שבועיים לפני הבחירות לכנסת ה-26, ישראל נמצאת בתיקו אסטרטגי ללא יתרון לאף צד והבחירות יוכרעו בשוליים: ממשלת מעבר עדיין התוצאה הסבירה והיתרון עבר לימין.

נכון ל-13 באוקטובר 2026: הסקרים מראים תיקו מבני מתמשך בין גוש נתניהו (ליכוד, חרדים, ימין דתי/לאומי) עם יתרון טקטי לרוב ובשונה בניתוח ספטמבר, אף צד לא מגיע באופן עקבי ל-61 מנדטים, שאינו תרחיש הבסיס יותר. לכן, הסתברות משלת מעבר בראשות נתניהו עם כ32% (וכ55% עם ממשלת רוב), אייזנקוט עם כ34% (מיעוט או רוב) ואחדות 10%.

הבחירות צפויות להיות מוכרעות פחות בשאלה מי המפלגה הגדולה ויותר אלא על מעבר עמך ישראל, המילואימניקים-הכלכלית ונכונות להקים ממשלת מיעוט. השאלה - מי ישרוף פחות קולות? המשתנה המכריע הוא אחוז החסימה (המעלה את אי-הוודאות ב-±5-8 נקודות אחוז לכל תרחיש). לכן, התוצאה תלויה מאוד ביום הבחירות עצמו, באחוזי הצבעה (מילואימניקים, חרדים, ערבים) וביכולת לתיאום אחרי הקלפיות. אין רוב "טבעי" יציב, ולכן הסיכוי הגבוה ביותר הוא למשא ומתן מורכב או להמשך המצב הקיים.

אומדן הסתברויות

על מה הבחירות?

מצד אחד, גוש נתניהו התאושש ביחס לחודשים הקודמים. המצב הביטחוני, תחושת האיום, והקושי של האופוזיציה להציג חלופת שלטון מגובשת העניקו לימין רוח גבית מסוימת. מצד שני, גוש האופוזיציה הציונית ממשיך להוביל או להיות צמוד בסקרים רבים ברמת המפלגות הגדולות ואיזנקוט מוביל בחלק מהסקרים בשאלת ההתאמה לראשות הממשלה.

אלא שכל אלה כמעט אינם הסיפור המרכזי, שהוא ארבעה מנדטים וליתר דיוק: מי יעבור את אחוז החסימה ומי יישאר מתחתיו. ככל שמתקרבים ליום הבחירות, מתחדדת ההבנה שהכנסת הבאה תוכרע פחות בקלפי עצמה ויותר באזור הדמדומים שבין 2.8% ל-4.0%.

לכן, הסיכוי הגבוה ביותר איננו לניצחון ברור של אחד המחנות, אלא להמשך המצב המוכר מהשנים האחרונות: משא ומתן ארוך, קואליציות מורכבות ויכולת מוגבלת להגיע להכרעה. במערכת בחירות שבה ארבעה מנדטים יכולים להזיז שישה או שבעה מנדטים בין הגושים, מי שיקבע את תוצאות הבחירות לא יהיה בהכרח ראש המפלגה הגדולה ביותר.

ייתכן מאוד שזו תהיה מפלגה שאיש לא יזכור את שמה חודש אחרי הבחירות.

הניתוח שלהלן הוא עדכון הסתברותי-שיפוטי, לא סקר נוסף ולא תוצר של מודל סטטיסטי מלא. הוא מפריד בין תוצאת הקלפי לבין היכולת להשביע ממשלה.

בחירות של סף, לא של גושים

הטעות הנפוצה ביותר בניתוח הבחירות היא להתמקד בשאלה כמה מנדטים מקבלים הליכוד או ישר. בפועל, המערכת נמצאת במצב שבו שני הגושים המרכזיים מתקרבים לגודל דומה.

גוש נתניהו נע ברוב הסקרים באזור 52-55 מנדטים, בעוד גוש האופוזיציה הציונית נע סביב 49-54 מנדטים. המפלגות הערביות מוסיפות כ-12-13 ואפילו 14 מנדטים ואינן משתלבות באופן טבעי באף אחד מהגושים^[5][6]. במצב כזה, כל מפלגת סף הופכת לשחקן אסטרטגי.

חשוב להעיר, סיכוי 25-30% לממשלת מיעוט בראשות אייזנקוט ריאלי רק אם תהיה נכונות לתמיכה חיצונית ערבית (או הימנעות). הציבור מתנגד לכך ברובו, וחלק מהשותפים הפוטנציאליים (ליברמן, חלקים בביחד) מתנגדים. לכן התרחיש הזה דורש פשרות קשות יותר מממשלת מיעוט של או אפילו אחדות עם נתניהו.

במונחי תורת המשחקים, לא מדובר עוד בתחרות בין שתי קואליציות, אלא במשחק ווטו רב-שחקני שבו מפלגה של ארבעה מנדטים עשויה להיות שווה יותר ממפלגה של עשרים.

עופר וינטר עשוי להכריע והנדל וזליכה מחזיקים את המפתח השני

אם קיימת כיום מפלגה אחת שמחזיקה את מפתח הבחירות, זוהי עמך ישראל בראשות ‎עופר וינטר ורוב הסקרים מציבים אותה בדיוק באזור אחוז החסימה. אם תעבור, גוש הימין מקבל תוספת ישירה של ארבעה עד חמישה מנדטים ומונע אובדן קולות משמעותי. אם תיכשל, אותם קולות נעלמים מהמערכת ומחלישים את הפוטנציאל של גוש נתניהו להרכיב ממשלה.

במילים פשוטות: מעבר של ‎עופר וינטר עשוי להיות שווה יותר משני מנדטים נוספים לליכוד.

בצד השני נמצאת המילואימניקים-הכלכלית המרחפת סביב אחוז החסימה. התרחיש המסוכן ביותר לנתניהו הוא מעבר של הנדל-זליכה יחד עם כישלון של וינטר. התרחיש המסוכן ביותר לאופוזיציה הוא מעבר של וינטר לצד כישלון של הנדל-זליכה.

זהו בדיוק סוג המשחק שזיהו במכון דעות כבר בספטמבר: לא קרב בין גושים אלא קרב על יעילות קולות.

הציבור נע ימינה, אך לא בהכרח לממשלה

המצב הביטחוני יצר פרדוקס פוליטי.

מצד אחד, רוב הציבור ממשיך לראות באיראן, בלבנון וביהודה ושומרון את האיומים המרכזיים. האמון בצה"ל גבוה מאוד והביטחון נמצא בראש סדר היום הציבורי. מצד שני, האמון בממשלה נמוך משמעותית מהאמון במערכת הביטחון, ורוב הציבור עדיין תומך בוועדת חקירה ממלכתית^[3]. לכן לא מתקיים כעת אפקט קלאסי של התכנסות סביב הדגל (Rally Around The Flag).

הבוחר הישראלי מבטא עמדה מורכבת יותר: הוא רוצה יד קשה יותר מול אויבי ישראל, אך אינו מעניק קרדיט אוטומטי לממשלה הנוכחית.

מדוע ממשלת מעבר עדיין מובילה?

למרות השיפור היחסי של הימין בסקרים, התרחיש הסביר ביותר נותר המשך מבוי סתום והסיבה פשוטה: לנתניהו אין כרגע רוב יציב. מצד אחד ומצד שני לאיזנקוט אין כרגע רוב יציב ולשניהם יש שותפים שמטילים וטו זה על זה.

זוהי בדיוק התופעה שמתארים מודלי Veto Players ושיווי המשקל הפוליטי של ‎שפסלי ו‎ווינגסט: ככל שמספר שחקני הווטו גדל, יכולת ההכרעה קטנה. לכן גם אם אחד הגושים יסיים את הערב עם יתרון מספרי, אין פירוש הדבר שיצליח להקים ממשלה.

האם אחוז החסימה אכן יכריע?

ייתכן שכל הדיון סביב מפלגות הסף מוגזם. ככל שמתקרב יום הבחירות, מצביעים רבים עשויים לנטוש מפלגות גבוליות ולעבור למפלגות הגדולות. אם זה יקרה, וינטר, הנדל ואחרים עלולים להיחלש, אך הקולות עצמם לא יישרפו אלא יחזרו לגושים המרכזיים.

בתרחיש כזה נקבל דווקא כנסת ברורה יותר ופחות מפוצלת וזהו תרחיש שהסקרים מתקשים לזהות בזמן אמת.

נספח טכני אקדמי

הנחות עבודה

• גוש נתניהו: 52-55 מנדטים בממוצע.
• גוש אופוזיציה ציונית: 49-54.
• מפלגות ערביות: 12-13.
• אחוז חסימה: 3.25%^[5][6]

מפלגות סף קריטיות

• עמך ישראל.
• המילואימניקים-הכלכלית.
• כחול לבן (סיכוי נמוך למעבר)^[6]

מודלים ונתונים ששימשו לניתוח

• ניתוח סקרים מצרפיים (Poll Aggregation).
• ניתוח רגישות למפלגות סף (Sensitivity Analysis).
• מדדי כוח קואליציוניים (Shapley-Shubik Power Index, Banzhaf Power Index).
• תיאוריית שחקני הווטו (Veto Players).
• מודלים של קואליציות מינימליות מנצחות (Minimal Winning Coalition).

• הערכת מצב ביטחונית וציבורית המבוססת על נתוני INSS.

מסקנה מחקרית

המשתנה המסביר המרכזי איננו גודל הגושים אלא מספר הקולות שייפלו מתחת לאחוז החסימה והאופן שבו יחולקו מחדש באמצעות מנגנון בדר-עופר. זהו כיום מקור אי-הוודאות הגדול ביותר במערכת.

נספח מקורות

מקורות ראשוניים

[1] מכון דעות. (2026, 10 בספטמבר). הבחירות יוכרעו באחוז החסימה? מכון דעות.
[2] מכון דעות. (2026). רקע תאורטי: תיאוריות, מדדים ואלגוריתמים בניתוח התנהגות פוליטית. מכון דעות.
[3] המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). (ספטמבר 2026). סקר הביטחון הלאומי – ספטמבר 2026. מרכז הנתונים של INSS.
[4] המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS). (אוקטובר 2026). מאזן הביטחון הלאומי 2026.

מאגרי סקרים ומעקב בחירות

[5] Skarim.org. (2026). מאגר סקרי הבחירות לכנסת ה־26.
[6] Israel 2026. (2026). מדריך מפלגות ורשימות הבחירות 2026.
[7] Israel Election Tracker. (2026). Election Polling Aggregator.
[8] Israeli Election Polls. (2026). Poll Aggregation Database.
[9] Middle East Forum Election Tracker. (2026). Israel Vote Tracker.

תקשורת ומעקב אחר הצהרות פוליטיות

[10] ICE. (2026). דיווחים וניתוחים ממערכת הבחירות לכנסת ה־26.
[11] זמן ישראל. (12 באוקטובר 2026). יומן בחירות ועדכוני מערכת הבחירות.
|[12] מעריב. (12 באוקטובר 2026). האירוע הקשה בצפון ותגובת המערכת הפוליטית.

מקורות תאורטיים ומתודולוגיים

[13] Arrow, K. J. (1951). Social Choice and Individual Values (2nd ed.). Yale University Press.
[14] Banzhaf, J. F. (1965). Weighted voting doesn't work: A mathematical analysis. Rutgers Law Review, 19(2), 317-343.
[15] Downs, A. (1957). An Economic Theory of Democracy. Harper & Row.
[16] Laver, M., & Schofield, N. (1990). Multiparty Government: The Politics of Coalition in Europe. Oxford University Press.
[17] Nash, J. F. (1950). Equilibrium points in n-person games. Proceedings of the National Academy of Sciences, 36(1), 48-49.
[18] Riker, W. H. (1962). The Theory of Political Coalitions. Yale University Press.
[19] Shapley, L. S., & Shubik, M. (1954). A method for evaluating the distribution of power in a committee system. American Political Science Review, 48(3), 787-792.
[20] Shepsle, K. A., & Weingast, B. R. (1981). Structure-induced equilibrium and legislative choice. Public Choice, 37(3), 503-519.
[21] Tsebelis, G. (2002). Veto Players: How Political Institutions Work. Princeton University Press.