Text Size
רביעי 13 דצמבר 2017

דעות - מאמרים

אני חושב שגל הפיגועים כבר הביא להקמת שני מדינות בישראל. מצד אחד, יש את המחנה הטוען שמאז הקמת המדינה, אנחנו נלחמים בטרור ויכולנו לו ובנינו פה מדינה לתפארת. שטוב לחיות בה וזה המקום היחיד בשביל העם היהודי בעולם.

מצד שני, יש את אלו המתרעמים על כל פיגוע ושואלים: "מה זה כאן?!" "עד מתי!!!" הם טוענים שבעצם אנחנו נמצאים בשוויץ, ולא ייתכן שיהיו פה פיגועים כמו באירופה, צרפת ואפילו ארצות הברית. העם היהודי בעצם בנה לעצמו פה מדינת שלום, שוויץ של המזרח התיכון. עובדה שכל הזמן כולנו אומרים "שלום-שלום" – כלומר השלום הוא חלק ממגילת העצמאות של המדינה הזאת. כל זמן שאין שלום אין לנו שום זכות קיום. מדינת שוויץ שלנו, לטענת אותו מחנה,  זכאית לשלום ולשלווה מוחלטים ולא ייתכן שיהיו פה פיגועים – זה בניגוד לאושיות מדינת היהודים!

וברצינות: רק ההרתעה שדורשת מעשים קשים, לא מקובלים ואפילו אכזריים, יכולה להקנות לנו יכולת קיום של חיים נורמליים במזרח התיכון. כל מי שמנסה להפוך את היוצרות ולנסות לשכנע אותנו שהמצב שלנו, שבו אנו משתמשים בכוח ההרתעה של צה"ל וכוחות הביטחון, הוא פסול וגורם לכאוס ולטרור בחיינו – מטעה וטועה!

ולא רק בפוליטיקה אנו חלוקים – אלא גם בכלכלה. הרי התקשורת תמיד מחפשת את הרעב, העני המרוד – כדי לעשות עליו כתבות. רק מי שחי פה כבר מספיק שנים, יודע שהמצב הכלכלי והרווחה של תושבי ישראל מעולם לא היה טוב יותר! מישהו עוד זוכר שבן גוריון פחד להכניס את הטלוויזיה לארץ, כדי שאנשים לא יתרגלו לרמת חיים גבוהה. פעם השיקול אם לעבור לטלוויזיה צבעונית, היה שהיא צורכת יותר חשמל! מישהו זוכר את הקריאה: "חיים תדליק את האורות!"? איך התרגשנו כשפרץ של אור שטף את המגרש – הרגשנו פתאום בשפע שזורם אלינו. היום הצמתים שלנו משופעים בזרקורים שהיו נראים פעם כאפקטים ממלחמת העולמות. והטלפונים?! פעם היינו עושים חשבון לכל שיחה, ולדבר בשיחה בינעירונית נדרשו הכנות מוקדמות.

כולנו מפחדים שיהיו פה שני מדינות – אבל כבר יש לנו שני מדינות. וכי ראית פעם שני יהודים בעלי אותה דעה. וכבר בגמרא כתוב: ויחלוקו!

ואני לא בא בטענות להיסטריים שבינינו. הרי תמיד עמדו עלינו לכלותנו ואפילו בחג הכי שמח שלנו – פורים: מה השמחה הזאת לנו? שלא הצליחו להשמיד אותנו. היהודים לא צריכים סיבה טובה יותר!

ולחג הפורים, הנה גם קצת מסורת:

רק בעברית יש מספרים גם בזכר וגם בנקבה כי היהודים מתווכחים על כל דבר ואפילו על דבר מדויק כמו מספרים הם יתווכחו.

זה אומר שתיים וזה אומר שניים – ויחלוקו – כלומר יהיו ביניהם חילוקי דעות.

שני יהודים באו לרב והתווכחו זה אומר את דעתו והוא אומר לו אתה צודק, השני אומר את דעתו והרב אומר אתה צודק. בא יהודי שלישי אל הרב ואומר לו: לא ייתכן ששניהם צודקים! אתם גם צודק! אומר לו הרב.

שני יהודים (אל תתפלאו אני מדבר על עיירה יהודית של פעם) שיכורים בערב בהיר, מתווכחים על הירח שבשמיים: אחד אומר זה ירח ואילו השני אומר זה שמש. הם ממהרים לשאול עובר אורח, (חשוב לומר, גם יהודי) "אני לא יודע", עונה הלה, "אני לא מקומי!" למרות זאת מסתבר שהוא גם היה יהודי...

עובדה שגם בתנ"ך הנשים התווכחו לפני שלמה המלך על התינוק, עד שמרוב עצבים הוא כמעט חתך אותו.

התלמוד מפרש ששלמה המלך בכלל נקט בתרגיל של חיתוך התינוק, למרות שהוא כבר ידע של מי התינוק, שכן אחת אמרה "תן לי את התינוק" ואילו השנייה אמרה "תן לי את התינוקת". כל מה שנשאר לו היה לבדוק את מין התינוק...

מעניין שעל מסמך חשבונאי אפשר לכתוב ט.ל.ח (כלומר טעות לעולם חוזרת), אבל בתחום הלשוני אנשים לא יסלחו לך על הטעות הכי קטנה...

אז אל תגידו שאני אנטישמי – הכי הרבה אני אנטיסמי – כלומר חצי אנטישמי.

פעם קבעו אם מישהו יהודי לפי הדת של אמו, היום עם הנישואין החד מיניים, צריכים לקבוע על איזה אם בדיוק מדובר...

כאמור אני לא אנטישמי, אלא אנטיסמי – כלומר, כמו כל יהודי, חצי נגד. ואני גם לא טוען שהיהודים שותים דם של גויים בליל הסדר, אבל בהגדה של פסח אומרים: והיא שעמדה לנו ולאבותינו, כלומר תמיד יהיה מישהו שיעמוד ויקלקל את סדר הדברים.