Text Size
שלישי 22 אוקטובר 2019

דעות - מאמרים

צו 8 – לכל אנשי החינוך : כיפת ברזל אזרחית לתלמידי מערכת החינוך!

עלינו להתייצב החל ממחר בבוקר ועד הודעה חדשה, לסדרת אימונים והכנת תגובה חינוכית בלתי מתפשרת! כי המלחמה האמיתית עוד לא התחילה... זה הרגע להתייצב לקרב שרק הוא יביא את הניצחון, הקרב על דמותנו כחברה, ודמותנו כאנשי חינוך!

זעקה וקריאה לפעולה של עדנה גולדשמיט מחנכת, מנהלת, מדריכה מחוזית, חברת קיבוץ.

"אסור לנו לשתוק גם כשהתותחים רועמים"!

משהו אישי: מרגע אירוע חטיפתם ורציחתם של שלשת הנערים עטף אותי כאב שקשה לתארו במילים. רגשות פחד, דאגה ותקווה, מטלטלים, פורצים ומציפים.

תכונתם העיקרית של רגשות אלו היא שהזמן גורם להתעצמותם, כמו בלון, שהולך וגדל. החזקתי בבלון המתעצם, חיבקתי, מנסה למנוע שיעוף ויתפוצץ. עד הרגע בו הגיעה הידיעה המרה על מותם של הנערים. ברגע זה, הכאב, האכזבה והציפייה שהתנפצה, פילחו את הבלון, והוא התפוצץ ונקרע לגזרים. הרגשות, שהיו עד כה עטופים ומוחזקים בתוך הבלון, עטפו את כולי. ניסיתי לתפוס אותם, להשתלט עליהם, אך הם המשיכו להסתובב באוויר סביבי. קוראים לצאת לפעולה!

וכך אני מבינה (לא מצדיקה!) את היציאה של חלק מציבור התלמידים ובני הנוער לרחובות. את הצעקות המכוערות שנשמעו שם! את האלימות שהתפרצה ברחובות ירושלים, ובישובים ערביים.

כי אותם צעירים לא הצליחו, להשתלט על הכאב, על האכזבה ועל חוסר האונים. הייתה שם התפרקות מכל העכבות, מכל המחסומים, שזהו חלק מביטויים:

קריאות גזעניות, אלימות ברחובות, פגיעה בציבור ערבי חף מפשע, השנאה לכל מי שמנסה להרגיע או, חס וחלילה, לומר שהפתרון הוא רק בדרכי שלום, הקריאה, להתפרקות מכל כללי מוסר חברתי או אנושי: " בעל הבית השתגע", "למחוק אותם", להפציץ, להרוס, לנקום, ועד רצח ושריפה בדם קר של נער ערבי משועפאט.

ובדיוק לתוצאה זו, התכוונו מבצעי פעולת הטרור שהתבטאה באירוע החטיפה והרצח.

כי טרור הינו פעולות אלימות המכוונות לפגיעה באוכלוסייה אזרחית במטרה להשיג תוצאות פוליטיות. הדרך להשגת מטרותיו היא פגיעה ע"י פירוק החברה האזרחית. איך ניראה פירוק של חברה? כך: איבוד שליטה על רגשות, התלהמות, רצון לנקמה, איבוד החשיבה והמוסר, אלימות, המון פרוע מכתיב מדיניות, פילוג עמוק בחברה. חלק מהאוכלוסייה, במקרה שלנו, הציבור הערבי, הופך כולו לחשוד, לאשם, לאזרח דרגה ב'.

ואנחנו בני העם הקורבן מקבלים זכות להתפרק מכל כבליו של המוסר והמצפון. כי את הקורבן אפשר וצריך להבין! וכך לנגד עיננו מתחיל תהליך של התפרקות והתפוררות!

את מדינת ישראל לא צריך לנצח בנשק מתוחכם! מספיק לכרות לה בור של פעולות טרור, שיפרקו אותה מבפנים!


אני קוראת לכל אנשי החינוך במדינה: גננות, מורים, מחנכים ומנהלים, ולאנשי החינוך במגזר הערבי בארץ ,עובדי משרד החינוך ובראשם שר החינוך: כולנו: לא לשתוק!

לא לקבל את התנהגות הנוער וחלקים נוספים בחברה.

לא להסתפק בחיבוק של הכאב, בנחמה ובהבנה.

לצאת באמירה חד משמעית. לעשות מעשה אקטיבי: להתייצב בעשייה פוליטית כדי לא לאפשר ניצחון, לאלו המעוניינים בפירוק החברה הישראלית והפלשתינית, ובהנצחת הסכסוך.

אז, מה אפשר לעשות? בראש וראשונה לא להתעלם מגילויי הגזענות! לחשוף אותם ולטפל בהם! ובעיקר לצאת לציבור התלמידים עכשיו! בכל דרך אפשרית! לקרוא להם לא להתלהם, לא לשנוא, לחוש חמלה גם לנפגעי הצד השני. להתייצב באמירה חד משמעית כנגד כל גילויי השנאה והגזענות!לאתר את התלמידים שבליבם אש ושנאה, למצוא את הדרך לליבם. לא להשאירם לבד עם הרגשות והכאב וחוסר האונים.

ואולי לגבש עם התלמידים אפיק לפעולה, שתעזור להם ולנו, להתמודד עם רגשות התסכול, הפחד וחוסר האונים. בדיוק כפי שאני עושה עכשיו!

ויחד עם זאת להתכונן לחזרתם של התלמידים מחופשת הקיץ לספסל הלימודים.

כל מי מכם שהוא איש חינוך ומוכן להיענות לצו 8 – מוזמן ליצור עימי קשר ולהצטרף לצוות חשיבה והיערכות לקרב על דמותה של החברה הישראלית, ועל דמותנו שלנו כאנשי חינוך בעיני תלמידנו ובעיקר בעיני עצמנו!