למה בעצם ח"כ גדי אייזנקוט הודיע על פרישה מהכנסת ולא התפצל מסיעת "המחנה הממלכתי" והמשיך להשפיע בזירה הפוליטית החשובה בכנסת?

אייזנקוט העדיף את השרידות הפוליטית ארוכת הטווח שלו והיות ולא הצליח לגייס שליש סיעה וכנדרש בחוק ועם סרובה של ח"כ פרקש הכהן לחבור אליו ואל ח"כ כהנא, שאחרת לא היה יכול להתמודד בכנסת הבאה. ההחלטה לפרוש כנראה גם קיבלה "רוח גבית" מהנטייה של בני גנץ לחזור ולהכנס לממשלת נתניהו, מה שבעיני אייזנקוט אינו מוסרי.

גדי איזנקוט פורש מהכנסת – לא רק מהמפלגה

והפעם, זה לא רק עניין אידיאולוגי, אלא גם פוליטי, פרוצדורלי ואישי. הרמטכ"ל לשעבר וח"כ גדי איזנקוט הודיע על פרישה מהכנסת ומהמחנה הממלכתי. מאחורי ההחלטה עומדים כמה שיקולים עמוקים שווה לפרוס אותם כאן ולנתח את ההקשר הפוליטי-מערכתי שלהם:

ניסיון להוביל שינוי – שנבלם מבפנים, הפריימריז – לא לציבור, אלא לוועידה

איזנקוט ניסה להוביל תהליך של דמוקרטיזציה בתוך מפלגת "המחנה הממלכתי" בראשות בני גנץ, מתוך מטרה לבנות אלטרנטיבה שלטונית אמיתית. לדבריו: "חשבתי שלמפלגה נדרש תהליך דמוקרטיזציה שקוף… לצערי זה לא התבצע, ומסיבה זו החלטתי לפרוש" [1].

בעקבות דרישתו של איזנקוט, הוכרז על קיום פריימריז לראשות המפלגה. אך בפועל, הבחירות ייערכו במסגרת אסיפת המפלגה (הוועידה) – גוף פנימי ולא כלל ציבור המתפקדים. למרות ההצהרות על "פתיחת שורות", איזנקוט ראה בכך מהלך שמרני שמנציח את שליטתו של גנץ במפלגה, ומרחיק את הציבור מהשפעה אמיתית. מקורב לאייזנקוט הוסיף בעניין: "ההחלטה לקיים פריימריז בתוך ועידת המפלגה ולא בקרב כלל המתפקדים – היא לא מה שהתכוונתי אליו כשדיברתי על דמוקרטיזציה" [2].

ח"כ פרקש הכהן – שותפה שלא הצטרפה

איזנקוט תכנן להתפצל מהסיעה יחד עם ח"כים נוספים, בהם גם ח"כ אורנה פרקש הכהן. אך ברגע האמת, היא בחרה להישאר עם גנץ. פרקש-הכהן הוסיפה: "אני נשארת במחנה הממלכתי בראשות בני גנץ, ומאמינה בדרך שלנו… הצטערתי מאוד על פרישת חבריי גדי איזנקוט ומתן כהנא" [3].

החלטתה של פרקש מנעה מאיזנקוט להגיע ל"שליש הסיעה" – תנאי הכרחי להתפצלות חוקית. לכן, הוא נאלץ להתפטר מהכנסת כדי לשמור על חופש פעולה פוליטי לקראת הבחירות.

חשש מהצטרפות מחודשת לממשלת נתניהו

מעבר לשיקולים הארגוניים והאידיאולוגיים, ניתן לשער כי החלטת הפרישה של איזנקוט קיבלה "רוח גבית" הנה הערכתו שבני גנץ עשוי לשוב ולחבור לראש הממשלה בנימין נתניהו, חרף העובדה שזה האחרון נאשם בפלילים ולמרות ניסיון העבר בישיבה בממשלה איתו. החשש הזה נובע מתקדים ממשלת האחדות ב-2020, בה גנץ נכנס תחת הבטחות לא ממומשות – מהלך שנתפס בעיני איזנקוט כטעות אסטרטגית ומוסרית. למרות שגנץ לא הצהיר על כוונה כזו באופן פומבי, איזנקוט כנראה מבקש להבהיר את עמדתו ולהתנתק מכל אפשרות של שיתוף פעולה עתידי עם ממשלה בראשות נאשם בפלילים.

לא פורש מהפוליטיקה – אלא מתכונן לשלב הבא

לפי הרכילות הפוליטית, נראה כי איזנקוט כבר מקיים מגעים עם יאיר גולן, יאיר לפיד ואחרים, במטרה להקים גוש ציוני ודמוקרטי רחב, והוא אף הצהיר: "אמשיך לפעול מחוץ לכנסת לבניית גוש שיביא לניצחון בבחירות הבאות ויציע מנהיגות ראויה ומאחדת" [1].

[1] איזנקוט בהצהרה: אעשה כל שביכולתי כדי להקדים את הבחירות

[2] המחנה הממלכתי יקיים פריימריז לראשות המפלגה

[3] איזנקוט: "המטרה - להביא לבחירות ולנצח בהן"

Why did Eisenkot announce his resignation from the Knesset, and not just leave Gantz’s party?

Eisenkot chose to resign from the Knesset entirely—not just split from Benny Gantz’s National Unity party—because under Israeli law, if a faction splits and the departing group is less than one-third the size of the original party, its members may be barred from running independently in the next election. By formally resigning and returning his mandate to the party, Eisenkot preserves his political flexibility and avoids legal or procedural obstacles to joining or forming a new political platform ahead of the next election.