ממי מסתירים מידע, מי רשאי לראות אותו, ומי זוכה להגדיר את המציאות שעל פיה הארגון פועל?

ארגון אינו רואה את המציאות כפי שהיא, אלא כפי שארכיטקטורת המידע שלו מאפשרת לו לראות אותה. לכן כל החלטת הרשאה היא גם החלטה על חלוקת הידע, ועל חלוקת הכוח. כי אם מידע הוא כוח, האם מבנה המידור בארגון שלנו מעביר את הכוח למקום שבו נמצאת האחריות, או פשוט משמר אותו במקום שבו נמצאות היום ההרשאות?

המאמר ינסה לייצר הטלה פילוסופית ולטעון כי איננו בעד פתיחות מידע ואיננו נגד מידור. אלא בעד הפרדת גילוי (Discovery) מגישה (Access). זהו העיקרון שמאפשר בו-זמנית להגן על מידע רגיש, לצמצם ריכוז כוח ארגוני ולשפר את איכות קבלת ההחלטות בארגון מורכב.

רוצה להגיב? אנחנו ברשת X

שער א' - אפיסטמולוגיה ארגונית: כיצד ארגונים יודעים

המציאות שהארגון מסוגל לראות

ארגון אינו מקבל החלטות על בסיס המציאות, אלא על בסיס המציאות שהוא מסוגל לראות.

מכאן שהשאלה מי רשאי לראות איזה מידע אינה רק שאלה של אבטחה והרשאות; היא קובעת מי יכול לדעת, מי יכול להחליט ומי יכול לפעול. במובן הזה, מידור מידע הוא גם ארכיטקטורה של ידיעה ושל כוח. ככל שהארגון גדול יותר, כך גדל הסיכון שהגנה מוצדקת על מידע תהפוך, לעיתים מבלי שהתכוונו לכך, למנגנון שמייצר תמונות מציאות חלקיות ומרכז כוח אצל מי ששולט בגישה אליהן.

כאשר יחידה ארגונית נחשפת רק לחלק מן המידע, היא עלולה לפעול באופן רציונלי לחלוטין ועדיין לקבל החלטות על בסיס תמונה חלקית. הבעיה אינה רק שחסר לה מידע; לעיתים היא כלל אינה יודעת מה חסר לה. כך נוצרים איים אפיסטמיים - יחידות שפועלות על בסיס תמונות עולם שונות, מבלי שתהיה להן יכולת לראות את התמונה הרחבה. זהו בדיוק הכוח של "משל המערה" של אפלטון: מי שרואה רק את הצללים הזמינים לו עלול לחשוב שהם המציאות עצמה ^[1].

המציאות כייצוג

גם כאשר המידע קיים וזמין, הארגון אינו פוגש את המציאות ישירות. הוא פוגש אותה דרך מערכות מידע, מודלים, קטלוגים, הרשאות, דוחות, APIs, שכבות סמנטיות ומנגנוני סיווג. כל אחת מהשכבות הללו מתווכת את המציאות, קובעת באיזו רזולוציה היא תיראה ובאילו מושגים היא תתואר. ההמשגה הזו קרובה לרעיון של קאנט, שלפיו איננו פוגשים את המציאות כפי שהיא "כשלעצמה", אלא דרך המבנים שמארגנים ומפרשים אותה עבורנו ^[2].

שער ב' - פוליטיקה של מידע: כיצד ידע הופך לכוח

פרשנות, הקשר ונקודת מבט

מכאן שגם מידע נכון אינו בהכרח תמונה נכונה. מי שבוחר מה להציג, מה להשמיט, כיצד למסגר נתון ובאיזו סמנטיקה להשתמש, משפיע על המשמעות שתיווצר. ההקשר קובע לא פעם כיצד הנתון יובן ומה תהיה הפעולה שתיגזר ממנו. זהו החיבור לרעיון הפרספקטיבה והפרשנות אצל ניטשה: האמת הארגונית אינה רק אוסף נתונים, אלא גם תוצאה של נקודת המבט שממנה הם מוצגים ^[3].

כאשר המדד מחליף את המציאות

הסיכון גדל כאשר הייצוג מתחיל להחליף את המציאות שאותה הוא אמור לתאר. דשבורד, מדד KPI, ציון סיכון או שכבה סמנטית יכולים להפוך עם הזמן ל"אמת" שעל פיה הארגון פועל, גם כאשר הם משקפים רק חלק מן המציאות. בארגון ממודר מדי, כל יחידה עלולה לייצר לעצמה אמת מקומית, עד שהתמונה המשותפת נשחקת. זוהי אזהרה שמזכירה את בודריאר ואת הרעיון שלפיו הייצוג עלול להפוך חשוב יותר מן הדבר שאותו הוא מייצג.

ידע ככוח

שליטה בגישה למידע היא גם שליטה ביכולת של אחרים להבין, להחליט ולפעול. מי שמחזיק במידע, מגדיר את System of Record, שולט בקטלוג, קובע את הסמנטיקה או מאשר הרשאות, מחזיק בפועל בנקודת כוח ארגונית. לכן בעלות על מידע אינה רק אחריות תפעולית או טכנולוגית. היא יכולה להפוך לשליטה ביכולת הפעולה של יחידות אחרות. כאן מתחבר הטיעון ישירות לפוקו ולרעיון של ידע ככוח: כוח אינו נמצא רק בסמכות פורמלית, אלא גם בשליטה במה שניתן לדעת ^[4].

שער ג' - כלכלת הידע המבוזר

מדוע ידע אינו יכול להתרכז במקום אחד

אלא שריכוז שליטה במידע אינו רק בעיית כוח; הוא גם בעיית אפקטיביות. הידע הדרוש לפעולה אינו נמצא כולו במקום אחד, אלא מפוזר ברחבי הארגון כידע מקומי, חלקי ותלוי-הקשר. גם גוף מרכזי בעל גישה רחבה מאוד למידע אינו מחזיק בהכרח בהבנה המקומית הנדרשת לקבלת ההחלטה הטובה ביותר. זהו בדיוק הטיעון של הייק בדבר ידע מבוזר: ידע רלוונטי לפעולה מפוזר בין שחקנים רבים, ולכן ניסיון לרכזו כולו במרכז אחד מייצר בהכרח אובדן הקשר ^[6]. בארגון גדול, חסימת זרימת המידע אל הקצוות עלולה לכן ליצור צווארי בקבוק אפיסטמיים.

מדוע Normally Open הוא הכרח תפקודי

מכאן נובעת תפיסת Normally Open. אם הידע מפוזר, ואם שליטה בגישה אליו מייצרת כוח, ברירת המחדל אינה צריכה להיות חסימה גורפת. עם זאת, פתיחות אינה ערך מוחלט. עודף מידע עלול לייצר רעש במקום הבנה, וגישה רחבה מדי עלולה לפגוע בפרטיות, בסודיות ובאינטרסים חיוניים של הארגון. לכן Normally Open אינו Open to All. התרגום הארכיטקטוני שלו הוא: גילוי כברירת מחדל, גישה על פי מדיניות. המשמעות היא לאפשר לדעת שמידע קיים ולהבין את משמעותו, אך לקבוע את הגישה לתוכן בהתאם לסיכון, לסיווג ולצורך.

שער ד' - ממשל מידע בעידן Normally Open

הפרדת בעלות, אחריות ושליטה

כדי שהעיקרון הזה יעבוד, צריך להפריד בין בעלות, אחריות ושליטה. יחידה יכולה להיות אחראית לאיכות המידע מבלי לקבל סמכות בלתי מוגבלת למנוע שימוש בו. Data Owner צריך להיות אחראי להגדרות, לאיכות המידע, למדיניות ולשימוש תקין, אך לא להפוך בהכרח לשומר הסף הבלעדי. אחריות על מידע אינה צריכה להקנות שליטה בלעדית על עצם הידיעה שהוא קיים או על האפשרות לבקש להשתמש בו. כך Data Governance נשאר מנגנון ניהול ולא הופך למנגנון ריכוז כוח.

גילוי לפני גישה (Discovery Before Access)

מכאן נובע גם עיקרון של גילוי לפני גישה. גם כאשר התוכן עצמו ממודר, עצם קיומו צריך להיות ניתן לגילוי ככל שהסיכון מאפשר זאת. אחרת הארגון אינו רק מונע גישה למידע, אלא מונע מאנשים לדעת שהוא קיים. לכן נכון להפריד בין היכולת לגלות מקור מידע, להבין את משמעותו ולבקש גישה אליו - לבין ההרשאה לגשת לתוכן עצמו.

מידור בר-ביקורת

מידור לגיטימי חייב להיות בר-ביקורת. כל הגבלה צריכה להיות ניתנת להסבר, מתועדת, מידתית, תחומה בזמן ובהיקף, ופתוחה לבחינה מחודשת. כך המידור נשאר מנגנון הגנה ולא הופך למבנה קבוע שמנציח גבולות ארגוניים, אינטרסים והרגלי עבר. החריג אינו עצם המידור, אלא מידור שאין לו הצדקה ברורה, שאינו מידתי או שאינו בר-ביקורת.

סיכום: ארכיטקטורת מידע היא ארכיטקטורת כוח

בסופו של דבר, ארכיטקטורת מידע טובה אינה ממקסמת פתיחות ואינה ממקסמת שליטה. היא מתכננת במודע את היחסים בין ידיעה, אחריות וכוח. Normally Open הוא לכן לא רק עיקרון של שיתוף מידע, אלא תפיסת ממשל: גילוי כברירת מחדל, גישה על פי מדיניות, הגבלות מנומקות ומידור בר-ביקורת. כך המידע נשאר מוגן כאשר הדבר נדרש, אך אינו הופך לנכס יחידתי או למקור כוח המנותק מאחריות ארגונית.

אם מידע הוא כוח - האם מבנה המידור בארגון שלנו מעביר את הכוח למקום שבו נמצאת האחריות, או פשוט משמר אותו במקום שבו נמצאות היום ההרשאות?

מקורות ומראי מקום

[1] Plato, Republic, Book VII (514a–520a), Britannica: "Myth of the Cave" www.britannica.com/topic/myth-of-the-cave

[2] Kant, Critique of Pure Reason (1781), Britannica: "Thing-in-itself" Thing-in-itself | philosophy | Britannica 

[3] Stanford Encyclopedia of Philosophy: Friedrich Nietzsche Friedrich Nietzsche (Stanford Encyclopedia of Philosophy/Fall 2004 Edition)

[4] Baudrillard, Simulacra and Simulation (1981), Stanford University Archive Baudrillard_Simulacra and Simulations

[5] Britannica: "Power-Knowledge" Power-knowledge | philosophy | Britannica

[6] Hayek, "The Use of Knowledge in Society" (1945); Yale Archive hayek_-_the_use_of_knowledge_in_society.pdf