גולן טעה בשיקול הדעת, טעות ערכית ולא טכנית - במקום לחבק הפסד בהצבעה שולית ולמנף אותה הסברתית לחיזוק מעמדו פנימה ומעמדה של המפלגה בגוש ואל מול ההתנהלות הלא-דמוקרטית של מפלגות כמו יש-עתיד והמחנה הממלכתי, בחר להלחם על גבעה לא חשובה ובעיקר להפגין חולשה.
בפוליטיקה, כמו בחיים, יש רגעים שבהם דווקא ההפסד הוא הניצחון האמיתי. כזה היה הרגע בוועידת מפלגת העבודה שהתקיימה השבוע, כשעלתה להצבעה הצעה לתיקון החוקה בנוגע לאופן בחירת מועמדים לרשויות המקומיות. ההצבעה הייתה גלויה, והתוצאה – שוויון כמעט מוחלט בין תומכים למתנגדים ושלא אפשרה הכרעה ברורה. ואז, במקום לאפשר הכרעה דמוקרטית, בחר יו"ר המפלגה, יאיר גולן, למשוך את ההצעה ל"ניסוח חוזר".
טעות.
לא טעות טכנית, אלא טעות ערכית – ובעיקר אסטרטגית. במקום לאפשר הצבעה חוזרת וספירה ידנית – גם אם היה מפסיד – גולן החמיץ הזדמנות נדירה להציג את מפלגת העבודה כמעוז של דמוקרטיה פנימית אמיתית. הוא יכול היה לעמוד מול המצלמות ולהכריז: "הפסדתי, כי כך רצתה הוועידה. אינני דיקטטור. אצלנו, הכרעת הרוב היא לא סיסמה – היא דרך חיים"
וזה לא שגולן לא יודע לדבר דמוקרטיה. רק לפני שנה, עם בחירתו ליו"ר המפלגה ברוב סוחף של יותר מ-95% מהקולות, הוא הצהיר: "אנחנו נהיה בית של אמת לכל הדמוקרטים. בית ליברלי, פלורליסטי ופתוח" [1].
אבל מעבר לערכים – יש כאן גם שיקול דעת פוליטי פשוט: הבחירות לרשויות המקומיות יתקיימו רק בשנת 2029 לערך. מה היה ניזוק גולן אם היה "מאפשר" לעצמו להפסיד את ההצבעה הזו? שום דבר מהותי. להפך – הוא היה יוצא מחוזק. בעוד שנתיים או שלוש, סמוך לבחירות, ניתן היה להחזיר את ההצעה לדיון – אולי בנוסח אחר, אולי עם תמיכה רחבה יותר – ומי בכלל היה זוכר את ההצבעה הזו?
והחמור מכל – ההתעלמות. בערוצי המדיה החברתית של המפלגה – פייסבוק, X ואינסטגרם – לא פורסם דבר על ההצבעה עצמה, על התוצאה, או על הסיבה למשיכת ההצעה. כאילו לא התקיימה כלל. במקום לחגוג את עצם קיומה של מחלוקת פנימית – סימן חיים בריא במפלגה דמוקרטית – בחרו פשוט להתעלם. שתיקה רועמת, שמזכירה יותר את תרבות ההסתרה מאשר את ערכי השקיפות.
הבהרה: בין "הדמוקרטים" ל"מפלגת העבודה" – הפרוצדורה חשובה לא פחות מהמהות
למרות שהכותרת מתייחסת ל"ועידת מפלגת העבודה", ורק בסוגריים מוזכרת "מפלגת הדמוקרטים", אין כאן טעות – אלא דיוק משפטי. החוקה, החברות, והדיון כולו התקיימו במסגרת הישות המשפטית הרשומה ברשם המפלגות כ"מפלגת העבודה". גם לאחר האיחוד עם מרצ והקמת המסגרת החדשה בשם "הדמוקרטים", הגוף המשפטי המנהל את המפלגה, מוסדותיה ונכסיה – נותר מפלגת העבודה [2].
במתח שבין פרוצדורה למהות – חשוב לזכור שגם לפרוצדורה יש ערך. כפי שציין פרופ' אשר אריאן ז"ל, מחשובי מדעני המדינה בישראל, "הדמוקרטיה אינה רק הכרעת הרוב, אלא גם הדרך שבה מתקבלות ההכרעות – השקיפות, הכללים, והמחויבות למוסדות"[3]. לכן, גם אם המותג התקשורתי השתנה, ההליך הפנימי – ובפרט הצבעות בוועידה – כפוף לכללים של מפלגת העבודה, והם מחייבים.
תיאוריה פוליטית: דמוקרטיה, תהליך והפסד אסטרטגי
מדע המדינה מזהה את הדמוקרטיה לא רק כצורת שלטון אלא כתהליך מתמשך של קבלת החלטות תוך לגיטימציה ציבורית. חוקרים כמו Mansfield ו-Snyder מצביעים על כך שדווקא בשלבים מוקדמים של דמוקרטיזציה – כאשר מוסדות עדיין חלשים – ישנה נטייה להימנע מהכרעות שקופות מחשש לאובדן שליטה [4]. אך דווקא במפלגה ותיקה כמו העבודה, עם מוסדות מבוססים, אין הצדקה לחשש כזה.
יתרה מכך, תיאוריות אסטרטגיות בפוליטיקה – כמו זו של Bruce Bueno de Mesquita – מדגישות את חשיבות היכולת "להפסיד קרב כדי לנצח את המלחמה" [5]. כלומר, לעיתים נכון להקריב מהלך טקטי (כמו הצבעה בוועידה) כדי לבנות נרטיב ציבורי חזק יותר, שמחזק את הלגיטימציה של המנהיג בטווח הארוך. הפסד שקוף, מלווה בהצהרה עקרונית, היה עשוי להציג את גולן כמנהיג שמכבד את כללי המשחק – גם כשהם לא משרתים אותו. בפרסומים שלהם הם אף קובעים כי מנהיגים בדמוקרטיות – התלויים בקואליציה רחבה – נוטים להעדיף אסטרטגיות זהירות, ולעיתים אף להפסיד מהלך טקטי כדי לשמר את התמיכה הציבורית ולנצח בטווח הארוך.
גם בזירה הישראלית, פרופ' גדעון רהט מהאוניברסיטה העברית, מהחוקרים הבולטים של מוסדות דמוקרטיים ומפלגות, מדגיש כי "הדמוקרטיה הפנימית במפלגות היא תנאי הכרחי לאמון הציבורי במערכת הפוליטית כולה" וכי "שקיפות בתהליכי בחירה פנימיים אינה רק ערך – היא גם כלי אסטרטגי לחיזוק הלגיטימציה הציבורית של המנהיגות" [6]. רהט אף חקר את השפעת שיטות הבחירה במפלגות על יציבות פוליטית, והראה כי מנהיגים שמכבדים את הכרעת הרוב – גם כשהיא לא נוחה להם – זוכים לאמון ארוך טווח.
דווקא ממי שמבקש לבדל את עצמו מהשיח הריכוזי והכוחני של שותפיו לגוש, מצופה היה לנהוג אחרת. לא לפחד מהפסד, אלא לחבק אותו – כחלק מהליך דמוקרטי עמוק, כן, ואמיץ.
כי דמוקרטיה, היא לא רק יעד – היא גם הדרך.
מקורות
[1] בית של אמת לכל הדמוקרטים - סרוגיםבית של אמת לכל הדמוקרטים - סרוגיםבית של אמת לכל הדמוקרטים - סרוגים
[2] מפלגות "העבודה" ו"מרצ" התאחדו למפלגת "הדמוקרטים" ברשות יאיר גולן
[3] אשר אריאן ואחרים, מדד הדמוקרטיה הישראלית 2010, המכון הישראלי לדמוקרטיה
[6] גדעון רהט וראובן חזן, Democracy Within Parties: Candidate Selection Methods and their Political Consequences, Oxford University Press, 2010.
