רקע תיאורטי אקדמי - תיאוריות, מדדים ואלגוריתמים - לגישת פוליטיקה מבוססת נתונים (data-driven politics), המשמשת בניתוח התנהגות שחקנים וזירות ועל בסיס תיאוריות מתחומי הכלכלה ומדע המדינה, תורת "הפוליטיקה הכלכלית", תורת המשחקים, הסתברות וסטטיסטיקה ועוד. משמשים את חוקרי מכון דעות בהדמיות תרחישים בפוליטיקה הישראלית ובגיאופוליטיקה העולמית.

שילוב בין תורת המשחקים, כלכלה ומדע המדינה, יוצר בסיס חזק לניתוח אסטרטגי ושימוש באלגוריתמים מתקדמים (כמו מונטה קרלו) מאפשר מעבר מתיאוריה ליישום אמפירי בתסריטים מעשיים מתוך המרחב הפוליטי המידי והגיאופוליטי הרחב יותר. עדין חשוב להעיר כי בשימוש בכלים מתמטיים, יש פתח להטיות נתונים וכן מגבלות של מודלים חישוביים (למשל, איכות נתוני סנטימנט) ולכן חובה להקפיד על מקורות מידע ונתונים ולטייב אותם לפני השימוש. מעבר לכך, פוליטיקה היא לא רק משחק אסטרטגי, אלא גם תחום של ערכים, זהות ורגש. שילוב בין ניתוח כמותי לאיכותני הוא הכרחי.

ניתוח של התנהגות במרחב פוליטי, מתבסס על מספר תיאוריות מתחומי הכלכלה ומדע המדינה ובהן תורת "הפוליטיקה הכלכלית" שהנה ענף במדע המדינה והמסייע לבצע ניתוח מבניים פוליטיים ומתוך השענות על תורת המשחקים ומונחים כמו משפט אי-האפשרות של ארוו [1] שיווי משקל פארטו [2], שיווי המשקל במערכות פוליטיות של שפסלי ווינגסט [4], כלי ליצירת קואליציות של שפסלי ולייבר [5] ושיווי משקל נאש [6]. בפרט, הניתוח מתייחס לכורח ולמציאות הישראלית של ניתוח המיקום הפוליטי של מפלגות, לא בהתבסס על רצף יחיד של ימין-שמאל מדיני אלא על שלושה מימדים לפחות (מדיני, אזרחי וכלכלי) ומטעם זה נוצרים תסריטים המתבססים על שיווי משקל כלכליים שונים: בטחון\כלכלה או בטחון\דת וכדומה.

הערה חשובה: ניתוח כמותי ואוטומציה של כלי הדמיה וסימולציה, איכותי ככל שיהיה, אינו תחליף לגורם אנושי וניסיון ורקע אקדמי מחקרי ומעשי. כך, שתתבצע בקרה אנושית שתוודא התאמת התיאוריה לשאלה שעל הפרק, שהנתונים עליהם הכלי מתבסס רלבנטיים ואמינים וכן שנעשה שימוש באלוגריתמים ומדדים מתאימים וכמו גם הצורך לבצע בקרה של התוצרים. לכן ובכל מקרה, תוצרי הכלים הכמותיים האובייקטיבים לכאורה, חייבים להתקבל עם קורטוב של ספק ולהבחן גם מנקודת מבט סוביייקטיבית של מומחים אנושיים ועל בסיס תובנות שאינן כמותיות (רגשות, תגובות, העדר רציונליות וכו').

חוקרי מכון דעות, מיישמים את התיאוריות להדמיות בפרסומים השונים ובין היתר: האם נתניהו בדרך לכהונה נוספת, האם ממשלת נתניהו תשרוד, מדוע הצעת גנץ לא נספרת? האם נתניהו מאריך את המלחמה מסיבות פוליטיות?, הרציונליות הגיאו-אסטרטגית של רוסיה ופוטין באירופה, יוזמת השלום של טראמפ ופרס נובל ונוספים.

🧠תיאוריות, אלגוריתמים ומדדים

נעשה שימוש במגוון תיאוריות, אלגוריתמים ומדדים ובהם:

תיאוריות: משפט אי-האפשרות של ארוו, שיווי משקל פארטו, שיווי המשקל במערכות פוליטיות של שפסלי ווינגסט, כלי ליצירת קואליציות של שפסלי ולייבר, שיווי משקל נאש, תיאוריית הבחירה הרציונלית (Rational Choice Theory), תיאוריית האג'נדה (Agenda-Setting Theory), תיאוריית הבחירה הציבורית (Public Choice Theory), תיאוריית הלכידות המינימלית (Minimal Winning Coalition), תיאוריית ההסחה (diversionary theory), דילמת האסיר, עלויות קהל (Audience Costs), ווטו‑פליירס (Veto Players), "ראלי סביב הדגל" (Rally Round the Flag), תורת הסלקטורט (Logic of Political Survival).
אלגורימים: אלגוריתם ניתוח רשתות (Network Analysis), אלגוריתם ניתוח סנטימנט ציבורי (Sentiment Analysis), אלגוריתם ניתוח תרחישים דינמיים (Dynamic Scenario Modeling), אלגוריתם ניתוח קבלת החלטות קבוצתית (Group Decision Modeling), אלגוריתם ניתוח סיכונים פוליטיים (Political Risk Assessment) וגם אלגוריתם של קונדורסה (Condorcet Winner/Loser Detection), אלגוריתם מדד הכוח Banzhaf Power Index, אלגוריתם התרומה Shapley-Shubik Index, אלגוריתם של ניתוח רגישות (Sensitivity Analysis), אלגוריתם של סימולציית מונטה קרלו, אלגוריתם של ניתוח סדר יום (Agenda Control).
מדדי כוח כמו מדד שפליי (Shapley Value), מדד בנזאף (Banzhaf Power Index), מדד גיני, מדד הריכוזיות (Centrality)

⚖️שיווי משקל פארטו (Pareto Efficiency)

שיווי משקל פארטו (או יעילות פארטו) הוא מצב שבו אי אפשר לשפר את מצבו של פרט אחד מבלי לפגוע במצבו של פרט אחר. כלומר, כל שינוי שייטיב עם מישהו - יפגע במישהו אחר. זהו קריטריון מרכזי להערכת תוצאות במדיניות ציבורית, כלכלה ותורת המשחקים. הוא אינו עוסק בצדק או שוויון, אלא ביעילות בלבד.

בהקשר של העדפות חברתיות:

• אם כל פרט בחברה מעדיף את חלופה A על חלופה B, אז גם ההעדפה החברתית צריכה לשקף את זה – כלומר, A צריכה להיות מועדפת על B.
• זהו תנאי של הסכמה כללית: אם כולם מסכימים, החברה צריכה "לשמוע בקולם".

שיווי משקל פארטו הוא תנאי "רך" אך קריטי המייצג את המינימום של היגיון קולקטיבי, אך עצם הדרישה לו תורמת לאי-האפשרות של שיטה מושלמת. במשפט אי-האפשרות של ארוו הוא הופך לחלק מהבעיה: עצם הדרישה להיגיון בסיסי כזה, יחד עם דרישות אחרות, מובילה למסקנה שאין שיטת הצבעה מושלמת.

יתרונות

• מאפשר להעריך האם תוצאה היא יעילה כלכלית.
• אינו דורש השוואות בין רווחות של פרטים – רק שיפור או פגיעה.
• משמש כסטנדרט בסיסי לניתוח מדיניות ציבורית.

✅ שימושי בהערכת מדיניות כלכלית, רגולציה, וחלוקת משאבים.

יישום אלגוריתמי

• אלגוריתם בדיקת יעילות:
  • בודק האם ניתן לשפר את מצבו של שחקן אחד מבלי לפגוע באחרים.
  • מסמן תרחישים כ"פארטו-יעילים" או "לא יעילים".
  • משמש לסינון תרחישים לא רצויים מבחינה כלכלית-חברתית.

לדוגמה, חלוקת משאבים בין קבוצות בחברה יכולה להיות פארטו-יעילה אך לא שוויונית.

🧭 שיווי משקל נאש (Nash Equilibrium)

שיווי משקל נאש הוא מושג יסוד בתורת המשחקים, שהוצג על ידי ג'ון נאש בשנת 1950. הוא מתאר מצב שבו אף שחקן במשחק אסטרטגי לא ירוויח משינוי חד-צדדי באסטרטגיה שלו, בהנחה שהשחקנים האחרים שומרים על האסטרטגיות שלהם. שיווי משקל נאש הוא כלי מרכזי להבנת מצבים פוליטיים שבהם שחקנים פועלים באופן אסטרטגי. הוא מאפשר לזהות תוצאה יציבה – כלומר, מצב שבו אף שחקן (למשל, מפלגה) לא ירצה לשנות את עמדתו כל עוד האחרים שומרים על עמדותיהם.

כלומר: כל שחקן בוחר את הפעולה הטובה ביותר עבורו, בהתחשב במה שהוא מצפה שהאחרים יעשו – ואף אחד לא רוצה לסטות.

יתרונות שיווי משקל נאש

1. כלליות – קיים שיווי משקל נאש (לפחות במעורבות) בכל משחק סופי.

2. יציבות אסטרטגית – מתאר מצבים שבהם אין תמריץ לסטות.

3. יישומיות רחבה – מתאים לניתוח תחרות, מו"מ, פוליטיקה, כלכלה, ביטחון ועוד.

4. בסיס לניתוחים מתקדמים – כמו שיווי משקל תת-משחקי, שיווי משקל מושלם בבייסיאן ועוד.

יישומים פוליטיים וכלכליים

• קואליציות פוליטיות – איזו קואליציה תיווצר? מי ירוויח ממעבר צד?
• מדיניות ציבורית – רגולציה, מיסוי, תמריצים.
• תחרות בין מפלגות – מיקום אידיאולוגי במרחב הפוליטי.
• משא ומתן – חלוקת משאבים, הסכמים בינלאומיים.

יתרונות

• מאפשר ניתוח של אסטרטגיות יציבות בין שחקנים.
• משמש בסיס לניתוח משחקים פוליטיים כמו מו"מ, קואליציות, הצבעות.
• ניתן ליישום גם במצבים של תחרות וגם של שיתוף פעולה.

✅ שימושי בכל ניתוח אסטרטגי של קבלת החלטות פוליטית.

יישום אלוגריתמי

• אלגוריתם חיפוש שיווי משקל:
  • בודק את כל צירופי האסטרטגיות האפשריים של השחקנים.
  • מזהה מצבים שבהם אף שחקן לא ירוויח מסטייה חד-צדדית.
• שיטות חישוב:
  • אלגוריתם של Lemke–Howson (למשחקים דו-שחקניים).
  • פתרון באמצעות תכנות ליניארי (Linear Programming).
  • סימולציות מונטה קרלו למשחקים מרובי שחקנים.

🧠משפט אי האפשרות של ארוו (Arrow's Impossibility Theorem)

משפט האי-אפשרות של ארוו (Arrow's Impossibility Theorem; Arrow, Kenneth J. (1951). Social Choice and Individual Values. New York: Wiley) [1], שפותח על ידי הכלכלן קנת' ארוו ומתוך התיאוריה הכלכלית, תורת המשחקים והמדע הפוליטי, שניסח את המשפט בשנת 1951. הוא ביקש לבדוק האם ניתן לגבש העדפה חברתית (כלומר, סדר עדיפויות של חברה שלמה) מתוך העדפות אינדיבידואליות של חברי החברה, תוך שמירה על מספר תנאים "הגיוניים".

ארוו טוען כי אין שיטת הצבעה "הוגנת" שיכולה להמיר העדפות של פרטים להעדפה קולקטיבית מבלי להפר לפחות אחד ממספר עקרונות בסיסיים. כך שבפועל לא תתקיים מערכת הצבעה מבוססת דירוג (ranked-choice voting) שיכולה לעמוד בו-זמנית בכל התנאים הבאים:

• תחום בלתי מוגבל (Unrestricted Domain): המערכת חייבת לאפשר כל סדר העדפות אפשרי של הבוחרים.
• אי-דיקטטורה (Non-dictatorship): ההחלטה לא תלויה בהעדפות של מצביע יחיד.
• יעילות פארטו (Pareto Efficiency): אם כולם מעדיפים אפשרות אחת על פני אחרת, המערכת תבחר בה.
• עצמאות של חלופות לא רלוונטיות (Independence of Irrelevant Alternatives): הבחירה בין שתי אפשרויות לא תושפע מהוספת או הסרת אפשרויות אחרות.

כל שיטה שמנסה לקיים את כל התנאים האלו תיכשל - אלא אם כן היא דיקטטורית (כלומר, העדפות של פרט אחד קובעות תמיד את ההעדפה החברתית).

עקרונות משפט אי-האפשרות של ארו

1. שלמות – לכל זוג מועמדים, החברה יכולה להשוות ביניהם.
2. טרנזיטיביות – אם החברה מעדיפה את A על B ואת B על C, אז היא גם מעדיפה את A על C.
3. אי-דיקטטורה – אין אדם אחד שהעדפותיו תמיד קובעות את תוצאת ההצבעה.
4. עצמאות מהעדפות לא רלוונטיות – ההעדפה בין A ל-B לא צריכה להיות מושפעת מהעדפות לגבי מועמד שלישי C.
5. ריבוי אפשרויות – יש לפחות שלושה מועמדים לבחירה.

משפט ארו מוכיח שאם יש שלושה מועמדים או יותר, אי אפשר לקיים את כל התנאים האלה בו-זמנית - כלומר, כל שיטת הצבעה תיכשל לפחות באחד מהם. כך שאין שיטת בחירות "הוגנת" לחלוטין ולכן כל הצבעה היא פשרה בין העקרונות החשובים של כל שחקן.

יתרונות

• מדגיש את המגבלות המבניות של דמוקרטיה ייצוגית.
• מספק בסיס תיאורטי להבנת פרדוקסים בהצבעה.
• מעודד חשיבה ביקורתית על שיטות בחירה והצבעה.

✅ שימושי במיוחד בניתוח מערכות בחירה, רפורמות אלקטורליות, ודילמות של ייצוג.

יישום אלוגריתמי

• אלגוריתם בדיקת עקביות:
  • מקבל העדפות של שחקנים (למשל, מפלגות או בוחרים).
  • בודק האם ניתן לגבש סדר חברתי עקבי תוך שמירה על תנאי ארו.
  • מזהה פרדוקסים כמו "מחזוריות קונדורסה" (Condorcet cycles).

לדוגמה, אם שלושה בוחרים מעדיפים שלוש אופציות בסדר שונה, ייתכן שלא ניתן יהיה לקבוע סדר חברתי עקבי ביניהן – תופעה הידועה כ"פרדוקס קונדורסה".

🏛️ שיווי משקל מוסדי – שפסלי ווינגסט (Shepsle & Weingast)

שפסלי ווינגסט (1981) פיתחו את המושג של שיווי משקל מוסדי (Institutional Equilibrium), המראה כיצד מבנים מוסדיים – כמו ועדות, סדרי הצבעה, וחלוקת סמכויות – משפיעים על תוצאות פוליטיות. הם השתמשו במודלים מתורת המשחקים כדי להראות כיצד שחקנים פוליטיים פועלים בתוך מגבלות מוסדיות.

יתרונות

• מדגיש את השפעת המבנים המוסדיים על תוצאות פוליטיות.
• מאפשר ניתוח של יציבות מוסדית ושינויים מבניים.
• מסביר כיצד כללים משפיעים על אסטרטגיות של שחקנים.

✅ שימושי בניתוח פרלמנטים, ועדות, חקיקה ומוסדות ממשלתיים.

יישום אלגוריתמי

• אלגוריתם סימולציה מוסדית:
  • מדמה תהליך חקיקה לפי כללים מוסדיים (ועדות, סדרי הצבעה, וטו).
  • בודק אילו הצעות חוק עוברות ואילו נתקעות.
  • מזהה "שיווי משקל מבני" שבו אין תמריץ לשנות את הכללים.

לדוגמה, שינוי סדר ההצבעה בפרלמנט יכול לשנות את תוצאת ההצבעה – גם אם העדפות הח"כים לא השתנו.

🤝 כלי ליצירת קואליציות - שפסלי ולייבר (Shepsle & Laver)

שפסלי ולייבר (1991) חקרו את הדינמיקה של קואליציות ממשלתיות, תוך דגש על העדפות אידיאולוגיות של מפלגות וחלוקת תיקים. הם פיתחו מודלים לחיזוי אילו קואליציות ייווצרו, בהתחשב באינטרסים של השחקנים ובמוסדות הפוליטיים.

יתרונות

• מספקת כלים לחיזוי הרכב ממשלות וקואליציות.
• מתחשבת גם באידיאולוגיה וגם באינטרסים אסטרטגיים.
• מאפשרת ניתוח של יציבות קואליציונית.

✅ שימושי במיוחד במדינות פרלמנטריות כמו ישראל, הולנד, איטליה.

יישום אלגוריתמי

• אלגוריתם חיפוש קואליציות יציבות:
  • מחשב את כל הקואליציות האפשריות (power set).
  • בודק אילו מהן עומדות בתנאים של רוב, לכידות אידיאולוגית, חלוקת תיקים.
  • מחשב מדדים כמו:
    • Minimal Winning Coalition
    • Connected Coalition
    • Policy Distance Minimization

לדוגמה, מפלגה קטנה יכולה להיות "לשון מאזניים" אם היא קרובה אידיאולוגית לשתי גושים.

🎯 תיאוריית הבחירה הרציונלית (Rational Choice Theory)

יתרונות

• מספקת מסגרת פשוטה ואוניברסלית לניתוח התנהגות.
• מאפשרת מודלים פורמליים של קבלת החלטות.
• משמשת בסיס לתורת המשחקים ולניתוח מוסדי.

✅ שימושי בכל תחום שבו שחקנים מקבלים החלטות אסטרטגיות.

🧠 תיאוריית הבחירה הציבורית (Public Choice Theory)

יתרונות

• חושפת את התמריצים האישיים של פוליטיקאים ופקידים.
• מסבירה תופעות כמו שחיתות, בזבוז, ולובינג.
• מיישמת כלים כלכליים על מוסדות פוליטיים.

✅ שימושי בניתוח מדיניות ציבורית, רגולציה, וממשל.

📋 תיאוריית האג'נדה (Agenda-Setting Theory)

יתרונות

• מדגישה את הכוח הסמוי של קביעת סדר היום.
• מסבירה כיצד נושאים מסוימים עולים או נעלמים מהשיח הציבורי.
• רלוונטית לניתוח תקשורת, לובינג, ומוסדות פרלמנטריים.

✅ שימושי בניתוח מדיה, קמפיינים פוליטיים, ופרלמנטים.

🧭 תיאוריית ההסחה (Diversionary Theory)

תיאוריה בתחום יחסים בינלאומיים של מדע המדינה, המסבירה כיצד מנהיגים פוליטיים משתמשים בסכסוכים חיצוניים או בפעולות צבאיות כדי להסיט את תשומת הלב הציבורית מבעיות פנימיות.

מבוססת על תיאוריות פסיכולוגיות של "קוהזיה קבוצתית מול איום חיצוני" (Group Cohesion under External Threat) ופותחה בעיקר בהקשר של דמוקרטיות. טוענת כי כאשר מנהיגים מתמודדים עם ירידה בפופולריות, משברים כלכליים, שערוריות או אי-יציבות פוליטית, הם עלולים ליזום או להאריך קונפליקטים בינלאומיים כדי לאחד את הציבור סביב "אויב חיצוני" ולשפר את מעמדם הפוליטי. כך שמטרתם לעורר אפקט "להתגודד סביב הדגל" (Rally ’Round the Flag) ולהגדיל לגיטימציה ופופולריות בטווח הקצר וכמובן "האשמת גורם חיצוני בבעיות פנימיות" ( Scapegoating).

ניתוח מעשי כולל את שיווי משקל נאש ודילמת האסיר וחישובי רווח-הפסד (עלות פנימית מול רווח חיצוני) של המנהיגים בשני הצדדים.

יתרונות

• מסגרת מאחדת פנים–חוץ: קושרת פוליטיקה פנימית להחלטות מדיניות חוץ.
• היפותיזות ניתנות לבחינה: פופולריות↓ ⇒ הסתברות שימוש בכוח↑; בחירת יעד “קל”; Rally זמני.
• כלי פרשני: מסייע לזהות דפוסים בתזמון משברים ובסוג היעדים שנבחרים.

חסרונות וביקורת

• ממצאים לא עקביים, אמפיריות: רבות מהבדיקות הכמותיות אינן מוצאות קשר מובהק ועקבי.
• בעיית סיבתיות/אנדוגניות: ייתכן ששני המשתנים נגרמים מגורם שלישי (למשל הידרדרות ביטחונית אמיתית).
• מדידה בעייתית: פופולריות, “לחץ פנימי”, ו”סכסוך יזום” קשים להגדרה אחידה.
• שונות משטרית: תמריצים שונים בדמוקרטיות לעומת אוטוקרטיות; לא תמיד ניבוי עקבי.
• נורמטיבי/אתי: חשד ציני כלפי מקבלי החלטות, ולעיתים הסברים פוסט‑הוק.

✅ שימושי בניתוח משברים בינלאומיים (למשל, שימוש במבצעים צבאיים בעת משברים כלכליים) ומחקרי דעת קהל והשפעתם על מדיניות חוץ; במחקר כמותי: מודלים של זמן‑לאירוע (hazard), ובקרות לאי‑תלות/גורמים מתערבים. בניתוח מדיניות: לשלב הערכת עלויות פוליטיות ארוכות‑טווח מול רווח Rally קצר.

תיאוריית עלויות קהל (Audience Costs)

התחייבויות פומביות (למשל “ניצחון מוחלט”) מקשות פוליטית על נסיגה ולכן נוטה לקו קשיח/דחיית הכרעה.
העלויות הפוליטיות שמנהיג נושא כאשר הוא משמיע איום או התחייבות פומבית במדיניות חוץ ואינו מקיים אותה. לפי תאוריית עלויות הקהל, עצם החשש מביקורת ציבורית, פגיעה במוניטין הלאומי או אובדן תמיכה פוליטית יוצר תמריץ למנהיג לעמוד בהתחייבויותיו, ובכך מגביר את אמינות האיומים וההבטחות בזירה הבינלאומית. המושג פותח לראשונה על ידי ג'יימס פירון (Fearon) במסגרת תאוריית האותות היקרים (Costly Signaling) ומסביר כיצד מנהיגים "קושרים את ידיהם" כדי לשדר נחישות (‏Fearon 1994, APSR, Cambridge).

תיאוריית ווטו‑פליירס (Veto Players)

ריבוי שחקני וטו בקואליציה מצמצם סיכוי לשינוי מדיניות (למשל, אימוץ הסדר).

שחקנים פוליטיים - יחידים או גופים קולקטיביים - שהסכמתם נדרשת כדי לשנות את הסטטוס-קוו במדיניות. במילים אחרות, הם מחזיקים בכוח וטו שמאפשר להם למנוע שינוי במדיניות קיימת. תאוריית הווטו-פליירס, שפותחה על ידי ג'ורג' צבליס (George Tsebelis), משמשת לניתוח השוואתי של מערכות פוליטיות לפי יכולתן לבצע שינויי מדיניות. ככל שמספר הווטו-פליירס גדול יותר או שהפער האידיאולוגי ביניהם רחב יותר, כך גדלה יציבות המדיניות (Policy Stability) ומצטמצמת היכולת לבצע רפורמות. צבליס מבחין בין שני סוגים עיקריים:

• ווטו-פליירס מוסדיים (Institutional) – נקבעים בחוקה, כמו נשיא או בית מחוקקים.
• ווטו-פליירס מפלגתיים (Partisan) – נובעים ממבנה המערכת המפלגתית, כמו מפלגות בקואליציה.

המסגרת התאורטית הזו מסבירה גם תופעות כמו יציבות ממשלתית בפרלמנטריזם או סיכון לאי-יציבות משטרית בנשיאותיות (‏Tsebelis - Intro/Chapter).

תופעת "ראלי סביב הדגל" (Rally Round the Flag)

גידול זמני בפופולריות בעת משבר, עלול לעודד המשך עימות לשימור אפקט פוליטי.

תופעה בפוליטיקה השוואתית וביחסי ציבור שבה הציבור נוטה להתלכד סביב מנהיגיו ולהביע תמיכה מוגברת בהם בעת משבר לאומי או איום חיצוני. לרוב, התופעה נמדדת כעלייה חדה בשיעורי התמיכה בנשיא או בראש ממשלה במהלך משברים בינלאומיים, מלחמות או אירועי טרור.
שתי הסברות המרכזיות להסבר התופעה הן:

1. פטריוטיזם - תגובה רגשית של הזדהות עם האומה והמנהיג בעת איום.
2. מנהיגות דעת קהל (Opinion Leadership) - שינוי בסביבה התקשורתית כאשר מנהיגי אופוזיציה נוטים לשתוק או לתמוך בממשלה, והציבור עוקב אחר האותות הללו.

ההשפעה אינה אוטומטית ותלויה בגורמים כמו עוצמת המשבר, סיקור תקשורתי, מסגור ממשלתי, והאם מדובר במלחמה כוללת או אירוע נקודתי. אירועים גדולים כמו מלחמות או מתקפות טרור נוטים לייצר את העליות הגדולות ביותר בתמיכה הציבורית (AUC/JSTOR, Harvard).

תורת הסלקטורט (Logic of Political Survival)

כששרידות תלויה בקואליציה מצומצמת, יש נטייה להעדיף צעדים ששומרים את הקואליציה - גם במחיר מדיניות יקרה לציבור.

פותחה על ידי Bruce Bueno de Mesquita ועמיתיו בספר The Logic of Political Survival (2003), מסבירה את התנהגותם של מנהיגים ואת הישרדותם הפוליטית באמצעות מבנה מוסדי של שתי קבוצות עיקריות:

• הסלקטורט (Selectorate) - כלל האנשים בעלי זכות השפעה על בחירת המנהיג (למשל, בעלי זכות בחירה).
• קואליציית הניצחון (Winning Coalition) - תת-קבוצה מתוך הסלקטורט, שמספרה מספיק כדי לשמר את המנהיג בשלטון.

הטענה המרכזית היא שמנהיגים שואפים להישאר בשלטון ולכן מחלקים משאבים בהתאם לגודל הקואליציה המנצחת:

• כאשר הקואליציה קטנה (משטרים אוטוריטריים), המנהיג יעדיף חלוקת טובות הנאה פרטיות לחברי הקואליציה.
• כאשר הקואליציה גדולה (דמוקרטיות), המנהיג יעדיף השקעה במוצרים ציבוריים לטובת כלל הציבור.

המודל מסביר תופעות כמו שחיתות, מדיניות כלכלית, יציבות משטרית, ואף נטייה למלחמות, כתוצאה מהאינטרסים של המנהיג לשמר את תמיכת הקואליציה המנצחת (מקורות: MIT Press – תיאור הספר: MIT; PDF לאקדמיה: Academia.edu).

אלגוריתם של קונדורסה (Condorcet Winner/Loser Detection)

• מזהה מועמד או מפלגה שמנצחת כל יריב אחר בהשוואה זוגית.
• שימושי במיוחד בניתוח בחירות עם ריבוי מועמדים או מפלגות.

אלגוריתם מדד הכוח של Banzhaf Power Index

• מודד את כוח ההשפעה של כל שחקן בקואליציה.
• מאפשר להבין מי "לשון מאזניים" ומי שחקן שולי.

אלגוריתם מדד התרומה של Shapley-Shubik Index

• מודד את התרומה השולית של כל שחקן לקואליציה.
• שימושי בחלוקת תיקים או משאבים בין שותפים.

אלגוריתם ניתוח רגישות (Sensitivity Analysis)

• בודק כיצד שינוי קטן בפרמטר (למשל, מנדט אחד) משפיע על תוצאה כוללת.
• מאפשר לזהות נקודות שבר במערכת.

אלגוריתם סימולציית מונטה קרלו (Monter Carlo)

מונטה קרלו מאפשר לדמות אלפי תרחישים כדי לזהות את התוצאות הסבירות ביותר, גם כאשר קונצנזוס מלא בלתי אפשרי.

• הדמיית (סימולציה) תסריטים בצירופים שונים, כאשר כל תרחיש מבוסס על משתנים מרכזיים עם התפלגויות הסתברות מוגדרות.
• מריץ אלפי תרחישים אקראיים בהתבסס על הסתברויות ומאפשר להעריך סיכונים, חוסר ודאות, ותוצאות סבירות.
• תהליך הניתוח:
  • זיהוי משתנים מרכזיים והתפלגויות
  • הגדרת תסריטים
  • הרצת הדמייה (סימולציה)
    • יצירת ערכים לכל משתנה (לשם היעילות, הם יהיו אקראיים ובאמצעות מחולל מספרים, Random Number Generator), בהתבסס על ההתפלגויות.
    • חישוב תוצאה לכל תרחיש על בסיס כללי החלטה (רף סובייקטיבי כמו >20% לתסריט פסימי או >80% לתסריט אופטימי).
    • סיכום (אגרגציה) של התוצאות לחישוב הסתברויות: ספירת מספר התרחישים שמתאימים לכל תסריט (אופטימי, בינוני, פסימי) וחלוקה במספר המופעים.
  • לרוב ההדמייה כוללת 10,000 מופעים וכדי להבטיח דיוק סטטיסטי (על פי כלל אצבע, 10,000 מספיקות למערכות עם 5-10 משתנים מרכזיים)

אלגוריתם של ניתוח סדר יום (Agenda Control)

• מדמה כיצד סדר ההצבעות משפיע על תוצאה סופית.
• רלוונטי במיוחד לפרלמנטים עם הצבעות מרובות שלבים.

🔄 יחסי גומלין ולוגיקת החשיבה: הפוליטיקה הכלכלית ותורת המשחקים ביישום מעשי

הפוליטיקה הכלכלית (Political Economy) היא תחום מחקר המשלב כלכלה ומדע המדינה, ובוחן כיצד מוסדות, אינטרסים ותמריצים משפיעים על מדיניות ציבורית. תורת המשחקים מספקת את הכלים לניתוח אסטרטגי של שחקנים פוליטיים.

הפוליטיקה הכלכלית היא תחום מחקר המשלב כלכלה ומדע המדינה ובפרט מוסדות פוליטיים ותמריצים אסטרטגיים. תורת המשחקים מספקת את הכלים לניתוח מצבים שבהם שחקנים (מפלגות, פוליטיקאים, בוחרים) פועלים באופן רציונלי כדי למקסם את מטרותיהם, תוך התחשבות בהתנהגות האחרים. בכך, הוא מאפשר לבחון כיצד מוסדות, אינטרסים ותמריצים משפיעים על מדיניות ציבורית.

בשילובים, נוצרת תיאוריה של גישת פוליטיקה מבוססת נתונים (data-driven politics) והמאפשר מעבר מתיאוריה ליישום אמפירי בתסריטים מעשיים.

מה רואים כאן?

הציונים הם איכותניים (1=נמוך, 5=גבוה) ומטרתם לתת תמונת־על ידידותית ולא מדע מדויק. כל הקריטריונים מיושרים כך ש־5 טוב יותר:

• דיוק תיאורטי - עד כמה המסגרת התיאורטית יציבה/עמוקה.
• ישימות פוליטית - עד כמה הכלי שימושי בקבלת החלטות/ניתוח מעשי.
• פשטות חישובית - עד כמה קל להפעיל/להסביר (פחות עומס חישובי).
• שקיפות לציבור - עד כמה אפשר להסביר לקהל לא-טכני.
• עמידות להטיות נתונים - רגישות ל־bias; 5 = עמיד יותר.

🔗 קשרים בין המונחים המרכזיים

🧠 שילוב תיאוריות בניתוח ההסתברות

🎯 שיווי משקל נאש

• אם כל שותפה קואליציונית מעריכה שפיזור הכנסת יפגע בה – הן יישארו בשיתוף פעולה.
• אך אם אחת מהן תזהה רווח אלקטורלי בפירוק – היא עשויה לסטות, ולשבור את שיווי המשקל.

🏛️ שפסלי ווינגסט

• מוסדות כמו ועדת הכספים או סדרי ההצבעה יכולים לעכב או לזרז חקיקה קריטית (כמו תקציב), ובכך להשפיע על יציבות הממשלה.

🤝 שפסלי ולייבר

• אם קואליציה חלופית נראית סבירה (למשל, גוש מרכז-שמאל עם חרדים), ייתכן תמריץ לפרק את הממשלה הנוכחית.

⚖️ שיווי משקל פארטו

• ייתכן מצב שבו כל השחקנים הפוליטיים יפסידו מבחירות – אך אין תוצאה אחרת שתשפר את מצבם מבלי לפגוע באחרים. זהו מצב של "קיפאון פוליטי".

המקרה הישראלי

הניתוח למעלה מרחיב מעבר לתפיסה המקובלת של השוואה דו-צירית ומוסיף ציר רעיוני נוסף ומאפשר ניתוח המרחב הפוליטי הישראלי המורכב ובשלושה ממדים לפחות, וכך מתאפשרת הבנה מדויקת יותר של התסריטים הפוליטיים האפשריים. לכן ובמפה הפוליטית בישראל:

• יש שחקנים רבים עם העדפות שונות וסותרות.
• אין דרך אחת "הוגנת" להמיר את העדפותיהם להחלטה קולקטיבית יציבה.
• לכן, גם אם הממשלה שורדת פורמלית, היא לא תוכל לתפקד באופן אפקטיבי לאורך זמן.

בהקשר הפוליטי הישראלי, המשפט רלוונטי מכיוון שהוא מדגיש את הקושי ביצירת קואליציה יציבה כאשר קיימות העדפות סותרות בין מפלגות. המערכת הפרלמנטרית הישראלית, שבה ממשלות תלויות בקואליציות רב-מפלגתיות, מועדת לאי-יציבות עקב מחלוקות אידיאולוגיות, כפי שנראה בניתוח הצירים. כך מודגש הקושי ביצירת קואליציה יציבה כאשר קיימות העדפות מגוונות וסותרות בין מפלגות. בפרט, המערכת הפוליטית הישראלית, שבה ממשלות נבנות על בסיס קואליציות של מפלגות עם אידיאולוגיות שונות, מועדת ל"אפקט הספוילר" ולחוסר יציבות, כפי שמרמז המשפט. הקושי להגיע להסכמה על מדיניות משותפת, במיוחד בנושאים כמו גיוס חרדים, עלול להוביל לקריסת קואליציות.

משפט אי-האפשרות של ארו בישראל

משפט ארו אינו רק תיאוריה מופשטת - הוא מספק הסבר עומק מדוע המערכת הפוליטית בישראל נוטה לבחירות תכופות. הוא מדגיש את הפער המבני בין רצון הציבור לבין יכולת המערכת הפוליטית לייצג אותו באופן עקבי ויציב.

🗳️ שיווי משקל נאש, דוגמה מישראל: הרכבת קואליציה ותקציב המדינה

נניח שלוש מפלגות: ימין, מרכז ושמאל. כל אחת מעוניינת להיכנס לקואליציה, אך גם לשמור על עקרונות אידיאולוגיים. שיווי משקל נאש יתרחש כאשר:

• אף מפלגה לא תרוויח מלעבור צד (למשל, מהאופוזיציה לקואליציה),
• כל אחת מקבלת תיקים או השפעה שמצדיקים את שותפותה,
• אין תמריץ לפרוש – כי זה יפגע בה יותר מאשר יועיל.

בישראל, אם תקציב המדינה לא עובר – הכנסת מתפזרת. זה יוצר משחק אסטרטגי בין שותפות קואליציה:

• כל מפלגה שוקלת אם לאיים בהפלת הממשלה כדי להשיג תקציבים.
• אך אם כולן יודעות שהפלת הממשלה תפגע בכולן – הן יישארו בשיווי משקל נאש של שיתוף פעולה.

לדוגמא, ניתוח המרחב הפוליטי בעקבות פרישת המפלגות החרדיות מקואליציית נתניהו (יולי 2025) והאפשרות להכרזה על בחירות.

🧭 כיצד ליישם את התיאוריות במדינות אחרות?

1. ניתוח מוסדי (Institutional Analysis)

• שימוש בתיאוריה של שפסלי ווינגסט כדי להבין כיצד המוסדות הפורמליים (כמו פרלמנט, ועדות, חוקה) משפיעים על קבלת החלטות.
• דוגמה: בארה״ב – מבנה דו-בתי, וטו נשיאותי, ובית משפט עליון משפיעים על שיווי המשקל הפוליטי.

2. ניתוח קואליציות (Coalition Theory)

• במדינות פרלמנטריות (כמו הולנד, גרמניה, איטליה), ניתן ליישם את המודלים של שפסלי ולייבר כדי לחזות אילו קואליציות ייווצרו.
• במדינות נשיאותיות - פחות רלוונטי, אך ניתן לנתח בריתות פרלמנטריות או קואליציות חקיקתיות.

3. שימוש בשיווי משקל נאש

• מתאים לניתוח אסטרטגי של שחקנים פוליטיים בכל מדינה:
  • מו״מ קואליציוני
  • משברים חוקתיים
  • קמפיינים בחירות
  • יחסי ממשלה-אופוזיציה

4. משפט אי-האפשרות של ארו

• רלוונטי במיוחד במדינות עם מערכות בחירה מורכבות ו ריבוי מפלגות.
• מאפשר להבין מדוע תוצאות בחירות או הצבעות פרלמנטריות אינן תמיד עקביות או מייצגות את "רצון הרוב".

5. תורת הבחירה הציבורית

• שימושי לניתוח שחיתות, לובינג, רגולציה – במיוחד במדינות עם ממשל ריכוזי או ביורוקרטיה רחבה.

6. תיאוריית ההסחה (Diversionary Theory)

• במחקר כמותי: מודלים של זמן‑לאירוע (hazard), ובקרות לאי‑תלות/גורמים מתערבים.
• בניתוח מדיניות: לשלב הערכת עלויות פוליטיות ארוכות‑טווח מול רווח Rally קצר.
• בניתוח משברים בינלאומיים: מחקרי דעת קהל על מבצעים צבאיים, משברים כלכליים והשפעתם על מדיניות חוץ;

מקורות ומראי מקום

[1] קורס של אוניברסיטת סטנפורד מציג את משפט ארוו, כחלק מתיאוריה של בחירה חישובית
http://web.stanford.edu/~ashishg/msande336/handouts/notes2_tmp.pdf

Arrow's Impossibility Theorem – Wikipedia [1]

[1] Arrow, Kenneth J. (1950). "A Difficulty in the Concept of Social Welfare." Journal of Political Economy, 58(4), 328–346.

[2] Mankiw, N. G. (2020). Principles of Economics – פרק על יעילות והקצאת משאבים

[3] שפסלי ווינגסט על שיווי המשקל במערכות פוליטיות
http://www.researchgate.net/profile/Barry_Weingast/publication/226090170_Structure-induced_equilibrium_and_legislative_choice/links/00b7d52c4564398577000000.pdf

[4] יצירת קואליציות, על פי שפסלי ולייבר
http://allman.rhon.itam.mx/~emagar/ep3/lecturas/democParlamentaria/laver+shepsle1990.pdf

[4] Shepsle, K. A., & Weingast, B. R. (1981). Structure-Induced Equilibrium and Legislative Choice. Public Choice

[5] http://allman.rhon.itam.mx/~emagar/ep3/lecturas/democParlamentaria/laver+shepsle1990.pdf

[5] Laver, M., & Shepsle, K. A. (1996). Making and Breaking Governments: Cabinets and Legislatures in Parliamentary Democracies.

[6] Roger Myerson, Journal of Economic Literature, ניתוח היסטורי של תרומתו של נאש לכלכלה ולמדעי החברה: https://www.jstor.org/stable/2564872

[7] Jack S. Levy, “The Diversionary Theory of War: A Critique, ”Handbook of War Studies (1989)

שאילתת (Prompt) סוכן AI

בהרצת שאילתת AI, ניתן לנסח באופן הבא:

"הצג הסתברויות לשאלה ועל בסיס יחסי גומלין ולוגיקת חשיבה בניתוח התנהגות במרחב פוליטי, כמתבסס על תיאוריות מתחומי הכלכלה ומדע המדינה ובהן תורת "הפוליטיקה הכלכלית" ומתוך השענות על תורת המשחקים וכלול את כל או חלק מהתיאוריות, האלוגריתמים והממדים הבאים:
תיאוריות: משפט אי-האפשרות של ארוו, שיווי משקל פארטו, שיווי המשקל במערכות פוליטיות של שפסלי ווינגסט, כלי ליצירת קואליציות של שפסלי ולייבר, שיווי משקל נאש, תיאוריית הבחירה הרציונלית (Rational Choice Theory), תיאוריית האג'נדה (Agenda-Setting Theory), תיאוריית הבחירה הציבורית (Public Choice Theory), תיאוריית הלכידות המינימלית (Minimal Winning Coalition), תיאוריית ההסחה (diversionary theory), דילמת האסיר, עלויות קהל (Audience Costs), ווטו‑פליירס (Veto Players), "ראלי סביב הדגל" (Rally Round the Flag), תורת הסלקטורט (Logic of Political Survival).
אלגורימים: אלגוריתם ניתוח רשתות (Network Analysis), אלגוריתם ניתוח סנטימנט ציבורי (Sentiment Analysis), אלגוריתם ניתוח תרחישים דינמיים (Dynamic Scenario Modeling), אלגוריתם ניתוח קבלת החלטות קבוצתית (Group Decision Modeling), אלגוריתם ניתוח סיכונים פוליטיים (Political Risk Assessment) וגם אלגוריתם של קונדורסה (Condorcet Winner/Loser Detection), אלגוריתם של Banzhaf Power Index, אלגוריתם של Shapley-Shubik Index, אלגוריתם של ניתוח רגישות (Sensitivity Analysis), אלגוריתם של סימולציית מונטה קרלו, אלגוריתם של ניתוח סדר יום (Agenda Control).
מדדי כוח כמו מדד שפליי (Shapley Value), מדד בנזאף (Banzhaf Power Index), מדד גיני, מדד הריכוזיות (Centrality)
המלץ באיזה תיאוריות, אלגוריתמים ומדדים לעשות שימוש לשאלה והצגת ההסתברות במקרה הפרטי שנשאלת עליו".