פרסומים במגוון נושאי פעילות המחקר, קבוצות החשיבה והאסטרטגיה של מכון דעות.
בזמן שהדמוקרטיה הישראלית נלחמת על חייה, המרכז הפוליטי בוחר לשתף פעולה עם מהלכים שמערערים את יסודותיה. יאיר לפיד, ראש האופוזיציה, לא רק שותק - הוא מצביע בעד בנושאים כמו הדחת חבר כנסת ערבי או סיפוח שטחי יהודה ושומרון, המכרסמים תחת יסודות המשטר ומוסדותיו הדמוקרטיים. יש עתיד? אולי לא לדמוקרטיה.
לפיד, האיש שדיבר על "שומרי הסף", בחר להיות שותף למהלכים שמערערים את יסודות הדמוקרטיה. המרכז הפוליטי, שאמור להגן על השיטה, הפך למשתף פעולה של האגפים הקיצוניים בחברה ובפוליטיקה הישראלית. אותו יאיר לפיד שטוען שהסיבה להקמת יש עתיד היא, כי "בדיוק בגלל זה צריך מרכז. אחרת רק הקיצונים ינהלו את הדיון "[1].
אולי הגיע הזמן לשאול: האם יש עתיד לדמוקרטיה, כשגם יש עתיד כבר לא שם?
האם נתניהו, האיש שמוביל את הימין הישראלי הוא גם זה שמפרק את יסודותיו שהציג ז'בוטינסקי?
בטור נבחנת דמותו של בנימין נתניהו מול עקרונותיו של זאב ז'בוטינסקי, מייסד הימין הציוני, תוך בחינה של פערים אידיאולוגיים עמוקים: שיח ציבורי, שלטון החוק, יחס למיעוטים וחזון חברתי.
משבר ערכי: נתניהו ומורשת ז'בוטינסקי - המשך הדרך או סטייה מסוכנת?
אילו רק היה נתניהו דבק בערכי היסוד שטבע ז'בוטינסקי היה יכול להיזכר כדמות מופת לצד מנחם בגין ודוד בן-גוריון. במקום זאת, ייתכן שההיסטוריה תזכור אותו לא כממשיך הדרך, אלא כמי שחיבל בה.
האם סעודיה של בן סלמאן היא מהפכה אמיתית או מסכה לשלטון אבסולוטי? ד"ר שאול ינאי חושף את הסתירות שמטלטלות את הממלכה!
ד"ר ינאי, היסטוריון ומומחה למזרח התיכון, בוחן את השינויים הדרמטיים שמוביל הנסיך מוחמד בן סלמאן בסעודיה במסגרת תוכנית "חזון 2030". באמצעות ניתוח מעמיק של הרפורמות החברתיות והכלכליות לצד המשך הדיכוי הפוליטי, ינאי חושף את הסתירות המרכזיות במדיניותו של בן סלמאן ומציע פרספקטיבה ביקורתית על השלכותיהן על הממלכה, האזור ויחסיה עם ישראל.
ממשלת נתניהו כממשלת מיעוט, כנראה תשרוד את המשבר - אך האם תשלם עליו מחיר פוליטי? לא בטוח כלל!
ממשלת מיעוט? אולי. אבל זו ממשלה עם זמן ועם מטרה, כי החרדים עזבו - אבל לא סגרו את הדלת. המשבר הנוכחי הוא לא הסוף – הוא רק תחילתו של מו"מ חדש שכן בפוליטיקה הישראלית, גם ממשלת מיעוט יכולה לשרוד – אם כולם מפחדים מבחירות.
ממשלת נתניהו הפכה ממשלת מיעוט ובעקבות פרישת ש"ס ויהדות התורה, ולכאורה בסכנת פיזור הכנסת והליכה לבחירת. אולם ככל הנראה תשרוד לפחות עד תחילת מושב החורף וכנראה גם לתוכו. כך שלנתניהו חודשים ארוכים להגיע לפתרון שישיב את המפלגות החרדיות לקואליציה. מצד אחד ומצד שני להן עצמן אין כל עניין לפזר את הכנסת וכדי לאפשר פתרון שיחזיר אותן לממשלה ולעטיני השלטון.
בטור חירום זה נציג תחזית: ממשלת נתניהו תשרוד עמוק אל תוך מושב החורף וכנראה אף תעשה את ימיה וסמוך למועד הבחירות בשנת 2026.
האם ציוץ בטוויטר יכול להיחשב עילה להדחה של חבר כנסת, ואם כן – מה יישאר מהשיח הפוליטי?
הצעת ההדחה של ח"כ איימן עודה בעקבות דבריו, מציפה שאלה עקרונית: היכן עובר הגבול בין ביקורת לגיטימית לממשלה המייצגת את השלטון ובין חתרנות כנגד המשאר עצמו (דמוקרטיה) וריבונות המדינה? והאם על בסיס התבטאות המבקרת את השלטון, לגיטמי לשלול מאזרח את הזכויות הבסיסיות ביותר לבחור ולהיבחר.
אבל מעבר לשאלה המשפטית, יש כאן גם טעות פוליטית חמורה: כאשר חלקים מהאופוזיציה משתפים פעולה עם מהלך ההדחה – הם לא רק פוגעים בלגיטימציה של ביקורת פוליטית, אלא גם מחלישים את עצמם.
מאז ה-7 באוקטובר, המזרח התיכון משנה כיוון: מדינות הלאום, שבעבר נדחקו לשוליים, חוזרות לעמדת השפעה – על חשבון ארגונים תת-מדינתיים שאיבדו את הרלוונטיות והלגיטימציה. כעת, גם ישראל ניצבת בפני הכרעה: להמשיך באשליית העוצמה או להצטרף למהלך האזורי שמבקש יציבות ופתרון מדיני.
גולן טעה בשיקול הדעת, טעות ערכית ולא טכנית - במקום לחבק הפסד בהצבעה שולית ולמנף אותה הסברתית לחיזוק מעמדו פנימה ומעמדה של המפלגה בגוש ואל מול ההתנהלות הלא-דמוקרטית של מפלגות כמו יש-עתיד והמחנה הממלכתי, בחר להלחם על גבעה לא חשובה ובעיקר להפגין חולשה.
למה בעצם ח"כ גדי אייזנקוט הודיע על פרישה מהכנסת ולא התפצל מסיעת "המחנה הממלכתי" והמשיך להשפיע בזירה הפוליטית החשובה בכנסת?
אייזנקוט העדיף את השרידות הפוליטית ארוכת הטווח שלו והיות ולא הצליח לגייס שליש סיעה וכנדרש בחוק ועם סרובה של ח"כ פרקש הכהן לחבור אליו ואל ח"כ כהנא, שאחרת לא היה יכול להתמודד בכנסת הבאה. ההחלטה לפרוש כנראה גם קיבלה "רוח גבית" מהנטייה של בני גנץ לחזור ולהכנס לממשלת נתניהו, מה שבעיני אייזנקוט אינו מוסרי.
ד"ר שאול ינאי, מומחה לעולם הערבי והמפרץ הפרסי וחבר הפורום לחשיבה אזורית: ״העולם הערבי אומר לנו, יש גבול לסבלנות כלפי חוסר המו״מ בישראל והממשלה הכי ימנית מעולם. חוסר סבלנות שפיתחו כלפי ישראל במרחב. העתיד נמצא בתהליך מדיני וצריך לצאת באומץ ולהגיד לכולם - בלי תהליך מדיני עם הפלסטינים תפרוץ אינתיפאדה שלישית״.
עמוד 2 מתוך 7