ממשלת נתניהו כממשלת מיעוט, כנראה תשרוד את המשבר - אך האם תשלם עליו מחיר פוליטי? לא בטוח כלל!

ממשלת מיעוט? אולי. אבל זו ממשלה עם זמן ועם מטרה, כי החרדים עזבו - אבל לא סגרו את הדלת. המשבר הנוכחי הוא לא הסוף – הוא רק תחילתו של מו"מ חדש שכן בפוליטיקה הישראלית, גם ממשלת מיעוט יכולה לשרוד – אם כולם מפחדים מבחירות.

ממשלת נתניהו הפכה ממשלת מיעוט ובעקבות פרישת ש"ס ויהדות התורה, ולכאורה בסכנת פיזור הכנסת והליכה לבחירת. אולם ככל הנראה תשרוד לפחות עד תחילת מושב החורף וכנראה גם לתוכו. כך שלנתניהו חודשים ארוכים להגיע לפתרון שישיב את המפלגות החרדיות לקואליציה. מצד אחד ומצד שני להן עצמן אין כל עניין לפזר את הכנסת וכדי לאפשר פתרון שיחזיר אותן לממשלה ולעטיני השלטון.

בטור חירום זה נציג תחזית: ממשלת נתניהו תשרוד עמוק אל תוך מושב החורף וכנראה אף תעשה את ימיה וסמוך למועד הבחירות בשנת 2026.

ניתוח פוליטי כמותי מבוסס על משפט האי-אפשרות של ארוו (Arrow's Impossibility Theorem) שיווי משקל פארטו, שיווי המשקל במערכות פוליטיות של שפסלי ווינגסט וכלי יצירת קואליציות של שפסלי ולייבר, שיבחן את המצב הפוליטי תוך שימוש במסגרת התאורטית של המשפט, תוך התחשבות במבנה הקואליציה, האופוזיציה, והדינמיקה הפוליטית בישראל.

תקציר: מה יקרה עם פרישת המפלגת החרדיות?

בניתוח טור החירום הזה, המסקנה המתבקשת היא כי מהומה רבה על לא מאומה.

פרישת החרדים לא תוביל בהכרח לנפילת הממשלה - אך היא תחשוף את שבריריותה, היות והאופוזיציה מפולגת ולכן הסיכוי להפלת הממשלה נמוך כרגע.

ניתוח היחסים על שלושת הצירים (ימין-שמאל מדיני-ביטחוני, שמרני-אזרחי דתי-חילוני וימין-שמאל חברתי-כלכלי), ממחיש את הקושי להרכיב קואליציה יציבה - אין קונצנזוס אידיאולוגי רחב בין השחקנים, והפערים בין הצירים יוצרים סתירות פנימיות, בדיוק כפי שמתאר משפט אי-האפשרות של ארו. לכן, סיכוי: בינוני - החרדים לא ממהרים לחבור לאופוזיציה, אך גם לא מחויבים לנתניהו.

למעשה, אפשר להניח ובהתבסס על מהלכי נתניהו בעבר, כי הוא שותף שקט למהלך הפרישה וכדי להוריד מעליו את הלחץ הפוליטי ליישום מהלכים שציבורית מקשים עליו מאוד - גיוס חרדים והמשך הלחימה בעזה ללא החזרת החטופים. כך, הוא נתפס בציבור כעומד פוליטית מול "הסחטנות". מצד אחד ומצד שני ממשיך לקיים את הקואליציה הרחבה שלו וכאשר המפלגות החרדיות ממשיכות לשמר את הנציגות שלהן במשרדי הממשלה ובהסכמים הקואליציוניים המניבים להן תמורות רבות (כלכליות ואחרות).

כך שלממשלת נתניהו מובטחות עוד כחצי שנה לפחות והיות ומושב הכנסת מתפזר וחוזר רק בסוף אוקטובר והאתגר האמיתי הבא שלו הוא אישור תקציב 2026 שיכול להדחות עד מרץ לאותה שנה.

בהתבסס על ניתוח המפה הפוליטית ומערכת היחסים בשלושת הצירים ימין-שמאל מדיני-ביטחוני, שמרני-אזרחי דתי-חילוני וימין-שמאל חברתי-כלכלי ו"אפקט הספוילר" של משפט האי-אפשרות של ארוו - עולה כי אין מערכת הצבעה מבוססת דירוג שיכולה לעמוד בו-זמנית בכל התנאים המצטברים לכדי השגת מכנה משותף של לפחות 61 מנדטים בהצבעה לפיזור הכנסת.

ממשלת המיעוט של נתניהו (50 מנדטים) נמצאת במצב פגיע לאחר פרישת יהדות התורה וש"ס, אך יש לה סיכוי סביר לשרוד בטווח הקצר עקב פגרת הכנסת וחוסר היכולת של האופוזיציה לגבש רוב עקב העדפות סותרות. הישרדות הממשלה תלויה ביכולתו של נתניהו להגיע להסכם עם החרדים או לנהל ממשלת מיעוט עם תמיכה סבילה. ההסתברויות הן:

• עד אוקטובר 2026 (בחירות חוקיות): 40% - סיכוי נמוך יחסית עקב התלות בתמיכה חיצונית.
• עד אוקטובר 2025 (פתיחת המושב): 80% - סיכוי גבוה עקב הפגרה וחוסר היכולת של האופוזיציה לגבש רוב.
• עד מרץ 2026 (סוף המושב): 60% - סיכוי בינוני, תלוי בהסכמים עם החרדים ובניהול המושב.

התרחיש הסביר ביותר הוא שהממשלה תשרוד את הפגרה ואולי את מושב החורף, אך ללא הסכם עם החרדים, היא עשויה ליפול במהלך 2026, מה שיוביל לבחירות מוקדמות. מכאן התחזית: ממשלת נתניהו תשרוד עמוק אל תוך מושב מושב החורף וכנראה אף תעשה את ימיה וסמוך למועד הבחירות בשנת 2026.

ניתוח מקוצר: הסיכוי שהמפלגות החרדיות יחברו לאופוזיציה להפלת הממשלה

גורמים בעד:

• תחושת בגידה מצד נתניהו.
• לחץ ציבורי פנימי מהמגזר החרדי.
• רצון להפעיל לחץ על חקיקת חוק הגיוס.
• ש"ס ויהדות התורה נמצאות בצד הימני-מדיני אך עם נטייה לכלכלה חברתית והקואליציה נוטה לימין כלכלי.
• הקואליציה הנוכחית (ללא החרדים) נוטה יותר למרכז-ימין מדיני וכלכלי, אך חילונית יותר ולמרות שמרנות דתית.

גורמים נגד:

• ש"ס ויהדות התורה ממוקמות בקצה הדתי והשמרני, אך לא בהכרח בקצה הימני-מדיני.
• חשש מבחירות שעלולות להחליש את כוחן.
• חוסר אמון באופוזיציה החילונית, שנעה בין מרכז לשמאל, עם נטייה לחילוניות.
• אפשרות לחזור לממשלה בתנאים טובים יותר.
• האופוזיציה מגוונת מאוד - מגוונת יותר כלכלית, אך נוטה לשמאל מדיני, מה שמקשה על יצירת קואליציה חלופית.
• הקואליציה נוטה לדתיות.

מסקנה:

• ממשלת המיעוט של נתניהו שברירית מאוד.
• הסיכוי לשרוד עד הבחירות החוקיות - נמוך עד בינוני, תלוי בעיקר בחרדים.
• ש"ס ויהדות התורה ממוקמות באופן עקבי בצד הדתי והשמרני, אך עם נטייה לכלכלה חברתית - מה שמרחיק אותן מהקואליציה הנוכחית אך גם מהאופוזיציה החילונית.
• הסיכוי שהחרדים יחברו לאופוזיציה להפלת הממשלה - בינוני, אך הם יעדיפו להפעיל לחץ מבחוץ לפני שיפעלו לפיזור הכנסת.

ניתוח היחסים על שלושת הצירים, ממחיש את הקושי להרכיב קואליציה יציבה - אין קונצנזוס אידיאולוגי רחב בין השחקנים, והפערים בין הצירים יוצרים סתירות פנימיות, בדיוק כפי שמתאר משפט אי-האפשרות של ארו. לכן, סיכוי: בינוני - החרדים לא ממהרים לחבור לאופוזיציה, אך גם לא מחויבים לנתניהו.

כל זה כמובן בערבון מוגבל - אם נתניהו ישכיל לנצל את הורדת המשקולות הקואליציוניות מעל כתפיו הפוליטיות ולצאת למהלך מהיר של הסכם אזורי בעזה ועם מדינות המפרץ, סוריה ולבנון, הוא יוכל להקדים את הבחירות עם סיכויים כמעט ודאיים לנצח ולהרכיב שוב ממשלה שתוכל לשוב ולעסוק בהפיכה המשפטית וחוק הגיוס.

קראתם עד פה? סיימתם!
ההרחבה למטה נועדה למתעניינים.ות בניתוח העומק שעל בסיסו התקציר שלמעלה והגיבוי האקדמי-מדעי שלו.

בהרחבה: המפה הפוליטית וניתוח עמדות וקואליציות אפשרויות

בפרק זה מוצג ניתוח עומק ובהתבסס על התיאורה המדעית (ראו הרחבה פה) והמאפשר הבנה של המסקנות המוצגות בתקציר למעלה.

המפה הפוליטית מתבססת על הצטרפות תקווה חדשה לקואליציה (ספטמבר 2024), פרישת יהדות התורה (15.7.2025) וש"ס (16.7.2025), ועל בסיס שלושת הצירים המייצגים רצף העמדות הנפוץ (ימין-שמאל מדיני-ביטחוני, שמרני-אזרחי ודתי-חילוני, ימין-שמאל חברתי-כלכלי).

מצב המנדטים

לאחר הבחירות לכנסת ה-25 (נובמבר 2022), הקואליציה המקורית כללה 64 מנדטים:

• הליכוד: 32 מנדטים

• ש"ס: 11 מנדטים

• יהדות התורה: 7 מנדטים

• הציונות הדתית: 7 מנדטים

• עוצמה יהודית: 6 מנדטים

• נעם: 1 מנדט

עדכונים:

• תקווה חדשה (4 מנדטים) הצטרפה לקואליציה בספטמבר 2024 לאחר הסכם בין גדעון סער לנתניהו.
• יהדות התורה (7 מנדטים) פרשה ב-15.7.2025 עקב מחלוקת על חוק הגיוס.
• ש"ס (11 מנדטים) פרשה ב-16.7.2025, גם כן על רקע חוק הגיוס.

קואליציה נוכחית (50 מנדטים) ולאחר פרישת המפלגת החרדיות:

• הליכוד: 32
• תקווה חדשה: 4
• הציונות הדתית: 7
• עוצמה יהודית: 6
• נעם: 1

אופוזיציה (70 מנדטים):

• יש עתיד (יאיר לפיד): 24
• המחנה הממלכתי (בני גנץ): 8
• ישראל ביתנו (אביגדור ליברמן): 6
• רע"מ (מנסור עבאס): 5
• חד"ש-תע"ל: 5
• הדמוקרטים (יאיר גולן): 4
• יהדות התורה: 7
• ש"ס: 11
• בלד: 1

כדי להפיל את הממשלה, האופוזיציה זקוקה ל-61 קולות להצעת אי-אמון קונסטרוקטיבית (עם מועמד חלופי לראשות ממשלה) או להצבעה על פיזור הכנסת (שאינה אפשרית בטווח של כשישה חודשים ובגלל נפילת הצעה דומה לאחרונה).

ניתוח לפי צירים ותרשימים דו-ממדיים

בחינת מיקום המפלגות ועל בסיס צירים דו-ממדיים תיאורטיים הממקמים את המפלגות על הרצף של כל אחד מהם וביחס לשאר הרצפים (ההשוואה היא דו-ממדית וכדי לפשט הצגה תלת-ממדית מורכבת).

השוואת צירים א': ימין-שמאל מדיני-ביטחוני מול שמרני-אזרחי ודתי-חילוני

• ציר X: ימין-שמאל מדיני-ביטחוני:

  • ימין קיצוני: תמיכה בשליטה מלאה בשטחים, התנגדות להסכמים מדיניים (הציונות הדתית, עוצמה יהודית, נעם).
  • ימין מתון: מדיניות ביטחונית נוקשה אך פרגמטית (הליכוד, תקווה חדשה, ישראל ביתנו).
  • מרכז: נכונות למשא ומתן תחת תנאים (יש עתיד, המחנה הממלכתי).
  • שמאל: תמיכה בהסדר מדיני ונסיגה חלקית (הדמוקרטים, חד"ש-תע"ל).
  • נייטרלי: מפלגות עם דגש סקטוריאלי (רע"מ, יהדות התורה, ש"ס).

• ציר Y: שמרני-אזרחי ודתי-חילוני:

• דתי-שמרני: תמיכה במדינת הלכה או שימור מעמד הדת (הציונות הדתית, עוצמה יהודית, נעם, יהדות התורה, ש"ס).
• מסורתי: זהות יהודית עם גמישות (הליכוד, תקווה חדשה, המחנה הממלכתי).
• חילוני: תמיכה בהפרדת דת ומדינה (יש עתיד, ישראל ביתנו, הדמוקרטים).
• לא-יהודי: מפלגות ערביות עם זהות לא-יהודית (רע"מ, חד"ש-תע"ל, בלד).

מיקום המפלגות:

• ימין קיצוני, דתי-שמרני: הציונות הדתית, עוצמה יהודית, נעם (פינה ימנית-עליונה).
• ימין מתון, מסורתי: הליכוד, תקווה חדשה (ימין, מרכז-עליון).
• ימין מתון, חילוני: ישראל ביתנו (ימין, תחתית).
• מרכז, חילוני: יש עתיד (מרכז, תחתית).
• מרכז, מסורתי: המחנה הממלכתי (מרכז, מרכז).
• שמאל, חילוני: הדמוקרטים, חד"ש-תע"ל (שמאל, תחתית).
• נייטרלי, דתי-שמרני: יהדות התורה, ש"ס (מרכז-ימין קל, עליון).
• נייטרלי, לא-יהודי: רע"מ, בלד (מרכז-שמאל, תחתית-מרכז).

מסקנות:

• לכידות הקואליציה: הקואליציה מרוכזת בימין המדיני-ביטחוני, עם שילוב של מפלגות דתיות (הציונות הדתית, עוצמה יהודית, נעם) ומסורתיות (הליכוד, תקווה חדשה), מה שיוצר יציבות פנימית יחסית.
• פיזור האופוזיציה: האופוזיציה מפוזרת לאורך שני הצירים. ישראל ביתנו קרובה לקואליציה בציר המדיני-ביטחוני אך רחוקה בציר הדתי-חילוני. יהדות התורה וש"ס קרובות לקואליציה בציר הדתי-חילוני אך לא בהכרח בציר המדיני. משפט ארוו מדגיש כי העדפות סותרות (למשל, בין ישראל ביתנו לרע"מ) מקשות על האופוזיציה לגבש רוב של 61 קולות להפלת הממשלה, שכן אין הסכמה על מועמד חלופי או מדיניות משותפת.

השוואת צירים ב': ימין-שמאל מדיני-ביטחוני מול ימין-שמאל חברתי-כלכלי

• ציר X: ימין-שמאל מדיני-ביטחוני (כמתואר לעיל).

• ציר Y: ימין-שמאל חברתי-כלכלי:

• ימין כלכלי: שוק חופשי, הפרטה, צמצום רווחה (הליכוד, תקווה חדשה, יש עתיד).
• מרכז כלכלי: מדיניות מעורבת (המחנה הממלכתי).
• שמאל כלכלי: רווחה, צמצום פערים (הדמוקרטים, חד"ש-תע"ל).
• סקטוריאלי: תקציבים לקהילות ספציפיות (יהדות התורה, ש"ס, רע"מ, בלד).

מיקום המפלגות:

• ימין מדיני, ימין כלכלי: הליכוד, תקווה חדשה (פינה ימנית-עליונה).
• ימין קיצוני, ימין כלכלי: הציונות הדתית, עוצמה יהודית, נעם (ימין קיצוני, עליון).
• ימין מתון, ימין כלכלי: ישראל ביתנו (ימין, עליון).
• מרכז מדיני, ימין כלכלי: יש עתיד (מרכז, עליון).
• מרכז מדיני, מרכז כלכלי: המחנה הממלכתי (מרכז, מרכז).
• שמאל מדיני, שמאל כלכלי: הדמוקרטים, חד"ש-תע"ל (שמאל, תחתית).
• נייטרלי מדיני, סקטוריאלי: יהדות התורה, ש"ס (מרכז-ימין קל, תחתית-מרכז).
• נייטרלי/שמאל קל, סקטוריאלי: רע"מ, בלד (מרכז-שמאל, תחתית).

מסקנות:

• לכידות הקואליציה: הקואליציה מרוכזת בימין המדיני-ביטחוני והימין הכלכלי (או פחות ממוקדת כלכלית במקרה של הציונות הדתית ונעם), מה שמקל על שיתוף פעולה פנימי.
• פיזור האופוזיציה: האופוזיציה מפוצלת בציר הכלכלי. יש עתיד וישראל ביתנו קרובות לקואליציה כלכלית, בעוד יהדות התורה, ש"ס, הדמוקרטים ורע"מ נוטות לשמאל כלכלי או לצרכים סקטוריאליים. משפט ארוו מצביע על כך שהעדפות כלכליות סותרות (למשל, בין יש עתיד לש"ס) מקשות על האופוזיציה לגבש קואליציה חלופית. ש"ס ויהדות התורה עשויות לתמוך סבילות בממשלה תמורת תקציבים סקטוריאליים, מה שמגדיל את סיכויי הישרדות הממשלה.

השוואת צירים ג': שמרני-אזרחי ודתי-חילוני מול ימין-שמאל חברתי-כלכלי

• ציר X: שמרני-אזרחי ודתי-חילוני (כמתואר לעיל).

• ציר Y: ימין-שמאל חברתי-כלכלי (כמתואר לעיל).

מיקום המפלגות:

• דתי-שמרני, ימין כלכלי: הציונות הדתית, עוצמה יהודית, נעם (שמאלית-עליונה).
• מסורתי, ימין כלכלי: הליכוד, תקווה חדשה (מרכז-שמאל, עליון).
• חילוני, ימין כלכלי: יש עתיד, ישראל ביתנו (ימין, עליון).
• מסורתי, מרכז כלכלי: המחנה הממלכתי (מרכז, מרכז).
• חילוני, שמאל כלכלי: הדמוקרטים, חד"ש-תע"ל (ימין, תחתית).
• דתי-שמרני, סקטוריאלי: יהדות התורה, ש"ס (שמאל, תחתית-מרכז).
• לא-יהודי, סקטוריאלי: רע"מ, בלד (ימין-מרכז, תחתית).

מסקנות:

• לכידות הקואליציה: הקואליציה משלבת מפלגות דתיות-שמרניות ומסורתיות עם נטייה כלכלית ימנית, מה שיוצר לכידות יחסית.
• פיזור האופוזיציה: האופוזיציה מפוצלת בציר הדתי-חילוני, כאשר יהדות התורה וש"ס קרובות לקואליציה בציר זה, אך רחוקות ממפלגות חילוניות כמו יש עתיד. בציר הכלכלי, ש"ס ויהדות התורה קרובות לשמאל כלכלי (יחד עם הדמוקרטים ורע"מ), אך המחלוקות בציר הדתי-חילוני מונעות שיתוף פעולה. משפט ארוו מדגיש כי העדפות סותרות מקשות על האופוזיציה לגבש רוב להפלת הממשלה.

מסקנות משותפות מכל השוואת הצירים

• לכידות הקואליציה: הקואליציה (50 מנדטים) מראה לכידות גבוהה יחסית בכל שלושת הצירים: ימין מדיני-ביטחוני, שמרנות דתית-מסורתית, וימין כלכלי (או פחות ממוקד כלכלית במקרה של הציונות הדתית ונעם). עם זאת, היעדר רוב (61 מנדטים) הופך אותה לממשלת מיעוט התלויה בתמיכה חיצונית, בעיקר מיהדות התורה וש"ס.
• פיזור האופוזיציה: האופוזיציה (70 מנדטים) מפוזרת בכל הצירים:
  • מדיני-ביטחוני: ישראל ביתנו קרובה לקואליציה, בעוד הדמוקרטים וחד"ש-תע"ל רחוקות.
  • דתי-חילוני: יהדות התורה וש"ס קרובות לקואליציה, בעוד יש עתיד וישראל ביתנו מתנגדות לשמרנות דתית.
  • חברתי-כלכלי: יהדות התורה, ש"ס ורע"מ נוטות לשמאל כלכלי או צרכים סקטוריאליים, בעוד יש עתיד וישראל ביתנו קרובות לימין הכלכלי של הקואליציה.
• משפט האי-אפשרות של ארוו: המשפט מדגיש כי העדפות סותרות בין מפלגות האופוזיציה מקשות על גיבוש רוב של 61 קולות להפלת הממשלה. לדוגמה:
  • ישראל ביתנו לא תתמוך בקואליציה עם רע"מ או חד"ש-תע"ל עקב הבדלים מדיניים וביטחוניים.
  • יהדות התורה וש"ס לא יתמכו במפלגות חילוניות התומכות בגיוס חרדים או בהפרדת דת ומדינה.
  • הדמוקרטים וחד"ש-תע"ל לא יתמכו במועמד ימני כמו גנץ או לפיד לראשות ממשלה.

מה יקרה בפועל?

א. האם ממשלת נתניהו תשרוד עד מועד הבחירות הבאות (אוקטובר 2026)?

• ניתוח: ממשלת המיעוט של נתניהו (50 מנדטים) נמצאת במצב פגיע, אך הפיזור האידיאולוגי של האופוזיציה מקטין את הסבירות להפלתה בטווח הקצר. האופוזיציה זקוקה ל-61 קולות להצעת אי-אמון קונסטרוקטיבית, אך המחלוקות בצירים (דתי-חילוני, מדיני-ביטחוני, כלכלי) מקשות על גיבוש רוב כזה. בנוסף, הכנסת צפויה לצאת לפגרה בקרוב (סוף יולי 2025), מה שמפחית את הסיכון להצבעות אי-אמון בטווח הקצר. עם זאת, ללא חזרת יהדות התורה או ש"ס לקואליציה, הממשלה תתקשה לשרוד בטווח הארוך (מעבר ל-2025), שכן היא תלויה בתמיכה חיצונית לקידום חקיקה ותקציבים.
• תרחישים אפשריים:
  1. חזרת החרדים לקואליציה: נתניהו עשוי להגיע להסכם עם יהדות התורה ו/או ש"ס תוך ימים או שבועות (עד אמצע אוגוסט 2025) בנוגע לחוק הגיוס או תקציבים סקטוריאליים, מה שיחזיר את הקואליציה ל-61 מנדטים או יותר.
  2. הישרדות כממשלת מיעוט: הממשלה יכולה לשרוד עם תמיכה סבילה של החרדים (הימנעות בהצבעות אי-אמון), במיוחד במהלך הפגרה ובמושב החורף (אוקטובר 2025-מרץ 2026).
  3. בחירות מוקדמות: אם האופוזיציה תצליח לגייס 61 קולות, היא יכולה להפיל את הממשלה. הסיכוי לכך נמוך בטווח הקצר עקב המחלוקות האידיאולוגיות, אך עשוי לגדול ב-2026 אם לא יושג הסכם עם החרדים.
• הסתברות: של 40% שהממשלה תשרוד עד אוקטובר 2026. הסיכוי נמוך יחסית עקב התלות בתמיכה חיצונית והקושי לקדם חקיקה כממשלת מיעוט. הסיכוי גבוה יותר (כ-60%) שהממשלה תשרוד עד סוף 2025, במיוחד אם נתניהו יגיע להסכם עם החרדים.

ב. מה ההסתברות שממשלת נתניהו תשרוד עד לפתיחת המושב הקרוב (אוקטובר 2025)?

• ניתוח: המושב הקרוב של הכנסת צפוי להתחיל בסוף אוקטובר 2025, לאחר פגרת הקיץ (יולי-אוקטובר 2025). במהלך הפגרה, הסיכון להצבעת אי-אמון נמוך, שכן הכנסת לא מתכנסת להצבעות קריטיות. נתניהו עשוי לנצל את התקופה הקרובה (יולי–אוגוסט 2025) כדי להגיע להסכם עם יהדות התורה ו/או ש"ס, מה שיחזק את הקואליציה. גם אם לא יושג הסכם, החרדים עשויים להימנע מתמיכה בהצעת אי-אמון של האופוזיציה החילונית עקב התנגדותם למדיניות של מפלגות כמו יש עתיד וישראל ביתנו (למשל, גיוס חרדים). הפיזור האידיאולוגי של האופוזיציה, כפי שמומחש בתרשימים, מגדיל את הסיכוי שהממשלה תשרוד את הפגרה.
• הסתברות: הסתברות של 80% שהממשלה תשרוד עד פתיחת המושב הקרוב (אוקטובר 2025), הודות לפגרה ולקושי של האופוזיציה לגבש רוב בטווח הקצר.

ג. מה ההסתברות שממשלת נתניהו תשרוד עד לאחר המושב הקרוב (מרץ 2026)?

• ניתוח: המושב הקרוב (מושב החורף, אוקטובר 2025-מרץ 2026) יהווה אתגר משמעותי יותר לממשלה, שכן היא תצטרך לקדם חקיקה ולהעביר תקציב, מה שדורש רוב של 61 קולות. כממשלת מיעוט (50 מנדטים), הממשלה תלויה בתמיכה חיצונית של יהדות התורה (7) ו/או ש"ס (11). אם נתניהו לא יצליח להחזיר את החרדים לקואליציה או להבטיח את תמיכתם הסבילה, האופוזיציה עשויה לנצל את המושב כדי לקדם הצעת אי-אמון. עם זאת, הפיזור האידיאולוגי של האופוזיציה, כפי שמומחש בתרשימים, ממשיך להוות מחסום לגיבוש רוב. לדוגמה:
  • ישראל ביתנו לא תתמוך בקואליציה עם רע"מ או חד"ש-תע"ל.
  • יהדות התורה וש"ס לא יתמכו במפלגות חילוניות התומכות בגיוס חרדים.
  • הדמוקרטים וחד"ש-תע"ל לא יתמכו במועמד ימני כמו גנץ.
• הסתברות: של 60% שהממשלה תשרוד עד סוף מושב החורף (מרץ 2026). הסיכוי תלוי ביכולתו של נתניהו להגיע להסכם עם החרדים או לנהל את המושב באופן שימנע הצבעות קריטיות. הסיכוי נמוך יותר מאשר בטווח הקצר (עד אוקטובר 2025) עקב האתגרים במושב החורף.

מסקנה

ממשלת המיעוט של נתניהו (50 מנדטים) נמצאת במצב פגיע לאחר פרישת יהדות התורה וש"ס, אך יש לה סיכוי סביר לשרוד בטווח הקצר עקב פגרת הכנסת וחוסר היכולת של האופוזיציה לגבש רוב של 61 קולות עקב העדפות סותרות, כפי שמומחש בהשוואות הצירים השונות ובמשפט האי-אפשרות של ארוו. בטווח הארוך, הישרדות הממשלה תלויה ביכולתו של נתניהו להגיע להסכם עם החרדים או לנהל ממשלת מיעוט עם תמיכה סבילה. ההסתברויות הן:

• עד אוקטובר 2026 (בחירות חוקיות): 40% – סיכוי נמוך יחסית עקב התלות בתמיכה חיצונית.
• עד אוקטובר 2025 (פתיחת המושב): 80% – סיכוי גבוה עקב הפגרה וחוסר היכולת של האופוזיציה לגבש רוב.
• עד מרץ 2026 (סוף המושב): 60% – סיכוי בינוני, תלוי בהסכמים עם החרדים ובניהול המושב.

התרחיש הסביר ביותר הוא שהממשלה תשרוד את הפגרה ואולי את מושב החורף, אך ללא הסכם עם החרדים, היא עשויה ליפול במהלך 2026, מה שיוביל לבחירות מוקדמות.

רקע תיאורטי - שיווי משקל שפסלי, משפט האי-אפשרות של ארוו והקשרו לפוליטיקה הישראלית

ניתוח הפוליטי מתבסס על מספר תיאוריות מתחומי הכלכלה ומדע המדינה ובהן תורת "הפוליטיקה הכלכלית" שהנה ענף במדע המדינה והמסייע לבצע ניתוח מבניים פוליטיים ומתוך השענות על תורת המשחקים ומונחים כמו משפט אי-האפשרות של ארוו [1] שיווי משקל פארטו [2], שיווי המשקל במערכות פוליטיות של שפסלי ווינגסט [3] וכלי ליצירת קואליציות של שפסלי ולייבר [4].

בפרט, הניתוח מתייחס לכורח ולמציאות הישראלית של ניתוח המיקום הפוליטי של מפלגות, לא בהתבסס על רצף יחיד של ימין-שמאל מדיני אלא על שלושה מימדים לפחות (מדיני, אזרחי וכלכלי) ומטעם זה נוצרים תסריטים המתבססים על שיווי משקל כלכליים שונים: בטחון\כלכלה או בטחון\דת וכדומה.

שיווי משקל פארטו (Pareto Efficiency)

שיווי משקל פארטו (או יעילות פארטו) הוא מצב שבו אי אפשר לשפר את מצבו של פרט אחד מבלי לפגוע במצבו של פרט אחר. כלומר, כל שינוי שייטיב עם מישהו - יפגע במישהו אחר.

בהקשר של העדפות חברתיות:

• אם כל פרט בחברה מעדיף את חלופה A על חלופה B, אז גם ההעדפה החברתית צריכה לשקף את זה – כלומר, A צריכה להיות מועדפת על B.
• זהו תנאי של הסכמה כללית: אם כולם מסכימים, החברה צריכה "לשמוע בקולם".

שיווי משקל פארטו הוא תנאי "רך" אך קריטי המייצג את המינימום של היגיון קולקטיבי, אך עצם הדרישה לו תורמת לאי-האפשרות של שיטה מושלמת. במשפט אי-האפשרות של ארוו הוא הופך לחלק מהבעיה: עצם הדרישה להיגיון בסיסי כזה, יחד עם דרישות אחרות, מובילה למסקנה שאין שיטת הצבעה מושלמת.

משפט אי האפשרות של ארוו

משפט האי-אפשרות של ארוו (Arrow's Impossibility Theorem; Arrow, Kenneth J. (1951). Social Choice and Individual Values. New York: Wiley) [1], שפותח על ידי הכלכלן קנת' ארוו ומתוך התיאוריה הכלכלית, תורת המשחקים והמדע הפוליטי, שניסח את המשפט בשנת 1951. הוא ביקש לבדוק האם ניתן לגבש העדפה חברתית (כלומר, סדר עדיפויות של חברה שלמה) מתוך העדפות אינדיבידואליות של חברי החברה, תוך שמירה על מספר תנאים "הגיוניים".

ארוו טוען כי אין שיטת הצבעה "הוגנת" שיכולה להמיר העדפות של פרטים להעדפה קולקטיבית מבלי להפר לפחות אחד ממספר עקרונות בסיסיים. כך שבפועל לא תתקיים מערכת הצבעה מבוססת דירוג (ranked-choice voting) שיכולה לעמוד בו-זמנית בכל התנאים הבאים:

• תחום בלתי מוגבל (Unrestricted Domain): המערכת חייבת לאפשר כל סדר העדפות אפשרי של הבוחרים.
• אי-דיקטטורה (Non-dictatorship): ההחלטה לא תלויה בהעדפות של מצביע יחיד.
• יעילות פארטו (Pareto Efficiency): אם כולם מעדיפים אפשרות אחת על פני אחרת, המערכת תבחר בה.
• עצמאות של חלופות לא רלוונטיות (Independence of Irrelevant Alternatives): הבחירה בין שתי אפשרויות לא תושפע מהוספת או הסרת אפשרויות אחרות.

כל שיטה שמנסה לקיים את כל התנאים האלו תיכשל - אלא אם כן היא דיקטטורית (כלומר, העדפות של פרט אחד קובעות תמיד את ההעדפה החברתית).

עקרונות משפט אי-האפשרות של ארו:

1. שלמות – לכל זוג מועמדים, החברה יכולה להשוות ביניהם.
2. טרנזיטיביות – אם החברה מעדיפה את A על B ואת B על C, אז היא גם מעדיפה את A על C.
3. אי-דיקטטורה – אין אדם אחד שהעדפותיו תמיד קובעות את תוצאת ההצבעה.
4. עצמאות מהעדפות לא רלוונטיות – ההעדפה בין A ל-B לא צריכה להיות מושפעת מהעדפות לגבי מועמד שלישי C.
5. ריבוי אפשרויות – יש לפחות שלושה מועמדים לבחירה.

משפט ארו מוכיח שאם יש שלושה מועמדים או יותר, אי אפשר לקיים את כל התנאים האלה בו-זמנית - כלומר, כל שיטת הצבעה תיכשל לפחות באחד מהם. כך שאין שיטת בחירות "הוגנת" לחלוטין ולכן כל הצבעה היא פשרה בין העקרונות החשובים של כל שחקן.

לכן הניתוח למעלה מרחיב מעבר לתפיסה המקובלת של השוואה דו-צירית ומוסיף ציר רעיוני נוסף ומנתח את המרחב הפוליטי בישראל בשלושה ממדים לפחות, וכך מתאפשרת הבנה מדויקת יותר של התסריטים הפוליטיים האפשריים. לכן ובמפה הפוליטית בישראל:

• יש שחקנים רבים עם העדפות שונות וסותרות.
• אין דרך אחת "הוגנת" להמיר את העדפותיהם להחלטה קולקטיבית יציבה.
• לכן, גם אם הממשלה שורדת פורמלית, היא לא תוכל לתפקד באופן אפקטיבי לאורך זמן.

בהקשר הפוליטי הישראלי, המשפט רלוונטי מכיוון שהוא מדגיש את הקושי ביצירת קואליציה יציבה כאשר קיימות העדפות סותרות בין מפלגות. המערכת הפרלמנטרית הישראלית, שבה ממשלות תלויות בקואליציות רב-מפלגתיות, מועדת לאי-יציבות עקב מחלוקות אידיאולוגיות, כפי שנראה בניתוח הצירים. כך מודגש הקושי ביצירת קואליציה יציבה כאשר קיימות העדפות מגוונות וסותרות בין מפלגות. בפרט, המערכת הפוליטית הישראלית, שבה ממשלות נבנות על בסיס קואליציות של מפלגות עם אידיאולוגיות שונות, מועדת ל"אפקט הספוילר" ולחוסר יציבות, כפי שמרמז המשפט. הקושי להגיע להסכמה על מדיניות משותפת, במיוחד בנושאים כמו גיוס חרדים, עלול להוביל לקריסת קואליציות.

מקורות ומראי מקום

[1] קורס של אוניברסיטת סטנפורד מציג את המשפט כחלק מתיאוריה של בחירה חישובית
http://web.stanford.edu/~ashishg/msande336/handouts/notes2_tmp.pdf

[2] Arrow, Kenneth J. (1950). "A Difficulty in the Concept of Social Welfare." Journal of Political Economy, 58(4), 328–346.

[3] שפסלי ווינגסט על שיווי המשקל במערכות פוליטיות
http://www.researchgate.net/profile/Barry_Weingast/publication/226090170_Structure-induced_equilibrium_and_legislative_choice/links/00b7d52c4564398577000000.pdf

[4] יצירת קואליציות, על פי שפסלי ולייבר
http://allman.rhon.itam.mx/~emagar/ep3/lecturas/democParlamentaria/laver+shepsle1990.pdf