מוחמד בן סלמאן (MBS), יורש העצר הסעודי, קיבל לאחרונה את הכינוי "זעים אל-מוסתקבל" (מנהיג העתיד) ומתבלט כמנהיג אזורי המוביל רפורמות נועזות ומאתגר את הסדר הישן.
בעשור האחרון, המזרח התיכון ניצב בפני שינויי עומק שמעצבים מחדש את פניו - כלכלית, חברתית ופוליטית. בן סלמאן וצעדי הענק שהוא נוקט, לצד הבריתות האזוריות והגלובליות שהוא יוזם, מעוררים שאלות נוקבות על עתיד האזור ועל מקומה של ישראל בזירה המשתנה. האם ישראל תדע להסתגל למציאות החדשה, או שתיוותר מאחור, מבודדת ומוחמצת? זהו רגע קריטי המצריך חשיבה אסטרטגית מחודשת, דיון ציבורי מעמיק ולקיחת אחריות.
רוצה להגיב? אפשר פה, ברשת X
מוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי, קיבל לאחרונה את הכינוי "זעים אל-מוסתקבל" (מנהיג העתיד). כינוי שלדעתי מוצדק מכמה בחינות:
ראשית, הוא עתיד לשלוט על הממלכה הסעודית, המעצמה החשובה ביותר בעולם הערבי ואולי גם בזה המוסלמי, בעשורים הקרובים. ממלכה אותה הוא משנה מהקצה אל הקצה כבר עשור שלם. הרפורמות הכלכליות, החברתיות והפוליטיות שהוא מבצע נועדו למקם את ערב הסעודית כמובילה גלובלית של טכנולוגיות מתקדמות, תיירות וסביבות אורבניות הלקוחות מסרט מדע בדיוני.
שנית, מב"ס הבין כי עליו להתמקד ברצונותיו וצרכיו של הדור הצעיר, המהווה כשני שליש מאזרחי המדינה, מספר דומה לדמוגרפיה בעולם הערבי והמוסלמי. דור זה הוא יותר גלובלי מקודמיו. הוא חשוף באמצעות הרשתות החברתיות לכול מידע אפשרי. יתרה מכך כמעט כול צעירי הממלכה, גברים ונשים כאחד, מחוברים ליותר מאשר רשת חברתית אחת ומנהלים שיח פעיל ומתמשך בהן. מב"ס הבין כי עליו לרתום את המדיה הזו כדי לגייס את הדור הזה סביבו במאבק נגד הכוחות השמרנים בממלכה. עד כה בהצלחה גדולה מאוד.
שלישית, מב"ס הבין כי המזה"ת זקוק לשינוי דרסטי. לאחר עשור וחצי של מלחמות, מיליוני הרוגים ופליטים ומדינות שלמות שחרבו ונפלו לידי ארגוני טרור, הגיע הזמן לשנות. הוא מציע מערכת בריתות אזוריות המכבדות את הריבונות של המדינות ומתמקדות בבניה מחדש של המזה"ת על בסיס שיתופי פעולה במקום על עוינות וקונפליקטים מתמשכים. בועידת ריאד בנובמבר 2024 הוא פרש את החזון שלו בפני העולם הערבי והמוסלמי וקיבל את ההסכמה הנלהבת של למעלה מ-50 מדינות שהשתתפו בכינוס.
חזון זה הוצע גם למדינת ישראל. להצטרף בריתות מדיניות, כלכליות ותרבותיות בינה לבין רוב העולם הערבי-אסלאמי, מרחב שכולל למעלה מ -1.8 מיליארד בני אדם ומשתרע ממרוקו במערב ועד לאינודנזיה במזרח. אבל להצעת ההצטרפות נלווה תנאי מרכזי אחד: סיום הקונפליקט הישראלי-פלסטיני באמצעות תהליך מדיני מתוחם בזמן ובתוצאות. ישראל סירבה.
הסירוב הוביל למתקפה הדיפלומטית הברוטלית ביותר שישראל חוותה מאז הקמתה. הסעודים, ביחד עם מדינות החסות שלה, פתחו בבליץ גלובלי שנועד לבודד את ישראל מהעולם, מבעלות בריתה המסורתיות ובראשן ארה"ב. מב"ס הצליח בספטמבר 2025 לגייס 170 מדינות באו"ם לטובת הכרה במדינה פלסטינית. אולם גם זה היה מהלך משני. העיקרי היה להבהיר לארצות הברית, הפטרונית של ישראל ואחת המדינות החשובות הבודדות שנותרו בצד הישראלי, כי כדאי לה להצטרף לבליץ הדיפלומטי או שגם היא תאבד בעלות ברית חשובות.
ממשל טראמפ הבין לחלוטין את המהלך הסעודי ונאלץ לשתף פעולה עימו. כדי להמתיק את הגלולה המרה מב"ס הביא עימו מתנות רבות לנשיא ארה"ב ובראשן השקעה של טירליון דולר סעודי בכלכלה האמריקאית ורכש מסיבי של טכנולוגיות צבאיות ואזרחיות במאות מיליארדי דולרים. הדובדבן האישי לטראמפ היו עסקאות נד"לן בשווי של עשרות מיליארדי דולרים שניתנו לחברות שבבעלותו.
למרות שישראל קיבלה התראות והתרעות רבות שמהלך כזה מסכן את האינטרסים האסטרטגיים שלה, ממשל נתניהו התעלם מהם לחלוטין. הוא היה עסוק בשרידה פוליטית, אישית וקואליציונית. התוצאות הן רבות ומדאיגות:
- ערב הסעודית היא המרוויחה הגדולה ממלחמת חרבות ברזל ואילו ישראל, ששילמה ומשלמת מחירים יקרים, לא יכולה למנף את ההצלחות הצבאיות למדיניות.
- נוצר ציר חדש במזה"ת, המחליף במידה רבה את הציר האיראני הקודם אבל עוין לא פחות: ציר טורקי-קטרי-סורי. ציר זה מצוי בבריתות צבאיות ומדיניות עם ארה"ב ובכך מפחית עוד יותר מחשיבותה של ישראל, גם במזה"ת וגם מול ארה"ב. ציר זה למעשה מעצב מחדש את המציאות גם בעזה באמצעות שיקום החמאס. הוא מעצב מחדש גם את סוריה. נשיא סוריה התקבל באהדה רבה בוושינגטון ובריאד. הברית הסורית-אמריקאית באה לידי ביטוי גם במבצעים צבאיים משותפים מול מאחזי דאע"ש בדרום ובמזרח סוריה.
- למרות סיום המלחמה בעזה הבידוד המדיני של ישראל נמשך ואפילו מתגבר. יותר ויותר מדינות, ארגונים ומוסדות אקדמיים ממשיכים לראות בישראל כמדינה סוררת, לא יציבה ומסוכנת לביטחון האזור ומעבר לו.
במוקד המהלכים האלו מצוי מב"ס, הרואה עצמו כמנהיג העתיד של המזה"ת וכבן הברית החשוב ביותר של המערב. הוא לא יניח לישראל להפריע לחזון שלו לעצב מחדש את האזור כולו. אין וודאות כי הוא יממש את כול או מרבית השאיפות שלו. אבל לעת עתה מב"ס נראה המרוויח הגדול מתוצאות המלחמה ונתניהו המפסיד העיקרי.
זהו רגע קריטי המצריך חשיבה אסטרטגית מחודשת, דיון ציבורי מעמיק ולקיחת אחריות.
