דווקא מתוך מחויבות עמוקה לדמוקרטיה הישראלית, הגיע הזמן לבחון ביושר את מחירו של אי-השוויון האזרחי.

הדיון בשוויון האזרחי של אזרחי ישראל הערבים אינו עוסק בבעיה של מיעוט מסוים, אלא בליבה של הדמוקרטיה הישראלית עצמה. אף שעל פי חוק וכללים פורמליים כל אזרחי המדינה שווים בפני החוק, בפועל מתקיימת מציאות מתמשכת של פערים שיטתיים, שבה אזרחים ערבים נתפסים ומתנהלים כ"אזרחים מסוג שני". פערים אלה מתבטאים במערכת אכיפת החוק, בנגישות למוקדי כוח שלטוניים, בהזדמנויות כלכליות ובחלוקת משאבים ציבוריים - ויותר מכל, בהפנמה מוסדית של אי‑שוויון כמצב טבעי. כאשר אפליה ממוסדת מתקיימת בדמוקרטיה ליברלית, אין מדובר בכשל נקודתי אלא בשחיקה של העיקרון האזרחי עצמו. במובן זה, שאלת מעמדם של האזרחים הערבים אינה שאלה מגזרית, אלא מבחן מתמשך לחוסנה, לעקביותה ולמחויבותה של ישראל לערכי הדמוקרטיה האזרחית.

החברה האזרחית הערבית בישראל

אזרחים ערבים בישראל נאלצים להתמודד באופן מתמיד בהנחת היסוד של הממסדים השונים שאזרחים ערבים שווים פחות ולכן "זוכים" הרבה פחות משאר האזרחים. חוסר השוויון הזה, בחברה דמוקרטית שבה כולם שווים בפני החוק והזכויות האזרחיות מעוגנות בהרבה חוקים, כולל חוקי יסוד, כמו חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק-יסוד: חופש העיסוק, רוב האזרחים הערבים אינם זוכים לשוויון ולמעשה האפליה לרעה כבר מוטמעת בממסד. אזרחים ערבים נשפטים לעונשים כבדים יותר מהאחרים, על אותה עבירה. הם כמעט ולא מועסקים במוסדות השלטון ובחברות ממשלתיות והם כמעט ואינם זוכים למענקים לפיתוח סטארטאפים.

דמוקרטיה ליברלית נפגעת באופן מהותי כאשר לא מתקיים שוויון אזרחי, ובכוונה אין אני כותב שוויון לאומי, בין כול אזרחי המדינה. הבעיה אינה רק של הערבים אלא של כלל האזרחים. מאחר וכאשר סקטור אחד ממוצב כ"אזרחים מסוג אחר" יהיה ניתן להרחיב את האפליה גם על רקע מגדרי, אמוני, גיאוגרפי וכלכלי. למעשה בישראל 2026 ההרחבה הזו כבר קיימת.

כיצד ניתן לשנות את הדמוקרטיה הישראלית מדמוקרטיה אתנית לדמוקרטיה אזרחית? אחד הכלים הוא באמצעות שימוש זמני ברעיון "ההעדפה המתקנת". מודל זה יושם במדינות מתקדמות בעולם בהקשר המגדרי. בעבר הן חייבו שבכול משרד או חברה ממשלתית יהיה ייצוג הולם של נשים. לאחר שהיעד מומש כבר לא היו צריכים ליישם את תקנות "ההעדפה המתקנת".

יש צורך חיוני לתעדף את האזרחים הערבים בקבלה למוקדי הכוח השלטוניים (למעט אלו הנבחרים). חובה להגדיל באופן הזה את אחוזי ההעסקה של אזרחים ערבים במשרדי הממשלה עד שישקפו את מספרם באוכלוסיה.

אחת ההשלכות של מהלך כזה תהיה הגדלת העניין בצרכים של החברה הערבית בתחומי התעסוקה, החינוך, התשתיות והתעשיה. בהשלכה לתקופת המלחמה: נושא המיקלוט הציבורי. הדוגמה שבחרתי היא רלוונטית למציאות של היום השלמת פערי המיגון האדירים בין החברה היהודית לערבית. פערים אלו חושפים את האזרחים הערבים לסכנות הטילים יותר מכולם. אין לנו מקלטים ציבוריים, אין מיגוניות במרחבים בהם אין ממ"דים, אין מספיק שירותי הצלה היכולים להגיע מיידית לאזורים בהם פוגעים הטילים. חברה צודקת לא מפקירה מאות אלפי אנשים לסכנות חיים מתמידות, חברה כזו דואגת שבכול בתי הספר יהיו מקלטים. כאמור יכולתי לבחור עם דוגמאות אבל כרגע זו הדחופה ביותר. זו רק דוגמה אחת מרבות שהמציאות בה אין כמעט אזרחים ערבים במשרדי הממשלה שיניעו תהליכי שינוי חיוביים.

ההעדפה המתקנת תתקיים עד שיושג השוויון המיוחל וכחמישית מאזרחי ישראל יזכו לחיות בדמוקרטיה אמיתית.

דמוקרטיה אזרחית שוויונית נחוצה לשילובם את האזרחים הערבים במדינה. היא גם חיונית לדמוקרטיה הישראלית כולה. דמוקרטיה אינה כלי של מפלגה אחת או גוש פוליטי אחד. דמוקרטיה יציבה, צודקת וחזקה היא אינטרס משותף. באמצעות הסברה יעילה וממוקדת חשוב לאחד כול שוחרי הדמוקרטיה, שלדעתי הם רוב כמעט מוחלט של נבחרי הציבור, ברמה של השלטון המקומי והארצי כאחד. שוויון אזרחי אינו מאיים על מהותה של ישראל כמדינה יהודית אלא מחזק את היותה גם דמוקרטית.

בימים אלו, מתמודד ד"ר חלאילה לרשימת מפלגת הדמוקרטים לכנסת ה-27.