לא אני שקובע זאת, שכן אינני מומחה לתעבורה. התוצאות מדברות בעד עצמן. הן נחלו כישלון לא משום שהשיטה היא לא טובה, אלא משום שהיא לא מתאימה לציבור הישראלי,נכון יותר לנהג הישראלי המשתולל.הנהג הישראלי הוא לא אמיץ. הא ראייה- הוא לא מפחד. רק מי שמפחד ומודע לתוצאות הוא אמיץ. מה שמתאים לנהג הישראלי הוא קנס של 5000 שקלים על אי עצירה באור אדום, בפעם הראשונה.זאת הוא יבין. כמו באותו סיפור של הפסיכולוג והעגלון,ככל הנראה מוכר לרבים, אך תמיד טוב לחזור עליו. הפסיכולוג נתקל בעגלון שהצליף בפרד,והעיר לו שכיום  יש שיטות מועילות יותר. למשל- שאל העגלון.  מדברים אליו- השיב הפסיכולוג. אפשר  לראות? אפשר!.  בשלב זה חיפש הפסיכולוג על הקרקע ומצא חתיכת מוט. הוא הרים אותו, ניגש לפרד והכה בראשו. "מה קורה?- הזדעק העגלון." עכשיו הוא ישמע- הסביר הפסיכולוג. 5000 שקלים הם מכשיר שמיעה מצוין.גם לכותב שורות אלה.

הטלוויזיה יכולה.

אבל אני הרי לא מבקש כאן להתחשבן אלא להציג רעיון, ובכלל לא מקורי.הוא קיים במדינות שונות במערב, וזוכה לתשומת לב רבה. בהולנד,לדוגמה, הטלוויזיה ההולנדית משתמשת באפיזודות עובדתיות אשר מומחזות כהלכה, וזוכות להצלחה. הרעיון שלי הוא פשוט בתכלית. כול עם ישראל, נכון יותר נהגותיו ונהגיו, אשר מספרם ,לפי נתוני למ"ס, היה 3.2 מיליון בסוף 2006 ,ראויים לקורס לרענון, אז מדוע לא להנחיל זאת לכולם. לשם כך לא צריכים כיתות. הטלוויזיה תעשה זאת טוב יותר.זהו מדיום  מתבקש להדרכה נכונה, בכול התחומים ונהיגה אינה יוצאת מכלל זה.כאן לא צריך להסתפק בשקפים דוממים מיושנים או ברישום בצבעי גיר על לוח שחור. ישנם עזרים בשפע, הנפשה,תוך שילובים שונים, כולל קטעים תיעודיים.אין גבול לאפשרויות להסביר.
בראש וראשונה חובה זאת חלה על  ערוץ 1 ,טלוויזיה ממלכתית שממומנת מכספי הציבור. אבל מי שמסוגל לשאת במטלה של קורס כזה, או תקראו לזה כול שם מושך  אחר, היא הטלוויזיה הלימודית (וראוי שתחזור למנדט המקורי שלה- "טלוויזיה לימודית" ולא "חינוכית" ) בתוכניות  שלא ייקטעו בפרסומות. משדר סדרתי כזה  עשוי להיות להיט, בייחוד אם זאת תהיה הפקה טובה,כולל במאי טוב ומגישה או מגיש טובים,רכי ביטוי וענייניים. כמי שמצוי בענף זה של התקשורת אני יכול לומר במידה רבה של וודאות שקיימים משדרים תכליתיים שהם הנאה חזותית לעצמה. כשם שיש פרסומות,מעט מדי, שיש בהן חן רב.והעיקר-המסר.

 לדוגמה אנו יודעים ששתיית אלכוהול טרם נהיגה עלולה לגרום לתאונות קטלניות, אבל אנו לא מכירים את הדקויות שבגורם רצחני זה. שכן יש  קביעה מדעית מדויקת לגבי כמות האלכוהול ומידת הטשטוש שהדבר גורם.  אם אתה תופס זאת , אתה מבין כי נהיגה תוך שכרות  תגרום לתאונה במקרה הטוב ולמוות במקרה הקיצוני, והמרחק בין השניים הוא בסך הכול כהבדל בין כמויות האלכוהול שאתה שותה. למיליארדרית ולשחקנית פאריס הילטון התמזל המזל שהיא יצאה בשלום מתאונה תוך נהיגה תחת השפעת האלכוהול. אולם היא תישלח  למאסר בראשית החודש הבא לתקופה של 45 יום.הילטון, יורשת רשת בתי המלון "הילטון"  גם הואשמה שלא נרשמה בזמן לתוכנית חינוך בנושא אלכוהול כפי שנקבע על ידי בית המשפט.

אגב שכרות,המרצה,שמעון אליצור סיפר כיצד משטרת התנועה בארה"ב תפסה שיכור. האיש התקשר למוקד המשטרה והתלונן על שכול התנועה נוסעת בכוון הנגדי.