האם ציוץ בטוויטר יכול להיחשב עילה להדחה של חבר כנסת, ואם כן – מה יישאר מהשיח הפוליטי?
הצעת ההדחה של ח"כ איימן עודה בעקבות דבריו, מציפה שאלה עקרונית: היכן עובר הגבול בין ביקורת לגיטימית לממשלה המייצגת את השלטון ובין חתרנות כנגד המשאר עצמו (דמוקרטיה) וריבונות המדינה? והאם על בסיס התבטאות המבקרת את השלטון, לגיטמי לשלול מאזרח את הזכויות הבסיסיות ביותר לבחור ולהיבחר.
אבל מעבר לשאלה המשפטית, יש כאן גם טעות פוליטית חמורה: כאשר חלקים מהאופוזיציה משתפים פעולה עם מהלך ההדחה – הם לא רק פוגעים בלגיטימציה של ביקורת פוליטית, אלא גם מחלישים את עצמם.
המהלך מאותת לציבור הערבי בישראל שמהווה כ-20% מהאוכלוסייה, שאין לו מקום אפילו בשיחה, לא כל שכן בשלטון. התחושה הזו, שכבר באה לידי ביטוי בירידה באחוזי ההצבעה בבחירות 2021 (44.6%) והשתפרה רק חלקית ב-2022 (53.2%) – עלולה להעמיק [1].
וכשפחות ערבים מצביעים – משקלם של מגזרי הימין עולה, והמאזן הפוליטי נוטה ימינה ומרחיק את המרכז-שמאל מהשלטון.
ההתבטאות והסערה
ב-19 בינואר 2025 כתב ח"כ עודה ברשת X: "שמח על שחרור החטופים והאסירים. מפה חייבים לשחרר את שני העמים מעול הכיבוש. כולנו נולדנו בני חורין" [2].
ח"כ אביחי בוארון (הליכוד) הגיש בקשה להדחתו לפי סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, הקובע שלושה תנאים מצטברים לפסילת מועמד או רשימה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שלילת אופייה הדמוקרטי של המדינה, או הסתה לגזענות [3].
עמדות משפטיות: אין עילה להדחה
היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, קבעה כי אין "בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה לגבי סעיף 7א, נדרש שיתקיים מקרה מובהק, שיש לגביו מסה משמעותית של ראיות ברורות, חד משמעיות ומשכנעות המלמדות כי התמיכה במאבק מזויין היא מאפיין דומיננטי במסגרת שאיפותיו של המועמד, שמתקיימים היגדים ישירים או מסקנות מסתברות עם משמעות ברורה וחד-משמעית לפעולה אקטיבית של תמיכה במאבק מזויין של ארגון טרור נגד המדינה ושהמועמד ביצע פעולות שאינן אקראיות להוצאת השאיפות מן הכוח אל הפועל" לתמיכה במאבק מזוין [4].
גם המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, עו"ד אביטל סומפלינסקי, הדגישה כי מדובר באמירה מקוממת אך לא בעילה להדחה: "לעמדתנו, בירור ההליך הזה הוא הליך פנימי בכנסת. יש פער גדול בין ההיבטים הציבוריים והביקורת על דבריו של עודה לבין ההיבט המשפטי של הליך ההדחה, יש להבחין בין העמדה המשפטית לעובדה שההתבטאות הזו היא מקוממת בנקודת הזמן שנאמרה" [4].
עמדות האופוזיציה והחרדים: גינויים, תמיכה – והימנעות אסטרטגית
בעוד ראשי האופוזיציה הביעו הסתייגות מהתבטאותו של עודה, חלקם גם שיתפו פעולה עם מהלך ההדחה ובאמצעות נציגי הסיעות שלהם - לפחות בשלב הוועדתי.
בהצבעה שהתקיימה בוועדת הכנסת ב-30 ביוני 2025, הצביעו 14 חברי כנסת בעד ההדחה לעומת שניים שהתנגדו [4]. בין התומכים – שלושה חברי כנסת מהאופוזיציה: פנינה תמנו שטה (המחנה הממלכתי, בראשות בני גנץ), סימון דוידסון (יש עתיד, בראשות יאיר לפיד) ועודד פורר (ישראל ביתנו, בראשות אביגדור ליברמן). לעומתם, התנגדו: ח"כ אחמד טיבי (תע"ל): "ההליך הזה הוא לא משפט – הוא לינץ' פוליטי. אתם לא מדיחים את עודה – אתם מדיחים את הציבור הערבי מהשיח הדמוקרטי", ח"כ ווליד טאהא (רע"מ): "הצבעה כזו פוגעת לא רק בעודה – אלא באמון של הציבור הערבי כולו במערכת. זו לא דמוקרטיה – זו הדרה" וח"כ עודה עצמו: "האופוזיציה חצתה היום קו אדום. במקום להיאבק בממשלת הכהניסטים – היא שיתפה איתם פעולה בריסוק המרחב הדמוקרטי... זו לא אופוזיציה – זו קואליציה בתחפושת" [4].
דווקא ח"כ גלעד קריב (העבודה), היה זה שהתייחס לפגיעה שמייצר התהליך במהות: "עוסקים כאן בפרוצדורה חריגה ומורכבת מבחינת אבן הראשה של החיים הדמוקרטיים, הזכות לבחור ולהיבחר. הדיון הוא 100 אחוז פוליטי ואפס אחוז משפטי. כשרואים את מה שקרה כאן בשבוע שעבר מבינים שהדיון הזה לא עומד בהגדרה הבסיסית ביותר של הפרוצדורה שהיא צריכה להיות מעין משפטית. ... הדיון רק נחזה להיות בהתבטאות אחת כזו או אחרת, הוא עוסק בדבר אחר – בניסיון הגורף של הקואליציה הנוכחית לבצע דה לגיטימציה לח״כים הערבים ללא יוצא מן הכלל. הדיון כאן הוא ניסיון חד משמעי של דה לגיטימציה לערבים בחיים הפוליטיים בישראל" [4].
גם יו"ר הדמוקרטים יאיר גולן, אמנם מתבטא נגד ההדחה: "איימן עודה כבר הודיע שלא יתמודד בבחירות. כל המהומה סביבו היא לא עניין אמיתי, אלא תעמולה ... הבוקר זה איימן, אחר הצהריים זה תאגיד השידור, מחר זו היועצת המשפטית ומחרתיים - אתם. תתעוררו" [5], אבל מתמקד בהיבט הנוגע לציבור היהודי ומתעלם מהדרת מגזר אתני שלם של האזרחים ערביי ישראל והכרסום ביסודות המשטר הדמוקרטי במדינה.
וזו אינה הפעם הראשונה. לאורך השנים, נרשמו מקרים נוספים שבהם האופוזיציה היהודית הצביעה נגד חברי כנסת ערבים – לעיתים מתוך שיקולים טקטיים, אך בפועל תוך פגיעה באינטרסים ארוכי טווח של הגוש.
האירוניה ברורה: בעוד לפיד, גנץ וליברמן מדברים על "מדרון חלקלק", נציגיהם בוועדה כבר החליקו עליו.
כפי שמציין ד"ר מוחמד ח'לאילה מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, "שיעורי הצבעה נמוכים של הציבור הערבי יפגעו לא רק בייצוגם בכנסת, אלא גם יסיגו את מעמדם בחברה ויחזקו מגמות גזעניות וחוקים מדירים" [6] - תוצאה שמחלישה את הגוש המרכזי-שמאלי ומחזקת את גוש הימין.
החרדים והדמוקרטיה: שותפות טקטית, לא עקרונית
ומה עם המפלגות החרדיות? כאן נכנסת לתמונה פוליטיקה מסוג אחר: לא מאהבת מרדכי – אלא משנאת המן.
לפי דיווחה של שרי רוט, יהדות התורה וש"ס נמנעו מהצבעה – לא מהזדהות עם עודה, אלא מחשש לתקדים שיחזור אליהם בבוא היום: "אם יפסלו החרדים את עודה, אם לא תקום מחדש ברית המיעוטים ערבים-חרדים, אין שום סיכוי שהם, מצידם, יתנו את אצבעותיהם כדי לסייע להעביר את חוק הגיוס" [7]. כך שלמעשה, ההמנעות נובעת מחשש לתקדים פוליטי שיפגע בהם עצמם בעתיד. אף ייתכן כי בפועל נרקם דיל שקט: הימנעות של הסיעות הערביות בהצבעה על חוק הגיוס – תמורת הימנעות החרדים בהצבעה על הדחת עודה.
ח"כ אליהו ברוכי אף חתם תחילה על הבקשה להדחה – אך חזר בו לאחר שיחה עם בכירים במפלגתו. ח"כ משה גפני הבהיר כי "אין כוונה לתמוך במהלך כזה", מתוך הבנה שהחרדים עלולים להיות הבאים בתור.
כדי להבין את עמדת המפלגות החרדיות, יש להבחין בין שיקול פוליטי פרגמטי לבין תפיסה עקרונית של דמוקרטיה.
המפלגות החרדיות יהדות התורה וש"ס - אינן ציוניות במובן האידיאולוגי. הן רואות במדינה כלי לשמירה על אורח החיים החרדי, לא מימוש של חזון לאומי.
כפי שמסביר ד"ר גלעד מלאך מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, "בעשורים הראשונים למדינת ישראל התקיימה ביהדות החרדית מפלגה חרדית-ציונית שענתה לשם 'פועלי אגודת ישראל'. מפלגה זו נעלמה פוליטית בשלהי שנות השמונים של המאה העשרים כתוצאה מהעמקת תהליכי ההתבדלות בחברה החרדית" [8]. מחקר שנערך אצל המגזר החרדי באוניברסיטת רייכמן מצא כי "כאשר מדובר על שוויון זכויות ואוטונומיה שיפוטית, פוחתת הנטייה להעריך את עקרונות הדמוקרטיה הליברליים" [9] ובסקר עומק לגבי "התפיסות הפוליטיות אצל החרדים" עולה ובין היתר כי, "החרדים משתמשים בדמוקרטיה הישראלית ומוסדותיה" [10].
כך שבעת שמגזר שאינו רואה בדמוקרטיה ערך (החרדים) נמנע מסיבות טקטיות פוליטיות, המגזר שהשיטה הדמוקרטיה אמורה להיות נר לרגליו (החילוני-ליברלי) תומך ופועל להדיר מגזר (הערבים אזרחי ישראל) שמבקש לקחת חלק במשחק הפוליטי ותוך הכרה ברמות הליגטימציה של המדינה והמשטר.
תחזית להצבעה: סיכוי נמוך להצלחה
הקואליציה מונה 68 ח"כים. בצירוף ישראל ביתנו, כ-74 אבל האם נדרש לקזז את הח"כים החרדים? בפועל נדרשים לפחות 90 ח"כים. הסיכוי להצלחת ההדחה נמוך, וגם אם תעבור – בג"ץ צפוי לפסול אותה.
אבל הנזק כבר נעשה: הכנסת מאותתת לח"כים – תחשבו פעמיים לפני שאתם מצייצים והפגיעה במהות הדמוקרטית לא תהווה חסם בטקטיקה הפוליטית.
תיאוריה: שלוש רמות לגיטימציה וסעיף 7א
בספר החוקים של מדינת ישראל, סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, מניח את התשתית החוקתית עם שלושה תנאים חלופיים לפסילת מועמד או רשימה: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שלילת אופייה הדמוקרטי של המדינה, או הסתה לגזענות [3]
דיויד איסטון (1965) הבחין בין שלוש רמות של לגיטימציה:
- השלטון – קבלת הלגיטימיות של הממשלה הנוכחית (הסמכויות השלטוניות - authorities).
- המשטר – קבלת עקרונות היסוד של המדינה (המשטר - regime).
- הריבונות – הכרה בזכות המדינה לשלוט בשטחה (הקהילה הפוליטית - political community) [11].
“The persistence of a political system depends on the extent to which it maintains the support of its members. This support is not only for the authorities in power but also for the regime and the political community as a whole” [11] - David Easton, A Systems Analysis of Political Life, p. 278.
איסטון לא טוען במפורש שביקורת על הממשלה אינה שקולה לשלילת המשטר או המדינה, אך הוא מדגיש שהמערכת הפוליטית יכולה להמשיך להתקיים גם כאשר התמיכה ברמה אחת (למשל, השלטון) נשחקת – כל עוד נשמרת התמיכה ברמות האחרות.
גם יואב פלד מזהיר: "כאשר מוסדות דמוקרטיים משמשים לדחיקת מיעוטים פוליטיים – הדמוקרטיה עצמה מאבדת את הלגיטימיות שלה" [12]. פלד ושפר מנתחים את המתח בין שלוש מחויבויות פוליטיות בחברה הישראלית – אתנוקרטיה, דמוקרטיה ורווחה – ומצביעים על כך שהמערכת הפוליטית בישראל נוטה להעדיף את ההגמוניה של הרוב היהודי על פני שוויון אזרחי מלא. הם מדגישים את הסכנה שבהפיכת מוסדות דמוקרטיים לכלים של שליטה, במיוחד כאשר מדובר במיעוטים פוליטיים ולאומיים וכפועל יוצא כרסום מהותי במשטר הדמוקרטי ובלגיטמציה שלו.
אמירות דומות, משמיעים הוגים קלאסיים אחרים כמו חנה ארנדט: "החופש לבקר את השלטון הוא תנאי יסוד לחברה פתוחה" [13]. וג'ון סטיוארט מיל: "החירות האמיתית נמדדת בזכות להביע דעה גם כשהיא בלתי פופולרית" [14].
דבריו של עודה אינם שוללים את המשטר או הריבונות. הוא לא קרא לאלימות, לא שלל את קיומה של ישראל, ולא הסית לגזענות – אלא ביקר את מדיניות הממשלה ולכן נשאר במתחם ההתבטאות המותרת ולא ערער על רמות הלגיטמציה הבעיתיות.
הדמוקרטיה לא נולדה אתמול וגם לא תמות מציוץ
ההתבטאות של ח"כ עודה אינה חותרת תחת יסודות המדינה (בודאי לא במבחן התיאורטי - אבל גם לא במבחן המעשי), אלא מבקרת את מדיניות הממשלה. הדחתו אינה עומדת ברף המשפטי של סעיף 7א, והנזק לדמוקרטיה - בהשתקת ביקורת פוליטית - עולה על כל תועלת אפשרית.
מעבר לכך, מדובר במהלך קצר-רואי: הוא מרחיק את הציבור הערבי מהקלפי (קבוצת מיעוט במרחב הדמוקרטי, שדורשה לה הגנה) וגם מבחינה פוליטית מחליש את הגוש המרכזי-שמאלי, ומעניק יתרון לגוש הימין.
והאופוזיציה? אם תמשיך לירות לעצמה ברגל – היא תישאר מחוץ למגרש, גם בבחירות הבאות.
מראי מקום (References)
- רודניצקי, א. (2022). הצבעת הציבור הערבי בבחירות לכנסת ה-24: מגמות ואתגרים. המכון הישראלי לדמוקרטיה
https://www.inss.org.il/he/publication/elections-2022-arab-society - איימן עודה (19.1.2025), X.com
https://x.com/AyOdeh/status/1881007504257347724 - חוק יסוד: הכנסת, סעיף 7א.
https://www.nevo.co.il/law_html/law01/999_001.htm - עמוד ועדת הכנסת – הדחת ח"כ איימן עודה, הכנסת.
https://main.knesset.gov.il/activity/committees/knesset/news/pages/הדחת-חבר-הכנסת-איימן-עודה.aspx - Ynet. (2025, 24 ביוני). היועצת המשפטית: אין עילה להדחת עודה – מדובר באמירה פוליטית.
https://www.ynet.co.il/news/article/sjdehp1rgg - שיקום תקוות האזרחים הערבים (28 ביוני 2022), ד״ר מוחמד ח'לאילה, המכון הישראלי לדמוקרטיה
www.idi.org.il/articles/39255 - רוט, ש. (2025, 26 ביוני). החרדים לא תומכים בהדחת עודה – לא מאהבתו אלא מחשש לתקדים. X.com
https://x.com/sari_rot/status/1944107445065748682 - מלאך, ג. (2019). המפלגות החרדיות בישראל – מה צופן העתיד? המכון הישראלי לדמוקרטיה.
https://www.idi.org.il/articles/25743 - אוניברסיטת רייכמן. (2022). חרדים לדמוקרטיה: תפיסות פוליטיות בחברה החרדית.
https://www.runi.ac.il/research-institutes/government/libres/research/political-views/haredim_democracy - התפיסות הפוליטיות של הציבור החרדי: משמעויות לדמוקרטיה הישראלית | 8/7/2024
www.runi.ac.il/research-institutes/government/libres/events/round-tables/ultra_orthodoxdemocracy - Easton, D. (1965). A Systems Analysis of Political Life. New York: Wiley.
https://archive.org/details/systemsanalysiso00east - פלד, י. ושפיר, ג. (2005). מיהו ישראלי: הדינמיקה של אזרחות מורכבת. תל אביב: הוצאת רמות.
- Arendt, H. (1951). The Origins of Totalitarianism. New York: Harcourt Brace.
- Mill, J. S. (1859). On Liberty. London: John W. Parker and Son.
