Text Size
שישי 6 דצמבר 2019

דעות - מאמרים

אנשי הגשם והשלום

אנחנו כולנו רוצים גשם, מתפללים לגשם ומייחלים זה לזה גשמי ברכה.

עד שבאמת יורד (במפתיע...) גשם.

או אז תראה אותנו ברחובות רצים בלי מטריות, נרטבים, מסתגרים בבית, מבטלים תוכניות ופגישות חשובות מאוד – והכול בגלל שפתאום ירד גשם.

הגשם תמיד תופס אותנו לא מוכנים – מפני שבסתר אנחנו לא באמת רוצים בו – הגשם בשבילנו זה הדשא הירוק של השכן – הוא תמיד טוב כאשר הוא אינו בנמצא...

ובכל זאת, למרות הכול, גם בפעם הבאה לא נפסיק לאחל לעצמנו שירד גשם. בחורף האחרון, בעודי נוסע במכונית אני רואה מכר שלי רץ בגשם עם גופיה בלבד לגופו. "מה העניינים" פניתי אליו מודאג, "יהיה טוב!" הוא נפנף בעליזות בידו ורץ הלאה למצוא מחסה – אופטימי עד לשד עצמותיו....

הגשם שלנו הוא אם כן השלום שלנו, כולנו מאחלים אותו לעצמנו השכם והערב – אבל עמוק בלבנו – איש אינו מאמין בהם....

 

המצב הנוכחי מזכיר את לי את המעשייה של מארק טווין ששלח מסר לעשרה ידידים בעירו: "תברחו מיד, גילו הכול", רק אחד מהם נשאר בעיר. אם זה היה קורה בארצנו הקדושה, הייתי מת לדעת מי הצדיק הזה ...

 

הרצל פינת באזל

הרצל אמר  "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים", היום היה אומר בעזאזל (למה) ייסדתי את מדינת היהודים...

הרצל קלקל לנו את השמחה: יש לנו ארץ נעדרת (נמצאת רק בדמיון) פשוט חבל שהיא קיימת...

געגועיי לדוד לוי

עברית היא שפה הפוכה לאנגלית.

עובדה שבאנגלית כותבים YES WE CAN ובעברית לעומת זאת כותבים: כן אנו יכולים.

ויש גם בדיחה על ראש ממשלת ישראל, יצחק שמיר ושר החוץ, דוד לוי, (שכל כך חסר לנו עכשיו שיטפל באובמה הלחצן) שביקרו בבית הלבן וישבו בסעודה ליד הנשיא.

"תשאל אותו", אומר שמיר לדוד לוי, "אם הוא יודע שהבית הלבן הוא למעשה לא לבן".

כשדוד לוי עשה זאת, ענה הנשיא: Yes I do.

"נו מה הוא אמר", מתעניין שמיר.

"אל תדאג", עונה דוד לוי, "הוא אמר שיסיידו..."

אז עכשיו כשאובמה שמתנגד לבנייה שלנו, אומר Yes we can איפה דוד לוי שיתרגם את זה לפשוט "כן..."