הסכם אוסלו הוא הסוס הטרויאני של ישראל, אם כי בהבדל משמעותי אחד: בניגוד לטרויאנים, שלא ידעו כי בתוך הסוס אורבת סכנה קיומית, ישראל – ידעה גם ידעה. זהו הפרדוקס המדהים, שעד היום לא ניתנה עליו תשובה חד משמעית ומוחצת: כיצד התעלמה ישראל במשך שבע שנים מהפרות פלסטיניות בוטות, חוזרות ונשנות, ומהתבטאויות שלא הותירו כל מקום לדמיון – מהן כוונותיו האמיתיות של ה'שותף', ה'פרטנר' – יאסר ערפאת.

אחרי הפרסום המיוחל, מה עומד לפנינו. למה תוצאות המלחמה בכל זאת טובות למדינה חרף התודעה הציבורית של הכישלון? תפקוד הממשלה אחרי המלחמה ועד היום, תקין בהחלט. יצירת מנגנון של בחירות קצרות מעת לעת, ולהעביר כל פעם את הכישלונות היישר לשיפוטו של הבוחר –אין גרוע מכך. אולמרט דווקא בסדר וצריך להמשיך עד הבחירות הכלליות הקבועות בחוק.

על הקוראן והבטחת ארץ ישראל ליהודים החבויה בו.

ניתוח הגורמים המשפיעים על תאריך בחירות 2009 לכנסת.

על המפלגה הדיגיטאלית - אינטרנט בשירות גופים פוליטיים [טיוטה בעבודה - חזרו להתעדכן].

חיבור אקדמי, המציג תיאוריה לגבי דמוקרטיה והבעיות הניצבות לפניה במאה העשרים ואחת, את הבסיס למהפכת התקשורת הפיזית ואת מאפייני קיום דמוקרטיה ברשת האינטרנט. יעשה ניסיון להצביע על עצם התהליך המתהווה ועל אפשרויות התפתחות שלו.

דילמת כר המרעה המשותף מציגה תסריט בו פרטים מתחרים על ניצול מרבי של משאב משותף , תוך פגיעה בכמות, איכות וזמינות המשאב לשאר הפרטים החולקים אותו. הדילמה הוצגה לראשונה על ידי גארט הרדינג (Garret Hardin) בהרצאה שנתן בשנת 1968[1] ובה פותחה לראשונה התשתית להתמודדות עם הבעיה המרכזית הניצבת בפני כלים של דמוקרטיה באינטרנט וההשלכות של יישום דמוקרטיה ישירה ככלי מרכזי בחיי קהילה ומדינה דמוקרטית.

אז מה היה לנו?

פקיד, שהוא משפטן ומגן הצדק בעיני עצמו - מכה נבחר ציבור שכדרך חיים מקלל ומקלס.

טוב לא יכול לצאת מזה. אז בכל זאת מי צודק?

על הדמוקרטיה בתרבות המערבית והמתח שבין חופש ושיוויון, ליברליזם, שסע ופילוג, קהילות בתוך ומחוץ למדינה ועל דגם ההסכמה (קונסציונאלי,Consociational) המביא איזון בין הגורמים השונים.