Text Size
שישי 6 דצמבר 2019

דעות - מאמרים

בסוף שנות ה 80 החל עידן חדש בשוק העבודה בישראל – עידן העובדים הזרים או כפי שהיום מכנים אותם יפי הנפש למיניהם - "מהגרי עבודה".

נדמה כי אף אחד לא חשב על ההשלכות שיכולות להיות לתופעה זו על החברה הישראלית, על השוק העבודה או על סוגיות נוספות כמו עובדים לא חוקיים, ניצול ועוד.

נדמה כי גם בישראל של  2008, כעשרים שנה אחרי, עדין אף אחד לא חושב על העובדים הזרים.

שני עשורים אחרי, בישראל קיימת תופעה בוערת של מהגרי עבודה, חוקיים ולא חוקיים, חלקם נשואים ולחלקם נולדו ילדים בישראל. ילדים אלה הם "צברים", כמוני וכמוך. ההבדל התהומי הוא שהם ילדים לעובדים זרים. מה שמשתמע מכך הוא שהם אפילו לא אזרחי ישראל.

 ישראל של שנות האלפיים, לא יודעת, לא יכולה או אולי אפילו לא רוצה להתמודד עם סוגיית ילדי העובדים הזרים.

יאמר לזכותו של ח"כ אופיר פינס שבשנת 2005 חקק חוק שמסדיר את מעמדם החוקי של ילדים אלה, אבל לאחר עיון מאוד לא מעמיק בסעיפי החוק, כל אחד יכול להבחין כי קבלת אזרחות מותנה בתנאים רבים ושונים.

אין ספק כי זו יוזמה ברוכה, אך למה לעצור פה? 3 שנים חלפו מאז ואין חדש תחת השמש. בינתיים בישראל חיים ילדים שמצד אחד מנוכרים לארץ מוצא הוריהם ומצד שני המדינה בה הם נולדו, מתנכרת להם.

עיסוק בסוגיית ילדי העובדים הזרים, מחזיר אותנו למאמר של ד"ר יאיר רונן "על סבלם וקולותיהם של ילדים ממשיים במשפט הישראלי" (2008). במאמר הוא מתייחס למשנתו של לוינס ביחס האתי ל"אחר". הציבור הישראלי והממשלה רואים בילדי העובדים הזרים את ה"אחר".

אנחנו טוענות כי דווקא בגלל יחס זה אליהם, יש להשמיע את קולם. יחס זה נובע בראש ובראשונה בגלל היותם ילדים ובגלל שנחיתותם נובעת מהעובדה שהם משוללי זכויות וכוח פוליטי.

לסיכום, ברצוננו לפנות לציבור הישראלי ולמקבלי ההחלטות בקריאת אזהרה, היום זה הילד "שלהם", מחר זה הילד שלכם. תפקחו עיניים! ילד הוא ילד. בלי קשר לצבע עור, דת, מין או גזע.

אין להעניש אותו על הבחירות שעשו הוריו. הוא לא אשם בכך.

בואו נשנה את המציאות למען עתיד טוב יותר בישראל.

מריאנה דובציס ואיילת משה

סטודנטיות במחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון בנגב