מאז קריסת הארגונים התת-מדינתיים במזרח התיכון ועליית מדינות הלאום, נפתח חלון הזדמנויות נדיר לישראל להוביל סדר אזורי חדש. היחלשות הציר האיראני, מגעים ראשוניים עם סוריה, והתחייבות לבנון לפרק את חיזבאללה מנשקו - כל אלה מציבים את ישראל בעמדה אסטרטגית ייחודית. אך דווקא ברגע זה, הפוליטיקה הפנימית בישראל סוערת: ממשלת מיעוט, פרישת החרדים, הדחת חברי כנסת, והמרכז הפוליטי המתפורר.

הטור הזה מבקש לבחון את הקשר ההדוק בין פנים לחוץ: האם ישראל מסוגלת להוביל תהליך מדיני אזורי כשהיא עצמה אינה מסודרת? האם ניתן לקיים מדיניות חוץ אחראית כשאין קונצנזוס פנימי?

אנחנו מבקשים להתבונן בישראל של 2025 מתוך שתי נקודות מבט שמשתלבות זו בזו: האחת גיאופוליטית, אזורית ורחבה; והשנייה פוליטית-חברתית, פנימית וטעונה. יחד ד"ר שאול ינאי ואסף הלחמי, כתבנו טור זה מתוך אמונה שמדיניות חוץ אינה מתקיימת בחלל ריק - אלא תלויה ביכולתנו להנהיג מבית.

מצד אחד, עומדת ישראל בצומת דרכים אזורי; מצד שני, היא שוקעת לתוך קיפאון פוליטי עמוק. כיצד נוכל להציע חזון למדינות האזור, כשאיננו מצליחים להציע חזון לאזרחינו?

🌐 חלק ראשון - החזון האזורי שלי

מאת: ד"ר שאול ינאי

אני רואה את ישראל של 2025 כאחת המדינות היחידות במזרח התיכון שמסוגלות להציע סדר חדש. לאחר קריסת הארגונים התת-מדינתיים כמו חמאס וחיזבאללה, המרחב משתנה: איראן מאבדת השפעה, סוריה מתחילה שיח עם גורמים אזרחיים פרגמטיים, ולבנון מתחבטת בשאלת חיזבאללה - כל אלה יוצרים חלון הזדמנויות ייחודי.

במאמרי על עליית מדינות הלאום, טענתי שמדינות שנשענות על ממשל ריכוזי ולא על זהויות דתיות או אתניות, הן אלו שיכולות לשמר יציבות. עכשיו על ישראל להציג דגם כזה בעצמה - ולהציע ברית אזורית שלא מתמקדת רק באיומים, אלא בבניית שותפות מדינית ואזרחית.

ניתוח איכותי: תנאים להובלה אזורית

• תנאי הביטחון - על ישראל להבטיח כי אין איום מהחזית הצפונית או מעזה.
• תנאי הלגיטימיות - עליה להתבסס על עקרונות זכויות אדם ושלטון חוק.
• תנאי הריבונות - יציבות פנימית שתשדר לאחרות שהיא מסוגלת להנהיג.

תסריטים אפשריים

1. שיתוף פעולה אזורי מלא - הסכמי שלום חדשים, כולל עם סעודיה.
2. הסדרה חלקית - ניהול סכסוך ולא פתרונו; קואליציה ביטחונית-טקטית.
3. כישלון אסטרטגי - חזרה לעימותים, ניכור אזורי, והחמצת ההזדמנות.

🏛️ חלק שני - המשבר הפנימי שלי

מאת: אסף הלחמי

אני כותב מתוך תסכול עמוק. כשהממשל מתפורר, והמרכז הפוליטי משתף פעולה עם מהלכים סמכותניים - איך נוכל להתיימר להיות דמוקרטיה מובילה?

בטור האחרון שלי על יש עתיד, תהיתי כיצד לפיד - שדיבר על "שומרי הסף" - הפך לשותף בפועל לסיפוח, הדחה פוליטית, והשתקה של ביקורת. אם המרכז משתף פעולה, מי ישמור על ההסכמה? כמו כן, לא ניתן להתעלם מהשיתוק השלטוני לאחר פרישת החרדים. בטור "טור חירום", טענתי שהממשלה אולי תשרוד - אבל לא תנהיג. ממשלת מיעוט איננה רק שבר פוליטי - היא שבר רעיוני.

ניתוח איכותי: ארבעה כשלים בפוליטיקה הישראלית

• כשלים מוסדיים - הדחות ח"כים על בסיס אידאולוגיה פוגעות באמון הציבור.
• כשלים ערכיים - הסכמה שקטה להפרת נורמות פוליטיות ממלכתיות.
• כשלים אסטרטגיים - חוסר יכולת לגבש קואליציה רחבה למהלכים ארוכי טווח.
• כשלים תקשורתיים - מיסוך ציבורי, שימוש בדיסאינפורמציה, והשתקה.

תסריטים אפשריים

1. התחזקות ממשלתית זמנית - חזרת החרדים, שיקום אמון זמני.
2. בחירות חדשות - שינוי מהותי במפה הפוליטית.
3. שימור הקיפאון - ניהול משברים ללא פתרון, פגיעה במעמד הבינלאומי.

🔄 חלק שלישי - האסטרטגיה המשותפת שלנו

מאת: ינאי והלחמי

אני מאמין ואנחנו מסכימים - שישראל זקוקה לאסטרטגיה משולבת: מדיניות חוץ שנסמכת על יציבות פנים. לא נוכל להציע סדר אזורי כשבפנים שורר אי-סדר מוסדי וערכי. דוד בן-גוריון אמר: "מדיניותנו החיצונית נקבעת על ידי צרכינו הפנימיים"[5]. המכון למחקרי ביטחון לאומי מדגיש: "מדיניות חוץ אפקטיבית מחייבת בסיס מוסדי יציב - צבא אינו תחליף ליציבות אזרחית"[6].

ניתוח איכותי: התנאים לאסטרטגיה משולבת

• שקיפות ממשלתית - תשתיות מוסדיות שמאפשרות קבלת החלטות אמינות.
• הנהגה אחראית - מנהיגות שמציגה חזון, ולא רק מגיבה למשברים.
• שותפות אזרחית - שילוב כל האזרחים במרחב ההנהגה ובבנייה הציבורית.
• לכידות דמוקרטית - שמירה על נורמות של ביקורת, איזונים, ושיח פתוח.

תסריטים אפשריים

1. ישראל מובילה אזורית - בהינתן תיקון פנים, ישראל מציבה מודל מדיני.
2. החמצה היסטורית - הפנים גורמות להתפוררות ההזדמנות.
3. סטטוס קוו מסוכן - ניהול הזירה בלי חזון - עד להתנגשות הבאה.

בהרחבה לחלק השלישי בטור - האסטרטגיה המשולבת - עם הערכה הסתברותית של שלושת התסריטים שהוצגו קודם, תוך שילוב ניתוח איכותי, תיאורטי וכמותי:

🔄 אסטרטגיה משולבת – הערכת הסתברות לתסריטי מדיניות פנים-חוץ

מאת: ד"ר ינאי ואסף הלחמי

ההנחה שלנו היא כי מדיניות חוץ אפקטיבית תלויה בשילוב דינמי של יציבות פנימית, לגיטימציה אזרחית, ודגם מוסדי שמאפשר הנהגה אחראית. כדי להעריך את סיכויי התממשות כל תסריט, השתמשנו במדדים תיאורטיים מגוונים והצענו סימולציות אפשריות.

📊 טבלת הערכה הסתברותית לתסריטים משולבים

🔍 ניתוח איכותי מפורט לפי מדדים תיאורטיים

🔴 מדדים מוסדיים (שפסלי, שפליי, בנזאף)

• מדדי שפליי מראים על תרומה שולית גבוהה למפלגות קצה כמו עוצמה יהודית, שמחזיקות בכוח מיקוח גבוה בקואליציות שבירות – דבר שמקטין את הסיכוי ליצירת מדיניות חוץ מוסכמת.
• מדד בנזאף מצביע על כוח הצבעה קריטי של שחקנים מיעוטיים, המובילים לשיתוק החלטות בקבינט הביטחוני.

⚖️ מדדי יציבות ואיזון (שיווי משקל נאש, פארטו)

• כרגע אין שיווי משקל פוליטי יציב – שחקנים משנים עמדות ללא עלות פוליטית אמיתית, מה שפוגע באמון הציבור.
• כל ניסיון להגיע לפארטו פנימי בהקצאת משאבים (למשל, בין החרדים והחילונים) נתקל בקונפליקטים מוסדיים, מה שמוריד את סיכוי ההובלה האזורית.

🧠 מדדים תקשורתיים ורשתיים (Agenda Setting, Centrality)

• תיאוריית האג'נדה מראה על כשל בהעברת סדר יום חוץ מדיני, כאשר רוב התקשורת עוסקת בסכסוכים פנים.
• מדדי ריכוזיות (centrality) ברשתות השפעה מגלים שהשיח הפוליטי נשלט על ידי שחקנים בעלי עוצמה רגשית (למשל, בן-גביר או לפיד) – מה שמייצר פולריזציה גבוהה.

📐 מדדים מוסריים-חברתיים (גיני, בחירה ציבורית)

• מדד גיני לשיח פוליטי מצביע על אי-שוויון גובר בהשפעה בין אזרחים – קבוצות מיעוט לא זוכות לייצוג אפקטיבי.
• הבחירה הציבורית מראה שהפוליטיקאים פועלים לפי תועלת מוסדית ולא לפי אינטרס ציבורי רחב – מה שמחליש מהלכים אזוריים בעלי סיכון פנימי.

🧮 סיכום הסתברותי על ציר זמן