איך פוליטיקה הופכת למתמטיקה - ומה זה אומר על הבחירות הקרובות? הקזינו של בן גביר: כך תורת המשחקים משתלטת על סדר היום הישראלי.
בישראל 2026, איתמר בן‑גביר כבר לא רק דמות קוטבית; הוא שחקן רציונלי שמבין כיצד להפוך סדר יום ליתרון אלקטורלי, וכיצד לתרגם משברים להון פוליטי. פרישות-על-עיקרון, ביקורים מתוקשרים בהר הבית, רטוריקה נוקשה בעזה - כל אלה לא מקריים; הם חלק מלוח משחק שבו תורת המשחקים, כלכלה פוליטית ומדדי כוח פועמים מאחורי הכותרות.
בעוד הפרשנים הפוליטיים עסוקים בציטוט הבא של איתמר בן גביר, מתחת לפני השטח מתנהל משחק שחמט מורכב בהרבה. זהו אינו רק מאבק על כותרות, אלא יישום קר ומחושב של עקרונות תורת המשחקים. לקראת 2026, בן גביר לא רק מגיב למציאות – הוא מעצב אותה מחדש, מהלך אחר מהלך, תוך ניצול נקודות התורפה של המערכת הפוליטית והתקשורתית.
זהו קרב על המתמטיקה של הפוליטיקה.
כדי להבין את תופעת בן גביר, עלינו לחדול מלהסתכל עליו דרך פריזמה של 'פליטות פה' ולעבור לניתוח אסטרטגי קר. הטור הנוכחי מבקש לחשוף את המכניקה שמאחורי הצעדים: איך מייצרים אג'נדה מתוך כאוס, וכיצד 'הקרב על התודעה' הופך לכלי הנשק המרכזי במערכת הבחירות שכבר החלה, גם אם רשמית היא עוד רחוקה. המסלול של בן‑גביר מראה כיצד מותג אידאולוגי קשוח נעשה מכשיר חישובי: שיווי משקל נאש, מדדי שפליי/בנזאף ורשת כוח שמופעלת בדיוק במקומות הנכונים. לקראת 2026, השאלה אינה רק מי יעמוד בראש - אלא מי ישלוט בסדר היום וכמה ציר מרכזי (Pivot) הוא יהיה בכל הצבעה. במגרש הזה, המתמטיקה והנרטיב הולכים יחד.
במילים אחרות, הבחירות הקרובות לא יוכרעו רק בכיכר העיר - אלא גם במודלים של תורת המשחקים ובגרפים של מדדי כוח. בן־גביר משחק על לוח מורכב שבו כל פרובוקציה היא מהלך מחושב, וכל משבר הוא הזדמנות. השאלה היא: האם הציבור ימשיך לשחק איתו - או ישנה את כללי המשחק?
רוצה להגיב? אפשר פה, ברשת X
שווה להעיר, ספק אם בן-גביר מבין או מודע להקשרי אסטרטגיית הפעילות הפוליטית שלו לתורת המשחקים וההתאמה שלה לתיאוריות המסבירות את התנהגותו. לכן, גם בהחלט אפשר להניח כי בנקודת זמן כלשהי, יקבל החלטה שגויה ובניגוד לרציונאל האקדמי ועד כדי קריסת האסטרטגייה וכשלון פוליטי בבחירות הקרובות. בסופו של דבר, מדובר בשחקן לא רציונאלי במדדים לוגיקה ומוסר מערביים. מקרה כזה, למשל, יכול להתרחש עם כניסת שחקן פוליטי מפלגתי של ימין רך ומתון שידע לאסוף בחזרה את מצביעי הימין ויחזיר את בן-גביר לממדיו המקוריים.
נרמול רעיוני־כהניסטי, בן-גביר נכנס לפוליטיקה
כניסה למיינסטרים והנדסת מסגרות: מ"השוליים" לעמדת השפעה
בן־גביר נכנס לכנסת לראשונה ב‑2021 דרך רשימת “הציונות הדתית” בראשות בצלאל סמוטריץ’ - מהלך שנתמך בגלוי ע"י נתניהו כדי לאחד את הימין הקיצוני ולצמצם אובדן קולות מתחת לאחוז החסימה. בכך הוסרה דה-לגיטימציה היסטורית והוסדר “מסלול כניסה” אל הזרם המרכזי הפוליטי. בבחירות 2022, הברית "הציונות הדתית-עוצמה יהודית-נועם" מקבלת 14 מנדטים והפכה למפלגה השלישית בגודלה - מה שייצר לבן־גביר מנוף תביעות לתפקידי־מפתח ומדיניות (משרדי ביטחון לאומי, המורשת וכו’).
באותה תקופה, בן-גביר נוקט בקו אסטרטגי עקבי של נרמול רעיוני־כהניסטי בשפה מרוככת יותר ("משילות", "ביטחון אישי"), תוך שמירה על היכולת לייצר פרובוקציות תקשורתיות שמעלות את אחוזי החשיפה והאהדה בקרב צעירים ימניים.
ליבת המסר: ביטחון-משילות-ריבונות, עם פרובוקציה מחושבת
כשר לביטחון לאומי (דצמ’ 2022-ינואר 2025 וחזרה במרץ 2025), בן־גביר קידם הקלות בנשק אזרחי וארגוני "משמר שכונתי" - מסרים שנושאים חותם "עצמאות אזרחית" אך מעוררים ביקורת על פוליטיזציה של המשטרה וטשטוש גבולות אחריות המדינה. במישור הסמלי, העליות להר הבית וטשטוש/הפרת הסטטוס־קוו הדתי שימשו כמכפיל כוח פוליטי מול המצביעים הימניים־דתיים, גם במחיר התנגשות עם נתניהו ומוסדות הביטחון. קמפיין קבוע על "ריבונות" בעזה וקריאה ל"כיבוש מלא", חידוש התנחלויות, ו“הגירה מרצון” של פלסטינים - מתווה שמבדל אותו מימין לנתניהו ומציב אותו כקול "הקשוח־האותנטי" בימין.
דינמיקת קואליציה: הצמדה-התרחקות-חזרה (“קניבליזציה” של הימין)
בן־גביר יודע למנף משבר כדי לצבור הון פוליטי. פרישתו בינואר 2025 במחאה על מתווה הפסקת אש בעזה לא עצרה את המדיניות, אך חיזקה אותו תדמיתית בקרב בוחרי ימין כמי ש"שומר סף" אידאולוגי. במרץ 2025 הוא חוזר לממשלה ולמשרד הביטחון הלאומי עם גיבוי נתניהו - למרות התנגדות היועמ"ש - ובכך מדגיש את האינטרס הדדי: נתניהו זקוק למנדטים של עוצמה יהודית; בן־גביר זקוק לבמה הביצועית. החיכוך הקבוע עם סמוטריץ’ ונתניהו (למשל סביב סיוע הומניטרי בעזה) משמש את בן־גביר כדי לבדל את עצמו לימין מהם, אף במחיר קרבות פניימים בימין.
משפט, מוסדות ועיצוב תדמית “אנטי־אליטות”
עברו המשפטי (הרשעות בהסתה לגזענות ותמיכה בארגון טרור כהניסטי) והדיונים בבג"ץ סביב סמכויותיו על המשטרה משמשים לו מסגרת נרטיבית נגד "אליטות משפטיות" שמגבילות את "ריבונות העם". בג"ץ אמנם לא הדיחו ב‑2024 וקבע שמינויו אינו "בלתי סביר באופן קיצוני", אך ציין התנהלות לא ראויה - נקודת איזון שמאפשרת לו לטעון לרדיפה, ולמבקרים להציגו כסכנה למשילות מקצועית. ב‑2025 הוטלו עליו סנקציות אישיות ע"י בריטניה ומדינות נוספות (איסור נסיעה והקפאת נכסים) בשל הסתה והפרות זכויות - מהלך שבפנים־ישראל שימש לו להעצמת דימוי "הנרדף־הלאומי" ומחוץ־לישראל העמיק תדמית קיצונית.
אסטרטגיית פרובוקציה מחושבת כטקטיקה מתמשכת ומדיה ודיגיטל של ויראליות, משפחה וצעירים
מאז 2021 בן־גביר פועל בעקביות לשלב עקביות אידאולוגית עם טקטיקות פרובוקטיביות במדיה שמייצרות לו בולטות מתמדת; במקביל הוא מנהל פוליטיקה של מנוף - הצמדה לנתניהו כשהדבר מועיל, והתרחקות עקרונית כשנדרש בידול. דפוסי הפעולה הללו כבר הניבו תשואה אלקטורלית בסקרים, ובכניסה‑יציאה‑כניסה מהממשלה ב‑2025 הם שימשו כקרש קפיצה לביסוס מעמדו כמנהיג הימין ה"קשוח". לקראת 2026, סביר שבן־גביר ימשיך באסטרטגיית הבלטה סביב הר הבית ועזה, בצירוף קמפיין דיגיטלי אגרסיבי לקהלי צעירים - וכל זאת תוך ניהול חיכוכים מוסדיים ומשפטיים שבפועל עשויים להגביל את יכולת היישום, אך להועיל לצמיחה פוליטית.
טיקטוק מדבר בשפה קצרה, "אבהית" ופופולרית שמעלה מעורבות בקרב צעירים ומתרגמת מסר בטחוני למותג שוטף. לכן, בן־גביר בנה נוכחות טיקטוק ויראלית, לעיתים באמצעות בנו המתבגר, בשפה פשוטה, אישית ומסבירה - מסרים "אבהיים" על ביטחון ונשק, עם מסגור של "אנחנו מגינים עליכם" לקהל צעיר. האימוץ המוקדם של פורמט‑וידאו קצר, דימויים וסמלים, מאפשר לו לעקוף מסגרות חדשות "קלאסיות" ולייצר תומכים חדשים; זה מתכתב עם מגמות כלליות בשיווק בטיקטוק (הפשטה, אותנטיות, אתגרי מעורבות).
עליות מתגרות להר הבית (כולל תפילה פומבית ב‑2025 בניגוד לסטטוס־קוו) מבטיחות לו כותרות בינ"ל, גינויים מירדן, סעודיה והרשות הפלסטינית - ובעיקר בניית "קרדיט אידאולוגי" פנימי מול בסיסו. כל הסתבכות תקשורתית עם לשכת ראש הממשלה בנושא ההר, הסיוע ההומניטרי או סמכויות המשטרה - מחזקת את "הסיפור" שהוא היחיד בימין הנאבק עד הסוף על עקרונותיו.
מודלים של אסטרטגיות מתורת המשחקים
בן־גביר כשחקן רציונלי פועל לפי עקרונות Rational Choice: מקסום תועלת פוליטית תחת אילוצים מוסדיים. פרישה בינואר 2025 וחזרה מרץ לא היו גחמות - אלא מהלך מחושב ליצירת "עלויות קהל" לנתניהו ולחזק את מותג "שומר הסף".
סדר יום מנוהל כמשאב אסטרטגי, Agenda-Setting Theory מסבירה למה הר הבית ועזה הם לא רק נושאים דתיים או ביטחוניים - אלא מנגנון שליטה בשיח. כל עלייה להר הבית היא "מהלך לוח" שמייצר התכנסות סביב הדגל ומסיט תשומת לב מכשלים.
קואליציות כמשחק מתמטי, במונחי Minimal Winning Coalition ו-Shapley Value, עוצמה יהודית היא שחקן צר (Pivot) ברוב צר (60-64). מדד בנזאף מראה: בלי בן־גביר, אין 61. זה כוח שמאפשר לו לדרוש תיקים ולשמור על בידול מימין.
מבט קדימה ל‑2026: סקרים ותרחישים אסטרטגיים
בסימולציית מונטה קרלו על בסיס סקרים, סנטימנט רשת ופרמטרים כמו "אירוע חריג בהר הבית" או "מתווה הפסקת אש" נותנת תמונה עתידית של:
- ריצה עצמאית ובידול קשוח: 45-55%
- איחוד עם סמוטריץ’: 25-35%
- הסכמות מוקדמות עם נתניהו: 20-30%
טווח מנדטים? 8-11, עם תוחלת סביב 9-10.
המשחק לא חד־ממדי. כל צעד שמחזק את הבייס עלול להחריף סנקציות בינ"ל (הסתברות 40-55%) ולהקשות על יציבות קואליציונית. זהו "שיווי משקל נאש" קלאסי: כל שחקן בוחן אם סטייה מהאסטרטגיה תשתלם לו - והציבור הוא השופט.
תוצאות ביניים בסקרים והשלכות לבחירות 2026
בשנים 2024-2025, שורה של סקרים מציגה מגמות עלייה לעוצמה יהודית (9-10 מנדטים), תוך ירידה בסמוטריץ’ אל סף אחוז החסימה - סימן לקניבליזציה בתוך בלוק הימין הדתי ולמיצובה של עוצמה יהודית כבית "הקשוח". גם לאחר הפרישה הקצרה מהממשלה בינואר 2025, הסקרים העניקו לבן־גביר תוספת מנדטים - אינדיקציה לכך שהאסטרטגיה של פרישה־על־עקרון עשויה להשתלם אלקטורלית לשימור תדמית נטולת־פשרות.
תרחישים אסטרטגיים אפשריים
א. ריצה עצמאית עם מקסימום בידול מימין לנתניהו
התבססות כמותג ימין־קשוח, הממשיך להתנגד להסכמות על הפסקות אש/סיוע בעזה, עם לוח־זמנים של ביקורים בהר הבית והתבטאויות על "ריבונות בעזה", כדי לשמר בולטות תקשורתית עד יום הבחירות. סיכון: חריפות הקו תעמיק בידוד בינ"ל (סנקציות, גינויים) ותאלץ שותפים ימניים "מתונים" להתרחק - אך גם תחזק את "ליבת המותג" בקרב קהל היעד.
ב. ברית טכנית מחודשת עם סמוטריץ’ (או מסגרת ימין דתי מורחבת)
אם סקרי קיץ-סתיו 2026 יצביעו על סכנת אחוז חסימה ל"הציונות הדתית", יחזרו לתצורת איחוד לבלימת בזבוז קולות - אך עם חלוקת עוצמה נוחה יותר לבן־גביר (רשימה משותפת שבה עוצמה יהודית מובילה). אתגר: נטרול מחלוקות על תיקים, סמכויות וניואנסים אידאולוגיים (למשל כלכליים/התיישבותיים) מול סמוטריץ’.
ג. "הנדסת קואליציה מראש" עם נתניהו
שימור דיאלוג למפרע על תיקים וסמכויות; הצבת קווים אדומים פומביים (סיוע בעזה, יעד מלחמתי, הר הבית), כדי לבנות כוח מיקוח לאחר הבחירות.
נקודות חוזק מול נקודות חולשה
חוזקות:
- מותג ברור וחד: ביטחון־משילות־ריבונות, עם מסגור רגשי פשוט וקליט במדיה החברתית.
- יכולת הצתה תקשורתית: אירועים סמליים (הר הבית), עמדות נחרצות בעיצומם של משברים (עזה), המייצרות מחזורי חדשות שמציבים אותו במרכז.
- מנוף קואליציוני: מפלגה בינונית‑גדולה בבלוק ימין שבלעדיה קשה להרכיב ממשלה הומוגנית.
חולשות/סיכונים:
- בידוד בינ"ל ואפשרות להחמרת סנקציות, המקשות על תפקודו בממשלה עתידית ופוגעות בתדמית ישראל.
- חיכוך מוסדי־משפטי (ביקורת היועמ"ש, פסיקות בג"ץ), שעלול להגביל בפועל יישום מדיניות.
- תלות במחזורי משבר: ללא פרובוקציות/אירועי ביטחון, ייתכן שחלק מהיתרון התקשורתי יישחק.
אינדיקטורים למעקב ב‑2025–2026 (לטובת הערכת מסלול)
- קווי התנהלות בהר הבית (תפילות, הנחיות משטרה, תגובות בינ"ל) - מדד מרכזי לבולטות ולאפקט־ריבאונד בדעת הקהל.
- עמדות בקבינט לגבי עזה (סיוע הומניטרי, מתווים להפסקת אש, יעדי מלחמה) - כמנגנון בידול מימין לנתניהו.
- סקרים תקופתיים: מעקב אחרי טווח 8-11 מנדטים לעוצמה יהודית והאם "הציונות הדתית" מתקרבת לחסימה.
- התפתחויות משפטיות/רגולטוריות לגבי סמכויות הביטחון הלאומי והמשטרה.
- סביבה בינ"ל (מהלכי סנקציה/לחץ דיפלומטי) והאופן שבו בן־גביר מתרגם אותם לקמפיין פנימי.
קראתם עד פה? סיימתם!
ההרחבה נועדה למתעניינים.ות בניתוח העומק שעל בסיסו התקציר שלמעלה ומהווה הרחבה אקדמית-מדעית שלו.
תרחישים והסתברויות (מודלים מתורת המשחקים)
הערה מתודולוגית: אלה אומדני-מודל הנשענים על דפוסים עד דצמ׳ 2025; הם ניתנים לעדכון שוטף עם סקרים/סנטימנט/אירועים.
- ריצה עצמאית ובידול קשוח מימין: 45-55% (המשך דפוס 2025: התנגדות למתווים הומניטריים; דגש הר הבית/עזה)
- איחוד טכני עם “הציונות הדתית”: 25-35% (עולה אם קרובה לאחוז החסימה)
- הסכמות מוקדמות עם נתניהו ("Pre-Coalition"): 20-30% (תלוי בלחצי משילות/בינ״ל)
- טווח מנדטים לעוצמה יהודית: 8-11 (תוחלת ≈ 9-10) על בסיס סקרים ונתוני ויראליות.
- סיכון להחרפת סנקציות/לחץ בינ״ל: 40-55% (המשך פרובוקציות בהר הבית + רטוריקה על עזה)
הערות מודליות: הסתברויות נגזרות משילוב תורת הבחירה הרציונלית, שיווי משקל נאש, Minimal Winning Coalition ו‑Agenda‑Setting, יחד עם Monte Carlo (תרחישים), Sentiment Analysis (רשתות), Shapley/Banzhaf (כוח קואליציוני), Network Centrality (ריכוזיות ברשת שחקנים), ו‑Sensitivity Analysis (רגישות לאירועים חריגים בהר הבית/עזה).
מסגור תיאורטי קצר
- Rational Choice + Nash: שחקנים ממקסמים תועלת תחת אילוצים; שיווי משקל סביב עימותי סיוע/הר הבית.
- Agenda‑Setting + Audience Costs + Diversionary: סדר יום ביטחוני יוצר עלויות קהל לנתניהו ומסיט קשב לכיוון המועיל לבן‑גביר.
- Minimal Winning Coalition + Veto Players: כוח פיווט ברוב צר; חסמי בג״ץ/יועמ״ש מגבילים יישום.
- Selectorate Theory: תגמול הבייס בסמלים/מדיניות קשוחה - מפתח להישרדות פוליטית.
- Condorcet + Shapley/Banzhaf + Centrality: אין "מנצח צמדית" יציב; כוח מיקוח של עוצמה יהודית גבוה בתצורות רוב צר; ריכוזיות ברשת גוברת בעת משברים.
מסגרת תיאוריות - הסבר דינמיקה ויחסי־גומלין
(א) תורת הבחירה הרציונלית (Rational Choice) + שיווי משקל נאש
שחקנים (בן‑גביר, נתניהו, סמוטריץ’, ש״ס, יהדות התורה, אופוזיציה) ממקסמים תועלת (מנדטים, תיקים, סדר-יום) תחת אילוצים. שיווי משקל נאש מתגלע במצבי "אי‑שיתוף פעולה" (למשל: סיוע הומניטרי לעזה שהוגדל מול התנגדות בן‑גביר; הר הבית) - כל צד בוחן אם סטייה חד‑צדדית משפרת מצבו.
(ב) Public Choice + Selectorate Theory (Logic of Political Survival)
בן‑גביר מתגמל את "הסלקטורט" - קהל התומכים - באמצעות צעדים סמליים/מדיניות ביטחונית קשוחה; משברים יכולים לשמש כרכיב שימור כוח ("הישרדות פוליטית"), בתנאי שהתגמולים לקבוצת התמיכה נשמרים.
(ג) Agenda‑Setting + Audience Costs + Diversionary Theory
שליטה בשיח (הר הבית/עזה) מייצרת עלויות קהל לנתניהו אם יסטה מהקו; בן‑גביר יכול "להסיט" תשומת‑לב מכשלים באמצעות מהלכים סמליים. ראלי סביב הדגל בעת התלקחות עשוי להעלות תמיכה במנהיגים קשוחים.
(ד) Minimal Winning Coalition + Veto Players
קואליציה מינימלית מנצחת מפחיתה חלוקת שלל ומגדילה כוח מיקוח. שחקני וטו (יועמ״ש/בג״ץ) מציבים גבולות נורמטיביים/משפטיים לפעולה (כמו פסילת סעיף סמכויות חקירה במשטרה).
(ה) דילמת האסיר + Tragedy of the Commons
מפגש אינטרסים בין עוצמה יהודית והציונות הדתית: שיתוף‑פעולה (איחוד רשימות) יכול להגדיל סיכוי לרוב, אך תחרות על משאבי "בייס" עלולה להביא לקניבליזציה (טרגדיה: בזבוז קולות או פגיעה במותג ארוך‑טווח).
(ו) משפט אי‑האפשרות של ארוו + שיווי משקל פארטו + שפְּסְלי-וינגסט/לייבר
- ארוו: אין כלל הצבעה "מושלם"; לכן, בן‑גביר מנצל כללי‑בחירה קיימים (סף אחוז החסימה, רשימות משותפות) לטיוב תוצאה עבורו.
- שווי משקל פארטו: תצורה קואליציונית בה אין שיפור לשחקן אחד בלי פגיעה באחר - מועילה להבנת למה לעתים נשמרת קואליציה שבירה.
- שפסלי-וינגסט (יציבות במערכות פוליטיות) ו-שפסלי-לייבר (כלי ליצירת קואליציות): מסבירים דפוסי יציבות/תמריצים להרכבת רוב מינימלי אך יציב (למשל: מיקוח סביב תיקים/סמכויות).
במילים אחרות, הבחירות הקרובות לא יוכרעו רק בכיכר העיר - אלא גם במודלים של תורת המשחקים ובגרפים של מדדי כוח. בן־גביר משחק על לוח מורכב שבו כל פרובוקציה היא מהלך מחושב, וכל משבר הוא הזדמנות. השאלה היא: האם הציבור ימשיך לשחק איתו - או ישנה את כללי המשחק?
ראו בהרחבה לרקע אקדמי "רקע תיאורטי אקדמי - תיאוריות, מדדים ואלגוריתמים בניתוח התנהגות מתורת המשחקים ומדע המדינה".
