שבועיים לפני הבחירות לכנסת ה-26, ישראל נמצאת בתיקו אסטרטגי ללא יתרון לאף צד והבחירות יוכרעו בשוליים: ממשלת מעבר עדיין התוצאה הסבירה והיתרון עבר לימין.

נכון ל-13 באוקטובר 2026: הסקרים מראים תיקו מבני מתמשך בין גוש נתניהו (ליכוד, חרדים, ימין דתי/לאומי) עם יתרון טקטי לרוב ובשונה בניתוח ספטמבר, אף צד לא מגיע באופן עקבי ל-61 מנדטים, שאינו תרחיש הבסיס יותר. לכן, הסתברות משלת מעבר בראשות נתניהו עם כ32% (וכ55% עם ממשלת רוב), אייזנקוט עם כ34% (מיעוט או רוב) ואחדות 10%.

המחמירים יקבעו כי לנתניהו הסתברות מצטברת של כ-65% להשאר בכסא ראש הממשלה (ממשלת מעבר, מיעוט או אחדות).

הבחירות צפויות להיות מוכרעות פחות בשאלה מי המפלגה הגדולה ויותר אלא על מעבר עמך ישראל, המילואימניקים-הכלכלית ונכונות להקים ממשלת מיעוט. השאלה - מי ישרוף פחות קולות? המשתנה המכריע הוא אחוז החסימה (המעלה את אי-הוודאות ב-±5-8 נקודות אחוז לכל תרחיש). לכן, התוצאה תלויה מאוד ביום הבחירות עצמו, באחוזי הצבעה (מילואימניקים, חרדים, ערבים) וביכולת לתיאום אחרי הקלפיות. אין רוב "טבעי" יציב, ולכן הסיכוי הגבוה ביותר הוא למשא ומתן מורכב או להמשך המצב הקיים.

מגילת העצמאות אינה מחליפה חוקה ואינה מבטלת את הכרעת הרוב. היא מגדירה את התנאים הערכיים, המוסדיים והבין-לאומיים ועל בסיס החלטה 181, שמכוחם הכרעת הרוב יכולה להיחשב דמוקרטית ולגיטימית. כך שהיא אינה רק מקור פרשני, אלא חוליה שבין ההליך הדמוקרטי, המהות החוקתית והדין הבין-לאומי.

הניתוח מרחיב את טורו של שופט בית-המשפט העליון לשעבר מאיר מזוז (הארץ 18.9.26) באמצעות הטור "על הפער בין מהות ותהליך בדמוקרטיה ובמשפט" (מכון דעות 23.6.23) וכדי להראות כי אין תהליך דמוקרטי בר-קיימא ללא מסגרת נורמטיבית הקודמת לו, ואין למסגרת נורמטיבית תוקף ציבורי ללא מוסדות ותהליכים המגשימים אותה. כך נבנית תשתית בה מגילת העצמאות אינה רק מקור פרשני של המשפט הישראלי. היא נוסחת הלגיטימציה המכוננת של מדינת ישראל. דווקא משום כך, אסור להפוך אותה לחוקה בדרך פרשנית עוקפת, אך באותה מידה אסור לרוקן אותה מכל משמעות מחייבת.

המלצת קריאה על הספר "החיים כמשחק" מאת פרופ' אברהם דיסקין*.

עבור קוראי מכון דעות, ערכו של "החיים כמשחק" חורג מעבר להיכרות עם תורת המשחקים. הספר מספק את התשתית האינטלקטואלית לרבים מסוגי הניתוחים המתפרסמים באתר: בחינת מערכות בחירות באמצעות תמריצים ואסטרטגיות, ניתוח קואליציות ומאבקי כוח פוליטיים, הערכת מדיניות ציבורית דרך כלים של כלכלה פוליטית, ופירוש נתונים וסקרים בהקשר רחב יותר של התנהגות שחקנים. במובן זה, הספר מציע לא רק ידע תיאורטי אלא גם מתודולוגיה מעשית לחשיבה מבוססת נתונים, המשלבת בין מדע המדינה, כלכלה והתנהגות אנושית. מי שנהנה ממאמרי הניתוח של מכון דעות ימצא בספרו של דיסקין את אחד ממקורות ההשראה החשובים לגישה הרואה בפוליטיקה ובחברה מערכות מורכבות של שחקנים, תמריצים וקבלת החלטות אסטרטגית.

לא מחסור במים, מחסור ברזרבה: מדוע ישראל צריכה דוקטרינת "ביטחון מים" לאומית.

ישראל אינה סובלת כיום ממחסור בייצור מים אלא ממחסור ברזרבת מים אסטרטגית; לכן יעד המדיניות המרכזי צריך להיות מעבר ממדידת אספקה שנתית למדידת מלאי חירום לאומי.

הים הוא מקור הייצור, המים הטבעיים הם הרזרבה הלאומית - יש מים בברז אך אין מספיק ביטחון מים. השאלה איננה האם יהיו מים מחר בבוקר אלא כמה רזרבה קיימת במקרה שהמערכת נכשלת וזה בדיוק המעבר מבעיית אספקת-מים (Water Supply) ← לבעיית ביטחון-מים (Water Security).

ישראל פתרה במידה רבה את בעיית אספקת המים. היא עדיין לא פתרה את בעיית ביטחון המים. בעידן של שינוי אקלים, מלחמה ותלות גוברת בהתפלה, השאלה כבר אינה אם יזרמו מים מחר בבוקר - אלא כמה זמן המדינה מסוגלת להמשיך לתפקד כאשר כמה דברים משתבשים יחד.

בחירות אמצע 2026 ארה"ב - בין מפה, מחירים ואידאולוגיה.

המאבק על בית הנבחרים בנובמבר 2026 מתנהל בין שני כוחות מנוגדים: מצד אחד, מפות מחוז חדשות ויתרון גאוגרפי המגינים על חלק ניכר מהמושבים הרפובליקניים; מצד שני, סביבה ארצית הנוטה לדמוקרטים, שחיקת אמון כלכלית וריבוי מושבים רפובליקניים שהפכו לתחרותיים.

נכון לסוף ספטמבר 2026, ההסתברות המוערכת להעברת השליטה בבית הנבחרים לידי הדמוקרטים עומדת על כ-71%, לעומת כ-29% להמשך רוב רפובליקני. תרחיש הייחוס הסביר ביותר הוא רוב דמוקרטי צר עד בינוני, בטווח של 218-230 מושבים, עם הערכת אמצע של כ-223 מושבים לדמוקרטים מול 212 לרפובליקנים.

אבל עם 21 מושבים מתנדנדים והרבה ערפל ברמה המחוזית והלאומית - הכול פתוח.

תוצאות הבחירות בשבדיה הוכרזו רשמית - מגדלנה אנדרסון ניצחה, אבל עדיין לא בטוח שתרכיב קואליציה.
הגוש שלה מחזיק ב-176 מושבים מול 173, אולם מפלגת המרכז (C) ומפלגת השמאל (V) מחזיקות בעמדות וטו מנוגדות שעלולות להפוך רוב פרלמנטרי לרוב בלתי ניתן למימוש. התפטרות ‎אולף קריסטרסון, ראש הממשלה המכהן, והשלמת הספירה משנות את נקודת המוצא: השאלה המרכזית אינה עוד איזה גוש יקבל ראשון הזדמנות, אלא איזו נוסחת ממשלת מיעוט תאפשר ל‎מגדלנה אנדרסון לעבור את מבחן הפרלמנט בלי שמפלגת המרכז C ומפלגת השמאל V יפרו את הקווים האדומים שלהן^[1][2].

לכן, ממשלת מיעוט S+MP בראשות ‎אנדרסון, עם שני הסדרי תמיכה חיצוניים נפרדים מול C ומול V, היא החלופה הסבירה ביותר, בהסתברות של 48%. ההסתברות הכוללת לממשלה כלשהי בראשות אנדרסון היא 89%. הסמן הקריטי אינו אם C ו-V ייכנסו יחד לקבינט, אלא אם שתיהן יסכימו לנוסחה הבאה: וטו על ההשבעה, בתמורה למשא ומתן נפרד ומחייב על התקציב והתוכנית הממשלתית.

הקורא הישראלי, ימצא דמיון בין אתגרי הרכבת הקואליציה בשבדיה ובישראל וחומר למחשבה.

האירועים האחרונים בלבנון, לצד המשא ומתן המתמשך בין ארה״ב לאיראן, אינם סותרים את התחזית המקורית - אלא מחזקים אותה.

המערכת האזורית נכנסת לשלב חדש שבו ארה״ב מבקשת לצמצם את מעורבותה הצבאית הישירה, אך אינה מוכנה לוותר על השפעתה. במקום חיילים אמריקאים, היא תעדיף להפעיל רשת של בעלי ברית אזוריים חזקים שיישאו בחלק גדל והולך מהנטל הביטחוני.

לבנון הפכה למעבדה שבה נבחנת השאלה הגדולה של המזרח התיכון: מי יבטיח את הסדר האזורי ביום שאחרי הנסיגה האמריקאית היחסית?

הנתיב השלישי חשוב פחות בגלל הנפט שיוביל ויותר בגלל הכוח שיעביר.

המאמר מציע, "נתיב שלישי" שאינו פרויקט אנרגיה אלא פרויקט כוח. ישראל יכולה להציע לסעודיה דבר שאין לה כיום: נתיב יצוא בהיקף של מיליוני חביות נפט ביום אל הים התיכון. המטרה איננה רק להעביר נפט וגז, אלא להפחית את יכולתה של איראן לאיים על הכלכלה הסעודית באמצעות צווארי בקבוק ימיים. תרומת הנתיב-השלישי, היא שינוי מבנה התלות האסטרטגית של ערב הסעודית והקטנת יכולת הסחיטה הנגזרת משליטה בצווארי בקבוק ימיים. אם אכן ימומש, הוא עשוי להיות אחד מפרויקטי התשתית המשפיעים ביותר במזרח התיכון בעשור הקרוב.

הנתיב השלישי, משתלב במגמה רחבה יותר של מדיניות Vision 2030 ושאיפת ‎מוחמד בן סלמאן להפוך את ערב הסעודית ממעצמת נפט למעצמת לוגיסטיקה, אנרגיה ותשתיות אזורית.

עם סגירת הרשימות לכנסת ה-26 וסקרי מנדטים עדכניים, אין רוב טבעי לאחד הגושים. ההסתברות הכוללת להמשך כהונת ‎נתניהו עומדת על 47%, מול 43% לממשלת אופוזיציה.

לאחר שקלול תרחיש שבו כל רשימות הימין עוברות את אחוז החסימה, בעוד הנדל-זליכה, כחול-לבן ורשימות קטנות נוספות שורפות 4-6% מקולות מתנגדי ‎בנימין נתניהו, ההסתברות לממשלת רוב של הקואליציה עולה ל-16%. עם זאת, התוצאה הבודדת הסבירה ביותר נותרת ממשלת מעבר בראשות נתניהו (31%), בעוד המסלול הסביר להחלפתו הוא ממשלת מיעוט של האופוזיציה (27%).

היסטורית, "אין הכרעה" אינה תוצאה ניטרלית: בין 2009 ל-2025 כיהנו בישראל ממשלות מעבר בכ-26% מהזמן, ורצף 508 ימים בשנים 2019-2021 - יתרון המעניק לנתניהו הסתברות כוללת גבוהה יותר להמשך כהונתו. במערכת הנוכחית, כל אחד מהגושים עשוי להרוויח או להיפגע משמעותית מנפילת מפלגות מתחת לאחוז החסימה. בתרחישי קיצון, אובדן של 4-6% קולות באחד המחנות עשוי להספיק כדי להעביר את היריב מאזור 50-55 מנדטים לאזור 61 הדרוש להקמת ממשלה יציבה.

התרחיש הסביר ביותר הוא המשך ממשלת מעבר בראשות ‎בנימין נתניהו, אך הוא רחוק מלהיות בלתי נמנע. סיכויי ממשלת רוב לקואליציה גבוהים מכפי שמרמז חיבור פשוט של מנדטי הסקרים, ואינם מחייבים מעבר דרמטי של מצביעי מרכז לליכוד. לכן המדד החשוב ביותר בשלב זה אינו הפער בין הליכוד לישר!, אלא הפער בהיקף הקולות שבסיכון בכל מחנה, בצירוף מספר חברי הכנסת שעשויים להימנע מול כל ממשלה.